מאמר מאת: ד"ר לארי קרסוול (Dr. Larry Creswell); תרגום מאת: תומר גמינדר

הייתי מעורב בסקירה פנימית של בעיה זו באיגוד הטריאתלון האמריקאי (USAT), הגוף הבכיר הרשמי האחראי לספורט הטריאתלון בארצות הברית. ב-2011, כוח המשימה הזה הוציא דו"ח רשמי ומקבץ המלצות לספורטאים, מארגני האירוע ו-USAT עצמו. המלצות כתובות אלו הן עדיין בעלות ערך היום כאשר אנו פועלים כדי לצמצם את מספר מקרי מוות הקשורים לתחרויות טריאתלון. במהדורה שבועית זו של "קורות הרפואה הפנימית" (Annals of Internal Medicine), חברתי לד"ר קווין האריס וברי ממכון הלב של מיניאפוליס בדו"ח על "מוות ודום לב בקרב משתתפי טריאתלון בארה"ב, 1985-2016: סקירת מקרים". בדו"ח מדעי זה אספנו מידע על 122 ספורטאים שמתו ועוד 13 ספורטאים שסבלו מדום לב, אך שרדו במהלך תחרויות טריאתלון בארצות הברית במהלך שלושת העשורים האחרונים. זהו, עד כה, הדו"ח המדעי המקיף ביותר בנושא זה.

שלב השחייה נחשב ליותר מסוכן בטריאתלון | צילום: pixabay

תודה מיוחדת למנהיגות ה-USAT אשר הכירה בחשיבותה של בעיה זו ופועלת באופן יזום להקטנת מספר מקרי המוות הקשורים לתחרות ועזרה בצורה יוצאת דופן לצוות החקירה שלנו בזמן שאספנו את המידע לדוח החדש שלנו.

מהן האבחנות החשובות שעולות מהדו"ח?

1. הקורבנות היו בני 47 +/-12 שנים.

2.  85% מהם היו גברים.

כמעט 40% השתתפו בתחרות טריאתלון בפעם הראשונה.

3. בין הקורבנות לא היו ספורטאי עילית או מקצוענים.

4. השיעור הכולל של מקרי מוות או דום לב היה 1.74 ל-100,000 משתתפים (2.40 גברים, 0.79 לנשים). לשם השוואה, שיעורי דום הלב (כולל מוות) הם כ-1.0 ל-100,000 משתתפים במרתונים ו-0.3 ל-100,000 משתתפים בחצאי מרתונים.

5. הסיכון לתמותה בטריאתלון גדל באופן אקספוננציאלי עם הגיל; שיעור המתים היה 18.6 ל-100,000 משתתפים בקרב גברים בני 60 ומעלה.

6. שיעורי התמותה היו דומים בתחרויות למרחקים קצרים, בינוניים וארוכים.

7. רוב מקרי המוות (74%) התרחשו במהלך קטע השחייה, מספר קטן יותר של מקרי מוות אירע במהלך קטעי הרכיבה או הריצה או לאחר סיום התחרות.

8. בין 22 מקרי המוות שהתרחשו במהלך קטע הרכיבה, 15 מהם היו כתוצאה מפגיעות טראומטיות.

9. בנתיחה שלאחר המוות, נמצאה מחלה לבבית/וסקולרית רלוונטית מבחינה קלינית (אך כנראה שלא זוהתה קודם לכן) בקרב קורבנות רבים.

יש להיות מוכנים לקושי של השחייה בטריאתלון | צילום: ניר עמוס

מתכון לשיפור

אנחנו צריכים להתמקד בשתי אסטרטגיות להקטנת מספר מקרי המוות: 1. אנחנו צריכים לעבוד על מניעת מקרי דום לב הקשורים לתחרות. 2. אנחנו צריכים לעבוד על שיפור שיעורי ההישרדות של מי שנופלים קורבן לדום לב. ספורטאים, רופאים, מארגני אירועים, אנשי בטיחות, והגופים האחראיים בספורט יכולים כולם למלא תפקיד חשוב.

מה על הספורטאים לעשות?

1. יכולת: לוודא כי השתתפותם במרוץ הספציפי תואמת את מצב הבריאות שלהם, כמו גם את היכולת שלהם וההכנות שלהם.

2. ארגומטריה: לשקול את בריאות הלב שלהם לפני ההשתתפות, הנחיה זו חשובה במיוחד למשתתפים לראשונה וגברים שהגיעו לגיל העמידה. עבור גברים מבוגרים, בדיקות למחלות לה כליליות (CAD) "נסתרות" או צורות אחרות של מחלות לב וכלי דם עשויה להיות במקום (בארץ יש חובת בדיקה ארגומטרית).

3. מחלה: להעריך את בריאותם ביום המרוץ ולשקול לא להתחרות אם הם "חולים". סימפטומים, במיוחד סימפטומים סיסטמיים כמו חום, קשורים לשיעורי DNF גבוהים בנסיבות ספורטיביות אחרות.

4. שחייה: להיות מוכנים לקושי של השחייה בטריאתלון. חשוב להיות שחיינים טובים להתאמן בשחייה במים פתוחים לפני המרוץ.

5. במהלך התחרות: חשוב לעצור עם הסימן הראשון של בעיות רפואיות (קוצר נשימה בלתי צפוי, כאבים בחזה/אי נוחות, או סחרחורת), במיוחד במהלך קטע השחייה.

בתחרות חשוב לעצור עם הסימן הראשון של בעיות רפואיות | צילום: pixabay

מה על הרופאים לעשות?

1. סיכונים: להיות מודעים לסיכונים של השתתפות בטריאתלון ולהיות מסוגלים לייעץ לספורטאים המטופלים שלהם על סיכונים אלה בהקשר של המצב הבריאותי הספציפי של המטופל.

2. הערכה: לשקול את הערך הפוטנציאלי של סקירה לבבית, במיוחד ל-CAD נסתר אצל גברים שהגיעו לגיל העמידה. פרוטוקולי בדיקות סקירה מבוססות ראיות עדיין אינם זמינים ולכן הגישה צריכה להיות אינדיבידואלית. במרבית המקרים, הערכה של גורמי הסיכון המסורתיים ל-CAD תהיה מתאימה, ובמקרים מסוימים בדיקות נוספות כגון מדרג סידן לבבי (calcium-scoring cardiac CT) או בדיקות במאמץ עשויות להתאים. יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לספורטאים אשר רק מתחילים להתאמן בהקשר זה.

מה על מארגני האירוע לעשות?

1. תכנון: להכין תכנית בטיחות טובה ומותאמת לשינויים, במיוחד עבור קטע השחייה, המאפשרת זיהוי מהיר (כמעט מיידי) של קורבן חסר הכרה, ולאחר מכן חילוץ של אותו אדם למקום שבו ניתן לספק החייאה, דפיברילציה, ואמצעים תומכי חיים מתקדמים.

2. תקשורת: לדאוג למערכת תקשורת עבור כל האנשים המעורבים בבטיחות יום המרוץ.

3. תרגול:  לתרגל את תגובת החירום לקורבן חסר חיים, במיוחד בקטע השחייה.

מה על אחראי הבטיחות ביום התחרות לעשות?

1. צריכים להיות מאומנים בהחייאה ושימוש בדפיברילטור חיצוני אוטומטי (AED)
2.  להכיר את תכניות התקשורת והבטיחות.

מה על הגופים האחראיים לעשות?

1. לספק הדרכה לספורטאים, מארגני האירועים, המנהלים הרפואיים, ואחראי הבטיחות המתנדבים על מקרי חירום מסכני חיים ביום המרוץ.

2. לפתח חוקים ודרישות מחייבות לקידום בטיחות הספורטאים.

הפניות: Harris KM, Creswell LL, Haas TS, Thomas T, Tung M, Isaacson E, Garberich RF, Maron BJ. Death and cardiac arrest in U.S. triathlon participants. Annals of Internal Medicine 2017 (בדפוס).

ד"ר לארי קרסוול (Dr. Larry Creswell) | מנתח לב, מחנך, וספורטאי. עושה כמיטב יכולתי לכתוב. חבר סגל בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מיסיסיפי. המטרה בבלוג שלו "לב הספורטאי" (The Athlete’s Heart) לחלוק מידע על ספורטאים ובריאות הלב