בסוף השבוע האחרון השתתפתי, כמו בכל שנה, באליפות ישראל למאסטרס בבריכות קצרות. זו הייתה תחרות שנויה במחלוקת מבחינתי עם הרבה מחשבות ותובנה אחת חשובה, אליה עוד אגיע בהמשך.
קצת לפני התחרות, בעודי מתלבט אם לשחות 50 פרפר, או שאולי לשם שינוי להעז קצת ולצאת מאיזור הנוחות בספרינטים וללכת על 200 חופשי, אמר לי חבר שאני מרבה להתייעץ איתו: "התחרות בגילנו צריכה להיות כיף". בשנייה שאמר לי את זה, אמרתי לעצמי שזה משפט שנשמע כמו עוד קלישאה של לוזרים! כשאני בא לתחרות, אני בא בשביל לנצח! לא זכור לי שהיה רשום שזה "משחה וינגייט העממי". למקצרים: התשובה לקראת הסוף.
בהצגה הראשונה של התחרות ביום שישי בבוקר שחיתי 100 מעורב אישי, או כמו שאמר לי חבר למסלול במכבי חיפה – "זה מקצה שתפרו במיוחד בשבילך". סיימתי ראשון לגילאי 49-45, עם 1:07.89 דקות. דריכה במקום מבחינת התוצאה, שכמעט זהה לשנה שעברה (1:07.66 דקות). אלמלא התפספסה לי הפנייה בין הגב לחזה, זה היה נגמר אחרת מבחינת השעון.
מאור ששון מזנק | צילום: גיא שמואלי
בסיום ההצגה שחיתי בשליחים מעורב לגילאי 239-200 (במאסטרס, הגיל למשחי השליחים הוא משוקלל לכל ארבעת השחיינים יחד). סיימנו במקום הראשון עם 2:04.09 (שחיתי את הפרפר), התודות לחבריי לקבוצה מיכאל ויינטראוב, אופיר כרמל וצפריר פרקיס.
בהצגה השניה ביום שישי אחר הצהריים שחיתי 100 חופשי, ובתור אחד שדוגל בלפתוח בכל הכח ואז להגביר, ניסיתי טקטיקה אחרת – לרסן את עצמי ב-50 הראשון וללחוץ בשני… תקלה, להבא ב-100 אני מקשיב ללב ולא לראש. פתחתי 28.2 שניות במקום 27.5, ובסיום לא ירדתי את ה-59 כמו שרציתי. סיימתי שלישי בקבוצת הגיל עם 59.55 שניות (לא שחשבתי לסיים כאן במקום גבוה יותר משלישי). בסיום ההצגה שחיתי בשליחים מיקס חופשי, סיימנו במקום השלישי עם 2:11.54, התודות ליוחאי האס, גלית גולדז'ק-קוניק ושולמית אורן.
את בוקר שבת התחלתי עם כאב ראש, אופטלגין ולווינגייט ויהיה מה שיהיה… בהצגה השלישית של התחרות בשבת בבוקר שחיתי 50 חופשי, שזה המקצה שאני הכי אוהב, ומשום מה אני ברגרסיה בו בשנים האחרונות. סיימתי ראשון בקבוצת הגיל עם 26.45 שניות מאכזב מבחינתי ודורש הסקת מסקנות.
מאור ששון על ראש הפודיום ב-50 חופשי | צילום: פרטי
בסיום ההצגה שחיתי בשליחים חופשי לגילאי 199-160 סיימנו במקום הראשון עם 1:43.64 דקות וקבענו שיא גילאים, התודות לאורן מלכה, יאיר אהרון ויהונתן קופלב. בסיום ההצגה הרביעית והאחרונה שחיתי בשליחים מיקס מעורב, יחד עם אורן מלכה, אסנת שם טוב ובתאל ביטס. סיימנו במקום השישי עם 2:29.58 דקות.
בכוונה דילגתי על מה ששחיתי באישי בהצגה הרביעית, כיוון שכאן הגיעה הדילמה שהעליתי בתחילת דבריי לכדי ביצוע. לבסוף החלטתי לצאת מאזור הנוחות שלי ולשחות 200 חופשי, דבר שלא שחיתי בתחרויות מאז גיל 18! כל יום שבת מלמלתי לעצמי שעל טעויות משלמים ושזה הולך להראות רע, אפילו רע מאוד. רגע לפני המשחה מעבר אצל המאמן אורן מלכה לכמה טיפים אחרונים, וזהו, אין לאן לחזור, אני בדרך לזנק.
יוצאים לדרך ואני משנן את מה שאמר אורן, לפתוח ארוך וחזק ב-50 הראשון, ולא משנה מה עושים שאר המתחרים, ומשם רק להגביר… מה שיצא בסוף זה מה שחשבתי שאעשה (2:15.18 דקות) אמנם עם חלוקה לא להיט: 31.63 ב-50 הראשון, 34.53 בשני, 35.04 בשלישי ו-33.98 באחרון. פייר, נשאר לי עוד המון כח בסיום ואת הפיניש הייתי צריך להתחיל ב-75 האחרונים ולא ב-25. עוד קצת ניסיון, והחלוקה תהייה אחרת. כמו שמי שרכב פעם על אופניים לא שוכח, כך גם מי ששחה 200 בעברו.
מאור ששון | צילום: גיא שמואלי
אז לגבי ה-50 חופשי אני ממש לא הולך לוותר עליו, פשוט צריך מדי פעם גם להתאמן על ספרינטים באופן ממוקד, אחרת ההתדרדרות הקבועה תהפוך לנפילה. לגבי היציאה מאזור הנוחות ולשחות גם ארוכים יותר, פייר היה לי ממש כיף וממש לא אכפת לי שלא ניצחתי את המשחה, כי ניצחתי משהו אחר…
כשחושבים על שחייה, זה משהו שכל אחד יכול לעשות מיומו הראשון ועד יומו האחרון, כמו שתינוק שזה עתה נולד יודע להסתדר במים עוד הרבה לפני שילמד ללכת ומאידך בגיל מבוגר, הרבה יותר קל לשחות מללכת (בתנאי שיודעים כמובן). בתחרויות השחייה למאסטרס ניתן למצוא טווח רחב של שחיינים ושחייניות ובכל הרמות – מחובבנים שהתחברו לשחייה בגיל מבוגר, ועד שחיינים שעדיין פעילים כשחיינים תחרותיים ומשתתפים גם באליפות ישראל "הרגילה". אותי הכי מרשים בתחרויות היא לראות אנשים בגילים מופלגים שמשתתפים בתחרות… לא מובן מאליו.
תחרויות השחייה למאסטרס ובייחוד אליפויות הקיץ והחורף הן אירוע שכדאי לכל שחיין לחוות, עצם האירוע נותן גוון נוסף לכל ההשקעה והאימונים. התחרות בבריכה בווינגייט היא חוויה שכדאי לכל שחיין בכל רמה לחוות, בין אם בשביל להשתתף בתחרות עצמה או רק בשביל לראות ולספוג את האווירה. יש לא מעט שחייני ומאמני עבר אשר מגיעים רק בשביל "ריח הכלור" באירוע מעין זה וכמובן גם בשביל לפגוש חברים ולצפות באירוע עצמו.
מכאן אני קורא לכל שחיין או שחיינית באשר הם, אל תחשבו פעמיים, תגיעו לתחרויות ללא חשש, הניצחון מובטח! בדקתי זאת באליפות האחרונה: בגילנו – התחרויות הן כיף!
