הבריטים מהללים אותה, האפריקאים חוששים ממנה, הסקוטים מתגאים בה, וגם אנחנו בשוונג כבר הרבה זמן לא כתבנו בתדירות כזאת על ספורטאית אחת. אבל איך אפשר להתווכח עם אמירות כמו "ספורטאית של פעם בדור" או "השילוב המושלם בין פולה רדקליף לקלי הולמס". אז אנחנו מעדיפים להשאיר את הפרשנות לאחרים, אבל אי אפשר להתכחש לאווירה בבריטניה שמנבאת שלורה מיור תהיה הכוכבת של אירוע השיא של הספורט בקיץ הקרוב – אליפות העולם באתלטיקה בלונדון.

השילוב המושלם בין פולה רדקליף לקלי הולמס. לורה מיור | צילום מסך

עוד כתבות בנושא 
לורה מיור השלימה דאבל באליפות אירופה באולם 
מיור קבעה שיא אליפות ב-1,500 באליפות אירופה באולם 
האם זו היורשת של סבסטיאן קו? 

אם מסתכלים על העומק האיכותי של הספורטאים הסקוטיים תמצאו שם רבים וטובים וביניהם את הרוכב גריים אובריי שהחזיק בשיא העולם לשעה אחת בוולדרום והיה אלוף עולם במרוץ מרדף למרחק של 4 ק"מ; את ג'וש קר בן ה-19, שניצח בשבוע שעבר את אליפות המכללות בארה"ב בריצת מייל עם 800 מ' אחרונים בזמן של 1:51 דק' והוא אלוף אירופה לנוער בעבר; את קאלום הוקינס שלפני שנה היה שמיני במרתון לונדון ותשיעי במרתון האולימפי; ואת הרצה למרחקים בינוניים אייליש מקולגן בת ה-27 שייצגה את בריטניה במשחקים האולימפיים של לונדון 2012 ואלו רק חלק קטן מהספורטאים שיש למדינה הזו להציג.

מסומנת כהבטחה הגדולה

בקיץ 2012 היה זה מו פראח שהרעיד את האצטדיון האולימפי במזרח לונדון עם דאבל בריצות 5,000 ו-10,000 מטר. הבריטים מתים על פראח, אבל היתה חסרה להם גיבורה באצטדיון האתלטיקה, בעיקר לאור העובדה שבעשור הקודם היו שתיים – פולה רדקליף שהיא שיאנית העולם במרתון וקלי הולמס שבאתונה 2004 זכתה בדאבל אולימפי בריצות הבינוניות (800, 1,500).

ההצלחה בלונדון 2012 דחפה את האתלטיקה הבריטית קדימה ובעיקר את תחום הריצה למרחקים, וכשבקיץ 2013 לורה מיור זכתה במדליית הארד באליפות אירופה עד גיל 23 בריצת ה-1,500, היא כבר סומנה כהבטחה גדולה כי מי שעקב אחריה ידע שיש לה יכולות מיוחדות גם של מהירות (מה שמתאים לריצות בינוניות) וגם של סבולת (שזה מתאים לריצות ארוכות).

בקיץ 2014 כבר היו ממנה ציפיות גדולות, בעיקר מצד העם הסקוטי. היא אמנם מייצגת בדרך כלל את בריטניה, אך משחקי חבר העמים הבריטי שמתקיימים אחת לארבע שנים הם ההזדמנות הגדולה ביותר של הספורטאים האולימפיים הסקוטים לייצג את הדגל שלהם. ואם זה לא מספיק, המשחקים התקיימו במקרה הזה בגלזגו, במרחק של 45 דקות נסיעה מהעיירה מילנפורט בה גדלה מיור.

בסופו של דבר, הכוכבת הסקוטית במשחקים האלה היתה דווקא איילי דויל, שזכתה במדליית הכסף ב-400 משוכות. היא מגיעה מהעיירה קינרוס הסמוכה למילנפורט. זו גם הסיבה שהיא היתה סוג של אחות בוגרת של מיור בנבחרות האתלטיקה של בריטניה וסקוטלנד. כשמיור סיימה רק במקום ה-11 במשחקי חבר העמים ולקחה את זה קשה מאוד, דויל היתה הראשונה לנחם אותה. כשדויל ביצעה הקפה חגיגית באצטדיון בגלזגו, מיור היתה הראשונה לחבק אותה מהיציע ובמעמד הזה אמרה לה דויל: "הרגע הזה צריך להיות משמעותי גם בשבילך, כי אני בטוחה שזה יקרה גם לך".

דויל ידעה על מה היא מדברת, כי בשנה שלאחר מכן כבר התחילו לשים לב גם מחוץ לאי הבריטי שמיור היא רצה מאוד מוכשרת. היא סיימה במקום החמישי בריצת ה-1,500 באליפות העולם ב-2015 ובמשחקים האולימפיים בריו השדרים כבר היו בטוחים שהיא בדרך למדליית הארד, אבל ב-200 המטרים האחרונים היא נכנעה לחומצת החלב אחרי שנתנה הכל מול גנזבה דיבאבה בהקפה הלפני אחרונה. וכך הפכה מיור לאתלטית מוכשרת מאוד שלא מצליחה לזכות במדליות בינלאומיות.

שברה את "קללת המדליות"

דווקא אחרי ריו 2016 היא בחרה שלא לנוח והמשיכה קדימה בכל הכוח. תוך חצי שנה היא שברה 5 שיאים בריטיים ושני שיאים אירופיים בריצות מ-1,000 ועד 5,000 מטרים. היא קבעה את התוצאה ה-13 בכל הזמנים בריצת 1,500 מטר, כאשר רוב התוצאות המהירות יותר נקבעו בעידן הסימום של הרצות מסין והגוש המזרח אירופי. וזה משהו שהרשים הרבה מאוד אנשים באתלטיקה הבריטית – היכולת שלה לקום על הרגליים אחרי חוסר הצלחה (מבחינתה) ולעשות את הכי טוב שהיא יכולה.

התעוררה דווקא אחרי ריו 2016. לורה מיור | צילום: Chell Hill

זו גם הסיבה שהבריטים חגגו את הדאבל שלה באליפות אירופה באולם שהתקיימה בתחילת החודש בבלגרד. אולי זה נראה חסר פרופורציות כי לא מדובר באירוע אתלטיקה ברמה בינלאומית גבוהה, אבל זה לא מה שמעניין את הבריטים אלא העובדה שמיור שברה את "קללת המדליות" ועכשיו היא יכולה להתכונן בשקט לאליפות העולם.

ואכן, היא כבר יצאה בהצהרה שהיא הולכת על דאבל בלונדון 2017 כי "אחרי שזוכים במדליות חייבים להעלות את הציפיות", כך היא אומרת. ומה שכל כך יפה בכל הסיפור הזה, הוא שהדאבל שמיור מכוונת אליו הוא בריצות 1,500 ו-5,000 מטר. האחת בינונית והשנייה ארוכה, האחת מצריכה מהירות מטורפת והשנייה סבולת בלתי נתפסת ברמות הגבוהות. היום כבר לא רואים הרבה רצים שמשלבים את שני המרחקים האלה. בעבר עשו את זה סעיד אוויטה, הישאם אל גארוז' ובהמשך פול טרגאט וגם יריבתה הנוכחית של מיור, גנזבה דיבאבה האתיופית מתמחה בשני המרחקים אבל לא בטוח שהיא תעשה את השילוב הזה בלונדון 2017.

מבחינת הבריטים, מדובר בסוג של יהלום שהם מרגישים שיש להם ביד. המנהל המקצועי של התאחדות האתלטיקה הבריטית אומר שמדובר ב"ספורטאית של פעם בדור", והמאמן של מיור אנדי יאנג מפרט כשהוא משווה אותה לשתי הכוכבות של העשורים האחרונים: "מעולם לא נתקלתי ביכולת כזאת. התאמנתי בעבר עם פולה רדקליף והיה לה מנוע אבל היא לא הצליחה להגיע למהירויות כאלה. לעומת זאת קלי הולמס היתה מאוד מהירה אבל לא היה לה כזה מנוע. ללורה יש את שניהם".

יש יורשת? פולה רדקליף | צילום: Tom Corser

אימפריית ספורט של 5.3 מיליון תושבים 

אגדת הריצה סבסטיאן קו, שהוא יו"ר התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, מתגאה לספר שגם לו היה חלק קטן בשינוי שעברה מיור אחרי האכזבה בגלזגו 2014. "היא היתה אז בקרשים, והמאמן שלה ביקש ממני להגיד לה משהו כי לפעמים זה עוזר שמישהו אחר מדבר. החמאתי לה על כך שהיא בחרה באחד המקצועות הכי קשים בספורט ובאחד המקצועות שהכי קשה ללמוד אותם שזה וטרינריה. הסברתי לה שאתלטיקה זה לא קסם של יום אחד, ושיש לה מאמן טוב ושאם היא תקשיב לו היא תגיע רחוק". ובנוסף לדאבל באליפות אירופה בבלגרד, מיור חזרה לביתה בסקוטלנד והתחילה התמחות במרפאה כירורגית לבעלי חיים בגלזגו.

אם כבר הזכרנו את סקוטלנד מספר פעמים בכתבה הזאת, קשה שלא להתייחס לכמות הספורטאים הבכירים שהיא מייצרת עם 5.3 מיליון תושבים בלבד. אז אולי מיור היא באמת רצה של "פעם בדור", אבל במשחקים האולימפיים ריו 2016 זכו ספורטאים סקוטים ב-18 מדליות אולימפיות עבור המשלחת הבריטית.

הם בולטים כמעט בכל מקום, יש להם תרבות ריצה גבוהה, והם גם שחיינים מצוינים. ברביעיית השליחים של בריטניה לארבע פעמים 200 חופשי שזכתה במדליית הכסף האולימפית, שלושה מבין ארבעת השחיינים בגמר היו סקוטים ועוד אחד היה מחליף ששחה במוקדמות. אם מסתכלים על ההיסטוריה של העם הזה אפשר להבין חלק מזה. הספורט תמיד היה חלק מרכזי בתרבות שלהם. הם למעשה המציאו את הגולף, וקירפטריק מקמילן היה זה שהמציא את הפדלים לאופניים בשנת 1839. יש גם כאלה שאומרים שמייסד המשחקים האולימפיים, הברון פייר דה קוברטן, קיבל השראה מ"היילנד גיימס" (HIGHLAND GAMES) שזה אירוע ספורט היסטורי עתיק מסקוטלנד. המשחקים הסקוטיים הללו הם אבן דרך בתרבות הספורט הסקוטית וכאשר הם מתקיימים הם מושכים קהל כבר יותר ממאה שנה. החצאיות הן לא בדיוק מסורת לאומית, אבל הפכו למאפיין קבוע. חמת החלילים הוא כבר עניין של טעם. בחורים צעירים מטילים סלעים, הודפים גושי ברזל ובולי עץ ומיידים פטישי מתכת כבדים. הם נהנים מן המאמץ והקהל נהנה מן הוויסקי הזורם כמים, כיאה למדינה שוחרת אלכוהול משובח.

אירוע ספורט היסטורי עתיק בסקוטלנד. היילנד גיימס | צילום: foxypar4

וכך הפכה סקוטלנד, כמובן שבתמיכת הממלכה המאוחדת, לאחת מאימפריות הספורט הקטנות הגדולות בעולם עם רוכבי אופניים כמו רוברט מילר בשנות השמונים, דייוד מילר בשנים האחרונות וכריס הוי שזכה ב-6 מדליות זהב אולימפיות בוולודרום. עם רצים ורצות למרחקים ארוכים שגדלו על אירועי ריצה מרכזיים באי הבריטי כמו "גרייט אדינבורו ראן", עם נבחרת כדורגל מצוינת, אפילו נבחרת קרלינג מהטובות בעולם שזוכה במדליות במשחקי החורף האולימפיים וטניסאי ענק אחד בשם אנדי מארי. אחרי כל זה, לא פלא שגם לסקוטים שלפי כמות התושבים שלהם אמורים להיות קצת יותר צנועים מהאנגלים – יש ציפיות גדולות מאוד מלורה מיור.