במשך כמה רגעים ביום ראשון בבוקר, לא הייתי בטוח מי עייף יותר, אני או אליוד קיפצ'וגה. ישנתי בחוסר מנוחה וכיוונתי את השעון המעורר לארבע לפנות בוקר, כדי שאוכל לצפות בשידור חי בחבורה של "משקלי תרנגול" רצה מרתון ברחובות ברלין. קיפצו'גה, אלוף אולימפי בן 33 מקניה, בדיוק קרע את סרט הסיום. אבל במקום להתנשף או להתמוטט על הקרקע או אפילו לעצור במקומו, הוא הלם בחזהו כמה פעמים, חצה את הקו – ואז האיץ, הניף את אגרופיו וטפח על מצחו בחוסר אמון לפני שקפץ כמו כלה מאוהבת לזרועותיו הממתינות של מאמנו הוותיק.

קיזוז של 78 שניות מהשיא הקודם

הייתי ער, אם כי נפוח עיניים, מאחר שידעתי שיש סיכוי שאליוד קיפצ'וגה יעשה משהו מגוחך, ושאם הוא יעשה, ואני אגלה רק לאחר המעשה, העולם כבר יהיה שונה כך שמה שהוא עשה כבר לא יראה בלתי אפשרי. רציתי לחוות את המעבר בין האמת ההיפותטית לגמרי לבין האמת המבוססת בזמן אמת. וזה (למקרה שלא ראיתם את החדשות) בדיוק מה שקרה. קיפצ'וגה רץ 2:01:39, תוך שהוא חותך 78 שניות מדהימות משיא העולם הקודם, ללא ספק את הפער הגדול ביותר מחצי מאה בעידן של תשואות הולכות ופוחתות לכאורה. אחרי שצפיתי בקיפצ'וגה רץ וחוגג במשך כמה דקות, כיביתי את האייפד כדי להשלים עוד כמה שעות שינה לפני שהילדים יתעוררו. אבל גיליתי שכמו האיש עצמו, הייתי דרוך מכדי להאט, אז שכבתי שם כשמוחי מסוחרר מהעולם החדש שאנחנו חיים בו.

בשנה שעברה, השתתף קיפצ'וגה בניסוי השנוי במחלוקת Breaking2 של נייקי בניפוץ "המרתון-תרגיל-פרסומי-ניפוץ-המדע-ניסוי". לאחר שנים של הכנות ומיליוני דולרים, כל האלמנטים עברו אופטימיזציה: המסלול (מסלול מרוץ של פורמולה 1 באיטליה), מזג האוויר (תאריך המרוץ נסגר רק כמה ימים מראש, לאחר שהובטחו תנאים טובים), הנעליים (נעל חדשה, שלפי בדיקות נייקי, הופכת את הרצים ליעילים יותר ב-4%), מזון דחוס מאוד בפחמימות, וכן הלאה. אולי הפרטים החשובים ביותר: קיפצ'וגה ושני רצים אחרים היו מוגנים במהלך המרוץ כולו על ידי שישה מכתיבי קצב (פייסרים) הרצים במבנה ראש חץ – הפרה של הכללים לקביעת שיא עולם, מכיוון שקוצבים חדשים הצטרפו במהלך המרוץ.

תחת תנאים משופרים אלה, קיפצ’וגה סיים את הריצה של Breaking2 בזמן של 2:00:25 ולא ירד משעתיים, אבל שיפר בהרבה מהשיא הרשמי של אז 2:02:57 והרבה לפני מה שרוב המומחים ניבאו כאפשרי. זה עורר שני דיונים, אחד מתבקש ואחד פחות. הוויכוח המתבקש התמקד בשווה הערך לזמן 2:00:25 שקיפצ'וגה קבע תחת תנאים לגיטימיים לקביעת שיא. כמה הדראפטינג היה שווה? הנעליים? פרטים רבים אחרים שחברת נייקי עידנו? אבל הוויכוח המוסווה הסתכל במקום זאת אל העתיד. מה, אם בכלל, תהיה ההשפעה של Breaking2 על רצים בעתיד במרתונים רגילים? האם הריצה המדהימה של קיפצ'וגה שינתה איכשהו את האופקים?

האם הניסוי במונזה השפיע על התוצאה במרתון ברלין?

האפשרות השנייה היתה, למעשה, אחת המטרות המוצהרות של צוות Breaking2. הם טענו כי ההדגמה של אדם הרץ מתחת לשעתיים (או, כפי שהתברר, בדיוק מעל שעתיים), תשנה את נקודת המבט שלנו ותשבור מחסומים מנטליים, ותאפשר לרצים הבאים לרוץ מהר יותר בתנאים רגילים. בתחילה מצאתי את הטיעון הזה כבלתי משכנע, אבל ככל שדיברתי עם קיפצ'וגה, כך התחלתי להאמין בכך יותר. "ההבדל הוא רק במחשבה," הוא אמר לאחד הכתבים. "אתה חושב שזה בלתי-אפשרי, אני חושב שזה אפשרי." ואז, כשעמדתי על המסלול של פורמולה 1 במונזה במאי 2017 וצפיתי בפלירט של קיפצ'וגה עם מחסום השעתיים, זה התחיל להיראות אמיתי בעיניי.

בספטמבר אשתקד כתבתי מאמר ל-"ניו יורק טיימס" שבו טענתי כי מרתון ברלין, המרוץ הראשון לאחר ניסיון ה-Breaking2 של קיפצ'וגה, יהיה "מבחן אמיתי לתיאוריה של המחסומים המנטליים". "לאחר שרץ 2:00:25 ב-Breaking2, קיפצ’וגה יטאטא הצידה את שיא העולם הישן בקלות. התחזית שלי בסוף המאמר: "אני חושב שהוא ירוץ 2:01 ומשהו".

ואז ירד גשם. קיפצ’וגה סיים עם התוצאה 2:03:32 שהיתה עדיין השביעי ברשימת הזמנים המהירים ביותר בכל הזמנים, ביצוע מדהים, אבל לא שיא עולם. שבעה חודשים לאחר מכן (רק לעתים נדירות רצי העילית מצליחים להתמודד עם יותר משני מאמצי על בשנה), הוא ניסה שוב במרתון לונדון. הפעם זה היה החום, עם טמפרטורות של עד 24 מעלות שהפכו אותו ליום החם ביותר בהיסטוריה של המרוץ. שוב, קיפצ’וגה זכה בקלות, אבל לא התקרב לשיא עולם. ככל שחלפו החודשים, חששתי שהזמן הקצוב עשוי להיגמר לקיפצ'וגה, שיגיע באופן רשמי לגיל 34 בנובמבר ויש אף שמועות במקומות מסוימים שהוא מבוגר בכמה שנים.

השנה, כאשר מייקל ג'וינר, האיש שערך את המאמר מ-1991, אשר העריך לראשונה את האפשרות למרתון בפחות משעתיים, קרא לתחזיות כמה ימים לפני המרוץ בברלין, הייתי זהיר. ניבאתי 2:02:52, רק כמה שניות מתחת לשיא הישן – אשר, כפי שהתברר, היה הטווח הנפוץ ביותר של תחזיות – וחשבתי שאני אופטימי. רק שבעה מתוך 70 המשיבים לסקר של ג'וינר ניבאו פחות מ-2:02.

מכתיבי הקצב נשרו

ב-16 בספטמבר השנה, ביום ראשון בבוקר, כאשר קיפצ’וגה רק חצה את סמן ה-10 מייל (16 ק"מ), השעון המעורר שלי העיר אותי. הימרתי ששום דבר מעניין לא יקרה ב-10 המייל הראשונים, אבל טעיתי. כבר עכשיו, שניים משלושת הקוצבים של קיפצ'וגה נשרו באופן בלתי צפוי, והותירו אותו עם מעט מאוד אפשרות לדראפטינג – אחד היתרונות העיקריים שהעריכו שתרמו לריצה שלו ב-Breaking2. הקוצב השלישי משך רק עד 25 ק"מ, ובנקודה זו נשאר קיפצ'וגה לטפל בעצמו ב-17 הקילומטרים האחרונים. הפרשנים בשידור המרוץ היו מודאגים כי קיפצ'וגה עלול להאיץ בטעות לאחר שהקוצב האחרון נשר וישרוף עתודות יקרות ויכריח אותו להאט בקילומטרים האחרונים. הם חצי צדקו.

מהק"מ ה-25 ועד ה-30, קיפצ’וג אכן האיץ, רץ 14:21, שבע שניות מהר יותר מאשר הספליט הקודם ל-5 ק"מ. אבל במקום להאט, הוא אפילו האיץ, ורץ 14:18 ב-5 ק"מ הבאים. נעשה ברור יותר ויותר שהוא לא יפגע בקיר. הוא עבר את מחצית הדרך ב-1:01:06, קרוב מאוד ל"תכנית ההתאבדות" שלו, לכאורה, של 1:01:00. בסופו של דבר הוא רץ את המחצית השנייה, בעיקר לבדו, ב-1:00:33 זמן לחצי מרתון שרק ארבעה אמריקנים בהיסטוריה השיגו. סופרלטיבים אינם מספיקים להביע עד כמה זה בלתי מובן.

זה מה שנדבק בי, עכשיו, אחרי שישנתי לילה שלם על זה. ראשית, אני חושב שאפשר לצייר קו ישיר בין ה-2:00:25 ב-Breaking2 ל-2:01:39 בברלין. הכוונה היא לטעון כי הביצועים במרתון הם "הכל בראש", או שכולנו היינו מסוגלים לרוץ 2:01 אם היתה לנו האמונה העצמית של קיפצ’וגה. רחוק מזה. אבל קשה לי לדמיין את קיפצ’וגה מבקש מהקוצבים שלו לרוץ במחצית הראשונה 1:01:00 מבלי, במובן מלאכותי כלשהו, ש​היה שם בעבר.

אבל האם מישהו יכול להתעלות על סמן זה? כרגע, קיפצ’וגה הוא האדם היחיד על פני כדור הארץ שיכול באמת לומר לעצמו שהוא מסוגל לרוץ ב-2:01 ומשהו. אבל ההיסטוריה מספרת לנו שאחרים יבואו והשביל של קיפצ'וגה יקל עליהם לעקוב. למעשה, הכישלון של הקוצבים אומר לנו כי הזמן החדש הוא אפילו מודד את מלוא הפוטנציאל של קיפצ’וגה עצמו. ניסיונות שונים לכמת את התועלת של דראפטינג מושלם קבעו שהחיסכון בזמן הוא כ-4 דקות לערך במהלך מרתון של שעתיים. גם אם הערכה זו נדיבה מדי בפקטור של 2, מספר קוצבים עד הקילומטר ה-35 במקום קוצב יחיד ל-25 ק"מ עלולה להוריד 30 שניות או יותר.

אליוד קיפצ'וגה רץ במרתון ברלין 2018

כמה זמן השיא יחזיק מעמד?

עם זאת, אני לוקח הערכה בזהירות יתרה, מכיוון שניתן גם לדמיין שיותר קוצבים היו איכשהו מפריעים לקצב של קיפצ’וגה או מחזיקים אותו מלדהור קדימה. אולי המרוץ של יום ראשון היה מושלם ככל שזה נוגע לאליוד קיפצ'וגה. ואולי שיא זה יחזיק מעמד 10, או 20, או 50 שנים.

אבל לא הייתי סומך על זה. עכשיו, כשאנחנו קרובים כל כך למחסום השעתיים, אני משער שהרדיפה אחריו תפעיל כוח משיכה חזק יותר ותשאב יותר ויותר כסף, מאמצים ותשומת לב למרדף אחר האלמותיות. Breaking2 הראה מה יכול לקרות כאשר כל המשתנים אופטימליים; חלק מהלקחים האלה ניתנים להתאמה למרתון תחת תנאים התואמים לדרישות לשיא עולם. אולי יש מקומות מהירים יותר מאשר מרתון ברלין. אולי כסף יכול לקנות קוצבים טובים יותר מאלה שקצבו ביום ראשון, אולי יש דרכים נוספות לשפר את מזג האוויר, הבגדים, המשקאות, וכל דבר אחר.

אני נרגש מהסיכוי לכך, זה יהיה כיף לראות. ובכל זאת, יש לי ספק שמנקר בי. מה אם כל זה היה בזכות קיפצ'וגה? מה אם, למרות כל השיפורים והחידושים, המרתון לא השתנה בכלל? במובן מסוים, זו תהיה התוצאה הטובה ביותר, כי היא תעניק לנו את זכות התרברבות ייחודית כדור שיש לו הזדמנות לצפות בגדול מכולם בשיאו. האפשרות הזאת, בסופו של דבר, תמשיך להעיר אותי לפני עלות השחר כמה בקרים בשנה כל עוד קיפצ'וגה ממשיך לרוץ.

אלכס האצ'ינסון | רץ ברמה הלאומית, פיסיקאי וכתב מדע בכתבי עת לאומיים. מחבר הספר "Endure: הנפש, הגוף, והגבולות האלסטיים המוזרים של ביצועים אנושיים"