משתתפים רבים באירועי ספורט סבולת מייחסים חשיבות גדולה לכל האווירה שמסביב לאירוע. אחרי הכל, עבור חלק גדול מהם מדובר במשהו שמסמל שינוי לטובה שהם עשו בחיים וחלק מהעניין זה לבוא ולחגוג את זה – בין אם זה במרוץ 10 קילומטרים בפארק, במרתון או בישראמן. אווירה ספורטיבית בדרך כלל מתקשרת עם דוכנים של אוכל בריא, תוספי תזונה וציוד שיעזור לכם להתאמן כמה שיותר. אף אחד לא מצפה לראות במקום כזה עשן סיגריות ובעיקר להריח – אבל תתפלאו יש גם כאלו.
ויש גם כאלה שמעשנים תוך כדי. אלון רז (משמאל) במרתון התנ"ך | צילום: באדיבות אלון רז
עוד כתבות בנושא
מחקר חדש: שעת ריצה מוסיפה 7 שעות לחיים
האם תופעת "לב ספורטאי" מסכנת חיים?
5 הויטמינים החשובים ביותר שכל ספורטאי צריך
למרות שלרוב האנשים זה ישמע כמו השילוב הכי הזוי שיכול להיות, מסתבר שיש ספורטאי סבולת שהם מעשנים. בגלל שהם בודדים הם נראים לפעמים מוחצנים, אבל הם בסך הכל עושים את מה שהיו עושים בכל מקום אחר – מעשנים סיגריה. לפני התחרות, בסוף האימון ואפילו באמצע התחרות. לאנשים שמסתכלים מהצד קשה להשלים עם זה, רובם אומרים שהם נראים משוגעים, אבל הם מבחינתם רגילים לתגובות, סופרים פחות את המגיבים, ואם באמת ישאלו אותם ברצינות הם מוכנים להישבע שזה לא מפריע להם.
"אמרו לי שהביצועים שלי ישתפרו אם אפסיק לעשן"
אלון רז הוא אולי הדמות הבולטת ביותר כיום בקהילת ספורטאי הסבולת שמעשנים, גם בגלל שהוא משתתף בהמון תחרויות בתחום הטריאתלון למרחקים ארוכים והריצה וגם בגלל שהוא די פעיל בפייסבוק. קצין המשטרה בן ה-46 עבר לפני 7 שנים שינוי גדול בחיים והשיל 50 קילוגרמים ממשקלו. זה אפשר לו להגשים חלום שהיה לו לעשות תחרות איש ברזל ומאז הוא הפך לספורטאי סבולת פעיל מאוד בעיקר במרחקים הארוכים, ואחד מהחלוצים שהשתתפו באתגר האולטרה-מן לפני שנה. עוד בתחילת דרכו הוא הצליח להגיע לרמה מרשימה יחסית לספורטאי חובבן עם תוצאות יפות במרתון (3:06 שע') ואיש ברזל. מצד שני, הוא מעולם לא חשב להפסיק לעשן, למרות שהוא מעשן יחסית כבד שזה אומר בין קופסה לשתיים ביום.
חברים של אלון רז בפייסבוק רואים כמעט מדי סוף שבוע תמונות "לא שגרתיות" כמו הפסקת סיגריה באימון רכיבה בשבת, סיגריה על הדרך במהלך מרתון התנ"ך ואם יצא לכם להיות פעם באילת במהלך הישראמן וראיתם במקרה איש ברזל שמחפש סיגריה בטיילת תוך כדי התחרות שלו – קרוב לודאי שזה היה אלון רז. יש כאלו שיפרשו את זה כהתנהגות מוחצנת, אבל ההסבר שלו שונה לחלוטין: "בתחרויות ארוכות כמו איש ברזל, אחרי כמה שעות כבר יש לי צורך פיזיולוגי לניקוטין, אז קורה שאני משונורר סיגריה או שתיים. בתחרות שהשתתפתי בה בלנזרוטה שבאיים הקנריים, אנשים ישבו בבתי קפה בטיילת בזמן שרצנו. ניגשתי לאנשים בבית קפה וביקשתי סיגריה, פתאום כולם שם צילמו אותי".
"אין בשבילי כמו סיגריה ובירה אחרי ריצה"
אסתר אוצ'יגאווה התחילה לרוץ בגיל 23 לפני שבע שנים כדי לרדת במשקל ומאז הריצה הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלה. מהר מאוד היא נשאבה למרתונים ולמרחקים שמעבר למרתונים. היא כבר רצה פעמיים למרחק של 100 ק"מ ובין האולטרה מרתונים היא גם עובדת על שיפור המהירות שלה במרחקים פחות ארוכים. גם היא מעולם לא חשבה לקטוע הרגל של עישון חצי קופסה ביום. "אני מודעת לכך שזה לא בריא, שזה פוגע בטווח הארוך ושזה לא מומלץ. אני גם מכירה אנשים שהפסיקו לעשן והשתפרו. מצד שני זה הכיף שלי, מבחינתי אין כמו סיגריה ובירה אחרי ריצה, ואני לא רוצה שיהיו דברים שבמרכאות יהרסו את התחביב הזה על חשבון ההנאות שלי".
"רוצה ליהנות מההנאות הקטנות". אסתר אוצ'יגאווה | צילום: אלבום פרטי
אוצ'יגאווה נחשבת לרצה-מעשנת מתונה, וזה אומר שהיא נקייה מסיגריות במהלך האימונים והתחרויות, ומעשנת רק בסוף, גם אם זה ארבע סיגריות ברצף (תלוי במרחק ובקושי לפני). לעומתה, שחר שלף בן ה-47 שמעשן קופסה ביום לא ממש מוותר על התענוג גם תוך כדי ריצות האולטרה שהוא משתתף בהן, האחרונה היתה במקצה הארוך ל-80 ק"מ בהיירוס אולטרה מרתון. "אני חושב שאפשר ליהנות משני העולמות ובאולטרה מרתון זה חלק מההווי. אתה לא שורף את עצמך, אתה הולך בעליות ועוצר בתחנות, אז אתה גם מעשן תוך כדי".
"שיקפצו לי כולם"
שלף מעשן בכל תחרות, באולטרה האחרון למשל הוא עישן 10 סיגריות על 80 קילומטרים, ובכל פעם הוא זז קצת הצידה כדי לא להפריע לאף אחד, ועל הדרך גם מתמודד עם לא מעט תגובות: "אני מודע לזה שאני שונה מאוד בנוף כי עישון וכושר גופני לא הולכים ביחד, אבל כל עוד אני נהנה ולא מפריע לאף אחד – שיקפצו לי כולם". ובכל זאת, כששלף נשאל האם לדעתו העישון היה מפריע לו להתמודד מול אתגרים שפחות מעניינים אותו כמו לרוץ 10 ק"מ מהר, או אפילו להתאמן למרתון באינטנסיביות הוא אומר: "אין ספק שבריצות קצרות ומהירות עולה הנושא של חוסר היכולת של הריאות לספוג מספיק חמצן כתוצאה מהסיגריות, אבל אני לא מתעסק עם שיאים אישיים. אם הייתי שואף לזה, כנראה שזה היה מפריע".
זו באמת נקודה מעניינת כי בדרך כל הגיוני לחשוב שספורטאי סבולת מעשנים יימשכו יותר לקטע של הסבולת ופחות למרחקים שמצריכים אימונים עצימים (בתנאי שרוצים למצות את פוטנציאל המהירות במרחקים אלה כמובן). ידוע שעישון עלול לפגוע בצריכת החמצן המרבית שלנו ובאופן כללי לתפקוד פחות טוב של הריאות. במהלך פעילות ספורטיבית זה אומר שמעשנים מבזבזים יותר אנרגיה בגלל שהעישון מגביר את ההתנגדות לשאיפת חמצן אל הריאות ומקטין את קליטת החמצן בדם. השרירים זקוקים לכמה שיותר חמצן כדי לייצר אנרגיה והעישון פוגע בכך. לכן נהוג לחשוב שהמעשנים הם בדרך כלל רצי אולטרה או אנשי ברזל שלא ממצים את כל הפוטנציאל שלהם.
"אם הייתי שואף לשיאים אישיים, כנראה שזה היה מפריע". שחר שלף | צילום: באדיבות שחר שלף
אבל פרט לאלון רז שהשיג תוצאות יפות, אפשר למצוא בהיסטוריה של ספורט הסבולת למרחקים ארוכים בארץ את מאיר "המעשן", שבתחילת העשור הקודם היה חלק מהחבורות שרצו את ריצות האולטרה הראשונות בארץ וגם את תחרויות האיש ברזל כשעוד היו בהן עשרות משתתפים. מאיר מכלין מעשן חפיסת נובלס ליום עוד מגיל 16 והוא מעולם לא חשב להפסיק. גם לא כשגילה את הריצה ואת זה שהוא מאוד מוכשר בריצה. מוכשר עד כדי כך שבעשור הקודם הוא רץ מרתון בזמן של 2:48 שע'. הוא התאמן אצל זהבה שמואלי וגם אצל רן שילון בין השאר: "הם תמיד היו מתעצבנים עליי, בקטע נחמד, אבל שאר האנשים פשוט היו משתעשעים מזה. עישון תוך כדי פעילות התחיל אצלי יותר על האופניים, כי הייתי צריך את זה ובשבילי זה היה טבעי לעשות את זה תוך כדי רכיבה בתחרות ולא לעצור. בריצה זה התחיל באולטרה מרתון, שבו יש מקטעים שהולכים".
"לא מצדיק עישון אבל זו השריטה שלי"
מכלין טוען שמעולם לא חשב להפסיק לעשן, ומעולם גם לא שאל את עצמו מה היה קורה לביצועים שלו אם היה מפסיק: "זה לא שאני הולך לאולימפיאדה. אני מאמין שזה מאוד סובייקטיבי ואתה צריך להשוות את עצמך לתקופה שאתה לא מעשן כדי לבדוק אם יש הבדלים. אני אף פעם לא הרגשתי את זה, וכל אחד עם ההרגעה המנטלית שלו. אני חושב שמבחינת ההשפעה זה עניין גנטי ואני גם חושב שיש סבירות גבוהה שהספורט מנקה את זה. אם היתה לי מוטיבציה לתוצאות, כנראה שהיה איזה גבול קיצוני שלא הייתי יכול לעבור אותו. מצד שני צריך לזכור שגם ספורטאים מקצוענים עישנו פעם. ג'סי אוואנס עישן כל חייו וגם מת מזה, הרבה כדורגלנים עישנו לאורך ההיסטוריה. אני חלילה לא מצדיק את זה, אבל לכל אחד יש את השריטה הקטנה שלו. אני עדיין לא הרגשתי את ההשלכות, אני אוהב לעשן ומעולם לא עברה לי מחשבה בראש להפסיק".
"יש סבירות גבוהה שהספורט מנקה את זה". מאיר המעשן צילום: באדיבות מאיר מכלין
"אם זה היה המקצוע שלי זה היה משהו אחר, אבל הריצה היא משהו שנמצא בחיים שלי ואני לא אתן לה להשתלט עליי" אומרת אסתר אוציגאווה במשפט שממצה את הנושא הזה ומוסיפה: "יש מקום למעשנים בעולם הריצה".
ולנו חשוב כמובן לציין שאולי זה נחמד שאותם מעשנים שהוזכרו בכתבה עוסקים בספורט והלוואי שזה משהו שימזער את הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מעישון. מצד שני חשוב לזכור שהעישון מזיק מאוד לבריאות בלי קשר אם מדובר בספורטאים או לא. לא ניתן להתעלם מכך שישנם ספורטאים חובבים שמעשנים, אך יחד עם זאת אין בכתבה שום מטרה לעודד עישון, אלא רק להציג את הנושא ולהבין גם מי אלה האנשים שאתם רואים מדי פעם עם סיגריה במהלך תחרות.
אהבתי! כתבה מעניינת שסיקרה תופעה לא שגרתית.
אין בכתבה כדי לעודד עישון אבל היא בהחלט מעודדת עישון. כותרת הכתבה היתה צריכ. להיות: אין מקום לעישון בעולם הריצה, ובהחלט לא לפאר רצים שמעשנים בשטח.