העיר אילת חזרה לשגרה, הציוד של הישראמן קופל והוחזר למחסנים, ההכנות לשנה הבאה כבר החלו אבל הכוכבים הגדולים של הישראמן שהם המנצחים הישראלים – הם ממשיכים לעבוד. בר רדנסקי ואנטונינה רזניקוב היו גם המנצחים הישראלים לפני שנתיים, רזניקוב היא למעשה המנצחת הכללית בנשים כבר פעמיים. הרבה מאוד עבר עליהם בין 2016 ל-2018 ועושה רושם שהרבה דברים עומדים להשתנות הפעם.
כן, יש להם כוח לחשוב קדימה. אנטונינה רזניקוב ובר רדנסקי | צילום: ניר עמוס
עוד כתבות בנושא
צפו || מנצחי ישראמן 2018 בטקס הסיום
סיכום המרחק המלא בישראמן 2018
"בחרתי את קו הסיום בישראמן להעביר את המסר שיהודי לא מגרש פליט"
נתחיל עם רזניקוב. זו היתה התחרות השמינית שלה למרחק איש ברזל וזה היה הישראמן השלישי שלה למרחק מלא אחרי שבשנה שעברה פרשה אחרי שהתמוטטה במהלך הרכיבה. הפעם, כשהיא הרבה יותר מוכרת ומנוסה וגם בוגרת של אליפות העולם בהוואי, רזניקוב החליטה לעבור לקטגוריה של המקצועניות. זה אומר שמעכשיו יהיה לה הרבה יותר קשה לתפוס מקום בצמרת, מצד שני אם היא תעשה זאת היא גם תוכל להרוויח פה ושם מהעיסוק הזה שנראה כל כך מטורף לרוב האנשים.
"בקטגוריית הגיל כבר ניצחתי והגעתי להוואי, עכשיו הזמן לעשות דברים אחרים", אומרת רזניקוב. "הבנתי שאני שוחה הרבה יותר טוב עם חליפה מאשר בלי חליפה, לכן אני פחות חושבת על הוואי ומחפשת תחרויות שבהן שוחים עם חליפה. כרגע מרגיש לי הרבה יותר מכובד לסיים בטופ 10 תחרות של איירונמן בקטגוריית המקצועניות. אני תמיד רוצה להגיע כמה שיותר קדימה ולהשיג פודיומים. התחרות הבאה שאעשה תהיה איירונמן לנזרוטה (האיים הקנאריים – ד"ב) שמתאימה ליכולות הרכיבה שלי כי יש בה טיפוס של 2,500 מטר. בנוסף, בגלל שאני יודעת שלא אתחרה השנה בהוואי, חיפשתי תחרות שתהיה אליפות עולם וכך הגעתי לפאוורמן בשוויץ שזו אליפות העולם בדואתלון למרחקים ארוכים מטעם התאחדות הטריאתלון הבינלאומית. זו תחרות שמורכבת מ-10 ק"מ ריצה, 150 ק"מ של רכיבה קשה ועוד 30 ק"מ של ריצה. בין לבין אני רוצה להשתתף בעוד שני חצאים באירופה או בעוד תחרות אחת למרחק מלא, תלוי מה יהיה עם הספונסרים כי אין לי כסף לשלם על הנסיעות האלה".
"אני רוצה להגיע כמה שיותר קדימה ולהשיג פודיומים". אנטונינה רזניקוב | צילום: ניר עמוס
בכל מקרה, רזניקוב יכולה להיות מרוצה מההישג שלה בישראמן שפתח ברגל ימין את עונת 2018. כעת כשהיא מסכמת, מה שהכי משמח אותה היה הניהול הנכון של התחרות והשימוש הנכון ביתרונות שלה. "הפעם הגעתי כבר מנוסה. ידעתי מה זה ישראמן ושזה משהו שהוא הרבה יותר קשה וכואב מתחרות רגילה. למדתי את המתחרות שלי וידעתי שסימונה קריבנקובה הצ'כית עשתה תוצאות מאוד חזקות בעבר כמו 9:06 שעות. ידעתי שהיא שוחה ורוכבת כמוני פחות או יותר ורצה יותר טוב. המטרה שלי היתה לקבוע בשבילה את הקצב ברכיבה כדי להתיש אותה לקראת הריצה וזה מה שעשיתי. אחרי שפתחתי עליה פער ועברתי גם את כרמן הקפריסאית ששחתה 10 דקות יותר מהר, יכולתי להיות רגועה בריצה. המאמן שלי אבי חיים אמר לי שאני יכולה לעבור קצת להליכה בסיבוב האחרון כי יש עוד תחרות בקרוב, אבל הורדתי קצב. הייתי יכולה לסיים בזמן מהיר יותר, אבל צריך להשאיר משהו כדי לשבור את שיא המסלול גם בשנה הבאה".
הסיפור של בר רדנסקי
לפני שנתיים בר רדנסקי רשם את ההופעה השלישית שלו ברציפות בישראמן. כל אחת היתה יותר טובה מהקודמת ובפעם השלישית זה הספיק לו כדי להפוך לישראלי הטוב ביותר. אבל אחרי אותו ניצחון הוא קצת נעלם, לפחות למי שלא מכיר אותו אישית.
"אחרי שאתה מנצח, יש משהו בניצחון שהוא מכבה וממצה. יותר קשה לחזור אחרי זה", אומר רדנסקי. "לקחתי שנה חופש, לא מהתחרויות אלא מהאימונים. לא הפסקתי להתאמן ובאמת נהניתי, נהניתי מזה שאתה מתאמן מבחירה ולא חייב לקום. זו הייתה שנה נהדרת והרעב חזר לי. ואז נרשמתי לאיירונמן וויסקונסין".
בזכות אותה תחרות בארצות הברית, רדנסקי הגיע בסופו של דבר לישראמן 2018 שלא לגמרי היה בתכנון. התכנון המקורי שלו היה לנסוע לתחרות שמתקיימת בספטמבר בארצות הברית כדי לנסות ולהשיג שם סלוט לאליפות העולם בהוואי, בדומה למה שעשה מאמנו תום מרמרלי שנה לפני כן. הוא בחר בוויסקונסין משום שאחיו גר שם וזה הפך את הכל להרבה יותר נוח.
"ויסקונסין היה סיפור מצחיק עצוב. התחלתי את התחרות מצוין ואחרי הרכיבה מצאתי את עצמי במקום הראשון הכללי. המטרה היתה אמנם הוואי, אבל כשאתה מרגיש שאתה במקום הראשון הכללי אז המטרה קצת משתנה. אם המטרה היתה נשארת הוואי, הייתי יכול ללכת עד לסיום כי המתחרה הבא בקטגוריה שלי היה חצי שעה אחרי. אבל אמרתי לעצמי למה לא ללכת לפודיום? אחרי 20 קילומטר של ריצה פשוט לא יכולתי להמשיך ופרשתי מהתחרות. וככה, אחרי שסיימתי תחרות שלא הייתי מבסוט ממנה, נרשמתי לישראמן".
כמו הרבה אנשים אחרים, גם בר רדנסקי עצמו הבין ואולי אפילו שמח להבין שלמרות שהוא כבר הוכיח את עצמו על אחד המסלולים הקשים בעולם, הניצחון שלו בין הישראלים שגם דירג אותו רביעי הכללי היה די מפתיע. "אני חושב שקיבלתי יותר ריקושטים השנה מהסיבה שגם נעלמתי מהרדאר לתקופה, והמתחרים לא בדיוק ראו בי כפוטנציאל לנצח כפי שקרה באמת. כן היה להם חשש, אבל הוא היה הרבה יותר קטן הפעם. גם כשהסתכלתי על ההצבעות לפני התחרות, אני קיבלתי 10 אחוז לעומת דן אלתרמן ודן קוני שקיבלו בסביבות 30 אחוז. אני חושב שאנשים המעיטו בערכי וזה קיבל נפח. חוץ מזה, מסיבות כאלה ואחרות בחרתי לרוץ עם חולצה פשוטה והיו אנשים שאמרו שזה שידר סוג של צניעות. אני לא בן אדם של שורה ראשונה בצורת החשיפה, מצד שני אני חורני ומעדיף להתאמן כל הזמן חזק מאשר להיראות חזק".
גם החולצה שידרה סוג של צניעות. בר רדנסקי | צילום: ניר עמוס
הפעם, אומר רדנסקי כמה ימים לאחר התחרות, הניצחון השאיר אותו עם תחושה שונה מזו שהרגיש לפני שנתיים: "הניצחון השנה לא הותיר בי רצון להפסיק. להפך, אני חושב שאני יכול לשבור שיאים ישראלים. אין לי ספק שאני יכול לרדת מ-9 שעות ולא קרוב ל-9 אלא הרבה יותר. הרכיבה שלי במיוחד במישורים היא משמעותית יותר חזקה. כל רכיבת אימון שלי של 5-6 שעות אני מסיים על 270 וואטים ואת הישראמן לקחתי עם 255 וואטים. אפשר להגיד שמאוד שמרתי על עצמי. אבל במסלול מהיר שבו הרכיבה היא יותר קצרה מבחינת הזמן אני לא אחוש לשמור על עצמי ככה כי העליות הן שגומרות אותי ולא המישורים".
במלים אחרות, רדנסקי מאוד רוצה לבדוק את הפוטנציאל שלו על מסלולים מהירים במיוחד שבהם הוא מאמין שהוא יכול להביא לידי ביטוי עוד יותר את יכולות הרכיבה שלו. ואליפות העולם בקונה שבהוואי? על זה הוא כבר פחות חושב: "בגדול אני מתכוון לחזור לוויסקונסין כדי לתקן וזה גם נוח לי. לגבי קונה, אחרי שליאור זך-מאור ותום מרמרלי חזרו משם בפעם האחרונה זה קצת הוריד לי את החשק משמעותית. אני כבר לא חושב שאני רוצה להגיע לשם. אולי אני אמצא דברים אחרים שיהיו יותר מגניבים בשבילי".
