לקריאת טור 01 של אבי פרידריך | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07| טור 08

טוב אז הגיע הזמן לכתוב כמה מלים על הנושא, שהאמת, הכי הרבה פונים אליי, שואלים ומתעניינים בו. לפני שאני אתחיל, מאחר ומדובר בנושא מאוד רגיש, אז אני מדגיש שמדובר ב"אני מאמין" האישי שלי, לפיו אני מנהל את אורח החיים האישיים שלי-שלנו ואין כאן שום מקום לפגוע בסובבים אותי (אפילו בתוך הבית יש חילוקי דעות בנושאים אילו וזה בסדר גמור).

לכל דבר שאנו עושים בחיים חייב להיות היגיון | צילום: באדיבות אבי פרידריך

האם אני מאמין באלוהים?

בואו נתחיל בשאלה הכי בסיסית – האם אני מאמין באלוהים? התשובה היא חד וחלק – כן! אני מאמין בקיומו של אלוהים והעובדה הזו היא בעצם נקודת המוצא של אורח החיים שלי-שלנו כמשפחה. אישית, יש לי בעיה עם המושג "דת" ועם כל תת-המושגים שאנו כאוכלוסייה משתמשים בהם היום (בעיקר בישראל) כגון, דתי, חילוני, דתי לייט, חרדי, דוס, רפורמי, דתי לאומי וכדומה. הרי מי בדיוק נתן לנו את הסמכות להגדיר את הסובבים אותנו? האם ניתן בכלל למדוד את רמת הדת והאמונה של כל בן אדם?

אני לא מאמין במושג "הדת הנכונה" או "העם המובחר". לא נראה לי הגיוני, שאלוהים ישב והגדיר דתות ועמים מובחרים. אני מאמין שלאלוהים יש דברים יותר חשובים להתעסק בהם… אבל, אני כן חושב כבן אדם מאמין, שהדת היא מקור מצוין לכבד ובמובן מסוים, לשרת את האמונה שלנו באלוהים.

אחד הפופים הראשונים כתב לפני מאות שנים ספר אשר הוגדר כ"ספר האסור" ושם הוא כתב משפט מאוד מעניין – "מה זה דת? דת היא הנקודה, בו השכל האנושי מפסיק להבין ונוח לרצות". זה משפט מאוד עמוק ובעצם אומר, שכל בן אדם יש לו שאלות על היקום, וכאשר הוא כבר לא מצליח להבין, אז הוא פשוט מתרץ זאת באלוהים, ואז יש לו בעצם תשובה שנוחה לו.

"שבת אצלנו מוגדרת כיום מנוחה למשפחה" | צילום: באדיבות אבי פרידריך

בית דתי אבל מאוד פתוח וליברלי

אצלנו בבית אנחנו מגדלים את הילדים לאורח חיים דתי, אבל מאוד פתוח. אני מאמין שלכל דבר שאנו עושים בחיים חייב להיות היגיון. שם המשחק כאן הוא "פרופורציות". אני חושב שהחינוך שהילדים שלי מקבלים בבתי הספר שלהם (בתי ספר פלורליסטים-פתוחים) הוא מצוין וזה החלק החשוב. חשוב לנו שהילדים ייצאו מחונכים כבני אדם טובים, מה הם יעשו עם כך כאשר יהיו גדולים, זה כבר עניין שלהם. כך דרך אגב אנחנו נוהגים בכל עניין, זוגתי אפרת ואני גם טבעוניים מאידאולוגיה, אבל הילדים שלנו אוכלים בשר ומוצרי חלב. הם רואים בכל נושא ועניין את שני צידי המטבע, מה הם ייקחו מכך ויעשו עם זה כאשר יגדלו, שוב – זה כבר עניין שלהם. כך גם בספורט, לעולם לא אמרנו או הכרחנו את אחד הילדים להתעסק בספורט, הם ראו אותנו ועם הזמן הצטרפו מרוצונם.

האם אני שומר שבת? כן לחלוטין. מה הכוונה? שבת אצלנו מוגדרת כיום מנוחה למשפחה. אין מכשירים ניידים, אין טלוויזיות, אין נסיעות ברכב. לא יקרה כלום, אם פעם בשבוע, יום אחד, המוח והנפש שלנו ינוח מכל הבלגן והלחץ התמידי שאנו נמצאים בו לאורך כל השבוע. אנחנו בחרנו לגור בשכונה בה מעורבים גם ובעיקר חרדים. אז אני מכבד את המקום ואת האזור ואנו לא נרכב באופניים.

לחצו להרשמה לישראמן אילת 2018

מה זה עונג שבת?

האם אני מתאמן בשבת? כן בהחלט. בשבתות אני עושה את הריצות נפח שלי בבוקר מוקדם… והאמת שזה אצלי הפירוש של "עונג שבת". אני רץ לבד בין שעה לשלוש שעות ללא מוזיקה ואין ניקוי ראש יותר טוב מכך. אנחנו מקדשים בשבת בערב ובבוקר, הארוחות הם תמיד ביחד כמשפחה והרבה גם כמשפחה מורחבת. באמצע השבוע אנו לא תמיד מוצאים זמן להיות ביחד, לכך יש לנו את השבת. זהו החלק אולי החשוב ביותר לחיי משפחה מוצלחים. אנחנו נוהגים לרוב ללכת לבית כנסת (לא חובה), הולכים הרבה ברגל ומטיילים. ברור, שאם הייתי רוצה, הייתי יכול מצפונית להדליק את הטלפון הנייד, הטלוויזיה או המוזיקה, הייתי יכול לנסוע ברכב ועוד. אבל אז הבעיה, שהגבולות לאט לאט נמתחים ובסופו של דבר נפרצים. אני מאמין שצריך להגדיר לעצמנו גבולות כדי שתהיה לנו מסגרת, כך זה בכל עניין בחיים.
זה קצת מצחיק אותי לכתוב את זה, כי אני תמיד מחפש מחדש לפרוץ את הגבולות.

"כוחות הנפש הטמונים בי הם יצירה אלוהית" | צילום: באדיבות אבי פרידריך

האם אני מתחרה בשבתות? התשובה העקרונית היא שלא. אך יש מצבים כגון סיום איש ברזל מלא – ישראמן, אשר מסתיים לו בשעות השבת (שישי בערב), אז אין לי בעיה אישית לסיים את התחרות.

האם יש סתירה בין אדם מאמין לאיש ברזל ?

אני לא חושב שיש סתירה, לדעתי ההפך הגמור. דווקא כאשר אתה מתעסק בבחינת קצה גבול היכולת האישית שלך, אתה מגלה אלו כוחות נפש טמונים בך, כוחות אלו לבסוף הם יצירה אלוהית. ומתוך כך נובעת בעצם השאלה הבאה.

האם במצבי קיצון, כאשר אני מגיע לקצה גבול היכולת שלי, אני פונה לסעד אלוהי?

אין ספק שזה עובר לי בראש, אני מבקש את עזרתו, אך לבסוף (כך לפחות אצלי) ההיגיון מנצח. האם אלוהים באמת מתעסק בפרט האדם, באם האימון\תחרות שלו יצליח או לא?! אני לא חושב, לבסוף הכוח נשאב מהסובבים אותי – בעיקר ממשפחה וחברים. העובדה היא שאני רוצה להראות לילדי שגם במצבי קיצון אסור להישבר וניתן להתגבר ואין צורך לפנות לבקשות כאלו לאלוהים, מצד שני לאחר הצלחה, אני תמיד מקפיד להודות לו בשפה האישית שלי, על הכוחות אשר נתן לי. או לפי המשפט שאמא שלי תמיד נוהגת לומר בכל דבר בחיים "אתה תעשה ואלוהים יעזור"

המאפיין העיקרי של איש ברזל הינו דיוק, זמן ועקביות | צילום: באדיבות אבי פרידריך

האם התעסקות ספורט סבולת הינו קורא תיגר?

ככתוב "בצלם אלוהים ברא אותו", האם ההתעסקות בספורט סבולת לא קורא על כך תיגר? לדעתי האישית, התשובה הינה שלילית, מאחר שאנשי הברזל דווקא מאוד שומרים, מטפחים ומחזקים את הגוף שלהם. אני זוכר את עצמי לפני 4 שנים ואין ספק שהיום אני מאוד שומר על עצמי, על הגוף ועל הנפש – לא הייתי מצליח בתחום אם לא הייתי שומר. נכון שאנחנו מביאים את גופנו לקצה גבול היכולת, אבל אסור לשכוח לבסוף הכאב הינו רגעי בלבד.

אני מאוד מאמין במחזוריות קבועה – הכוונה, לעשות דברים באופן סיסטמתי וקבוע. כל בוקר להניח תפילין, כל בוקר לצאת לאימון, כל ערב להשתדל לאכול ביחד כמשפחה, כל ערב שבת לעשות קידוש, שיטות עבודה קבועות בעבודה וכדומה – בכלל אני מאמין שהמאפיין העיקרי של איש ברזל הינו דיוק, זמן ועקביות – זה סוד ההצלחה. יש לי חבר טוב שעונה לשם אלון רז, שפעם הגדיר את השם שלי כך: אבי = אני בערך יהודי , אז האמת שזה משעשע, אבל בתכלס, זה לא עניין של בערך, זה עניין שאני עושה וחי את מה שאני באמת מאמין בו

אז בשורה תחתונה – אני מאמין באלוהים, בהיגיון ובפרופורציה ומנסה להעביר את המסר לילדים שלנו. חיי איש ברזל הינם אורח חיים ולא סותרים את האמונה שלנו באלוהים.