צ פ ו | ג'ושוע קיפצ'וגיי שובר את השיא ב-10,000
קיבלתי פניות ממספר פורומים, רצים ובעיקר פיזיותרפיסטים ששאלו אותי מה דעתי על כפות הרגליים של ג'ושוע צ'פטגיי ששבר לפני שבוע את שיא העולם 10,000 מ', וזאת בעקבות תמונה שפורסמה המדגימה קריסה פנימית של כפות הרגליים שלו ובהן נראה שיש לו היפר-פרונציה – פרונציית יתר. וכמובן כולם מופתעים.
הפרונציה של אחד הרצים הבכירים בעולם
הכי חשוב שנתחיל עם תקפות הממצאים. ממה שאנחנו רואים או מודדים, כנראה שמדובר בכף הרגל השמאלית בלבד. האם באמת קיימת מידה כזו של פרונציה (או שאנחנו רואים סיבוב של הנעל בלבד?), האם זו פרונציה שמתרחשת לאורך כל הריצה או רק במקטעים מסוימים? בסרטונים נוספים שלו שמצאתי ברשת, לא ראיתי פרונציה כזאת מוגברת. ואפילו לא ממש באותה תחרות. לפני שמתחילים להסביר את ההשלכות והמשמעות, חשוב לאמת את הנתונים שיש לנו. חיפשתי ברשת ריצה שלו יחפה או אפילו רק תמונות של כפות הרגליים שלו ולא מצאתי. יחד עם זאת, לצורך הדיון, אני אניח של שלצ'פטגיי אכן יש פרונציה מוגברת.
עוד כתבות על ג'ושוע קיפצ'וגיי
ג'ושוע צ'פטגיי שבר את שיא העולם בריצה ל-10 קילומטרים
שיא עולם מדהים לג'ושוע צ'פטגיי ב-5,000 מטר
עוד שיא עולם מדהים לג'ושוע צ'פטגיי
אז התשובה הראשונית והכי חשובה היא זו – לא כל ליקוי ביציבה גורם לכאב. לא כל בעל סטיית הליכה ואפילו מהקשות, מדווח על כאב. הפרונציה שרואים בתמונה שלו רץ היא פרונציה יחסית מזערית בהשוואה לכפות הרגליים שניתן לראות בקרב ילדים עם שיתוק מוחין. ונחשו מה? קשה להם אמנם לתפקד וללכת למרחקים, אבל נדיר שיתלוננו על כאב. אז מה לומדים מכך? עיוות אינו בהכרח שווה כאב. וזה לא חדש. לגבי מגבלה או תפקוד ביו-מכני שאינו אופטימלי, זו כבר שאלה אחרת.
כל מי שמטפל ברצים, גם במקצועניים, מודע לרגישות בכל מה שקשור לניסיון טיפולי, התאמת נעליים או מדרסים. הרבה פעמים נמצאת ביומכניקה לא אופטימלית ולעתים חריגה מאוד, ודווקא נוותר על תיקון, אפילו בקרב הפצועים. הסיבה היא שהם פשוט מעדיפים לרוץ ללא מדרס מסיבות סובייקטיביות שונות. אז ודאי במקרה של שובר שיא עולמי סדרתי, שיחליט כנראה לגמרי לבדו אם תנועה מסוימת מפריעה לו או לא. הצוות הרפואי המקצועי צריך להיות מודע לכך, ולבדוק יחד עימו את הצורך האמיתי בשינוי. האם שינוי יכול לגרום לשיפור בהפקת הכוחות או בתוצאה.
האם הפרונציה פוגמת לו בריצה?
מיד לאחר שבירת השיא שלו פורסמה כתבה, על הביומכניקה הלקויה של כף הרגל של ג'ושוע צ'פטגיי שעשויה היתה לפגוע ביכולת הריצה שלו. מדובר במאמר שנכתב על ידי חוקר מתחום הביומכניקה המעלה טיעון כי ההיפר-פרונציה ברגל שמאל (והוא מציין את עניין הא-סימטריה) יכלה לעלות לצ'פטגיי במחיר שבירת השיא. במאמר זה הוא אינו מתייחס למובן הפציעה או הכאב, אלא ליעילות הביומכנית. תוצאות המחקר שפורסמה בעיתון המכובד "The Foot", מצביעות על כך שמפרק בעל תנועתיות יתר מצביע על יעילות מטבולית של המפרק שאינה מיטבית. גם עם הטיעון הזה ניתן להתווכח. יש הטוענים כי כל עוד יש שליטה בתנועתיות המוגזמת, אז הכל תחת שליטה. ואני נוטה לתמוך בגישה זו. יחד עם זאת, תנועתיות מוגברת במישור הצדי כמו פרונציה אינה תורמת לכוח שאנו זקוקים לו לצורך התקדמות (Advancement/Propulsion) של הרץ לפנים.
נקודה נוספת. אין אנו יכולים להשוות את רץ העילית צ'פטגיי למר כהן (מטופל אמיתי) בעל משקל יתר, שאינו שומר על תזונה ורק עושה הליכות בפארק. וגם לא ניתן להשוות אותו לאופיר (חבר אמיתי) שמשתתף באופן קבוע בתחרויות איש הברזל, אך עסוק במקביל בלנהל חברת היי-טק ובעל משפחה עם ארבעה ילדים וכלב.
ומה עם רצים חובבים?
משטר אימונים, כוח, תזונה, סבולת לב ריאה, מטרות בחיים, כוח מנטלי ומשברים בחיים הם אלמנטים משמעותיים ומשתנים ואצל ג'ושוע צ'פטגיי שהינו רץ עילית מקצוען הם שונים לחלוטין. ככל הנראה את מר אופיר או אדון כהן בעלי פרונציית יתר משמעותית, כן אתקן באמצעות מדרס. גם אם לא יהיו עם כאב. זה מבוסס באופן חלקי על ידי מחקרים וחלק לא פחות חשוב מבוסס על ניסיון קליני. צריך לזכור שמחקרים לא מספקים מפרט טיפולי. זה תפקידו של כל קלינאי טוב לדעת לשלב את ממצאי המחקר לתוך הטיפול שהוא מציע. האמת, גם לאופיר וגם לכהן עשיתי מדרסים כשהיו כאובים ומוגבלים בפעילות ספורטיבית. העניין הוא שהרי אם הם היו נטולי כאב, כלל לא היו מגיעים אלי. וזה כבר עונה על דילמה שכיחה נוספת, האם לתקן את אותם אנשים א-סימפטומטיים?
צריך לזכור שפציעה עשויה להתרחש כאשר העומס יעלה מעבר ליכולת של הרקמה לספוג. מתי בדיוק מצב כזה יקרה אצל צ'פטגיי? יש לו את היכולת לספוג עומס חריג בשל משטר אימונים הכולל כבר העמסה הדרגתית מתגברת. הגוף כלל לא מופתע. כל זה מפחית מחשיבות הביומכניקה הקלוקלת.
ד"ר סאם חמיס | פיזיותרפיסט מוסמך PhD, מומחה לביומכניקה קלינית וניתוח תנועה