בתחרות כמו "ישראמן גרמין" קשה מאוד לקבוע אם תוצאות של שנה אחת הן יותר איכותיות מהשנה הקודמת. בסופו של דבר תנאי מזג האוויר במסלול הכל כך קשה הזה משתנים משנה לשנה. פעם קור, פעם רוחות חזקות, לפעמים התנאים כמעט מושלמים. בסופו של דבר מי שיודע לסבול הכי טוב מנצח.

לבד או בשלשה? ישראמן גרמין | צילום: ניר עמוס

בתחרות השלשות בישראמן גרמין המצב קצת שונה, ובהחלט אפשר להצביע על העובדה שהקונספט הזה מושך אליו בכל שנה עוד כמה שמות בכירים מבין השחיינים, הרוכבים והרצים הטובים בארץ. קשה למצוא ביניהם כאלה שלא ימליצו לאחרים על המסלול הזה, ושלא ישובו בעצמם לאותו המסלול שנה אחרי שנה. זאת הסיבה שתחרות השלשות הולכת ונהיית לוהטת משנה לשנה, והפעם ראינו את זה אפילו על קו הסיום בטיילת הצפונית באילת.

זה קרה עוד בשעות הצהריים המוקדמות, בתחרות השלשות לחצי המרחק. השלשה של חגי אשלגי (שחיין), מקס קורוס (רוכב) וסאמר חאסקיה נראתה בדרך לניצחון כשחאסקיה שיצא לחצי המרתון משטח ההחלפה 9 דקות לפני מושיקו ישרים, הוביל כמה מאות מטרים לפני שער הסיום. אבל זו היתה הפעם הראשונה שלו על המסלול הזה, והוא סבל. מושיקו ישרים, שלמד את הלקח שלו מהשנה שעברה, עקף את חאסקיה ממש בפנייה האחרונה והוביל את השלשה שלו יחד עם זוהר וויס ונני מעוז לניצחון. זה אמנם לא מסלול חצי מרתון שמדוד בצורה רשמית, אבל ישרים רץ את המרחק הזה בזמן מצוין של 1:12:31 שעה שהוא הטוב ביותר שלו עד היום בחצי מרתון. השלשה שלו ניצחה בזמן כולל של 4:34:46 שעות.
"בשנה שעברה כולם התריעו על הריצה בירידה, אבל אני לא כל כך שמתי לב לזה וכשרצתי בירידה חטפתי אחרי שהגעתי לקצב של 3:13 דקות לקילומטר", מספר ישרים: "השנה האטתי משמעותית, רצתי את הירידה בקצב של 3:25-3:26 אחרי שהפקתי לקחים מהשנה שעברה וכך נמנעו זעזועים. הריצה למטה בעיר היתה משמעותית יותר טובה. סמאר חאסקיה הוא רץ ברמה מאוד גבוהה, אבל הוא שילם את המחיר של הירידה ואני בטוח שהפעם הבאה שלו תיראה אחרת". בתור סיכום להופעה שלו בתחרות השנה אומר ישרים: "לתחרות השלשות יש קסם, וזה שונה מאוד מדברים שעושים בדרך כלל".

"רצתי את הירידה בקצב של 3:25-3:26 אחרי שהפקתי לקחים מהשנה שעברה וכך נמנעו זעזועים". מושיקו ישרים | צילום: צלמי שוונג

הרצים בתחרות השלשות לחצי המרחק נהנים בסופו של דבר מתחרות מפוצצת באדרנלין, על אחת כמה וכמה כשרץ מהיר יודע שהוא מזנק כמה דקות אחרי המתחרה שלו ומתחיל ברדיפה. בתחרות השלשות למרחק המלא העניין מורכב יותר, כי 42.2 קילומטרים אחרי ירידה של 12 קילומטרים כולל רוחות פנים קשות זה הרבה יותר ממרדף. מי שהתנהל באחריות על המסלול היה אריאל רוזנפלד, שבהמתנה בשטח ההחלפה בנטפים ראה שני רצים מזנקים לפניו, אבל העובדה שהוא היה הרץ היחיד בשלשות שירד משלוש שעות במרתון (2:58:32 שעות) הובילה את השלשה שלו בסופו של דבר לניצחון. בשלשה היו חברים השחיינית נועה עמית והרוכב בן איינהורן.

יצא לחצי המרתון משטח ההחלפה 9 דקות לפני מושיקו ישרים | צילום: צלמי שוונג

"לפני התחרות הערכתי שארוץ סביב 3 שעות, מאחד הכיוונים", מספר רוזנפלד שתחרות המטרה שלו היא בכלל מרתון סמסונג תל אביב והמרתון הזה היה עוד אימון בשבילו: "זה היה אימון לפי מגבלת דופק. הייתי הרבה יותר רגוע בירידות לעומת השנה שעברה, ובסביבות הקילומטרים 32-34 עברתי לעצימות מסוימת כדי ללחוץ יותר ב-8 הקילומטרים האחרונים ואני שמח שיכלתי לעשות את זה. לא כל כך ידעתי מה קורה עם השלשות האחרות כי היו הרבה רצים מכל הכיוונים, ורק ב-200 המטרים האחרונים הבנתי שניצחנו". על התנאים שקידמו את פניהם של הרצים השנה מספר רוזנפלד: "השנה התנאים היו קשים יותר עבור מי שרץ את המרתון בגלל רוח פנים חזקה שהייתה מאזור ריף הדולפינים לאורך 3 קילומטר עד כיכר מרידיאן. זה קטע שרצי המרתון עברו בו 3 פעמים". על העובדה שהוא התחרה בישראמן פעמיים ברציפות אומר רוזנפלד: "אני אוהב את האירוע הזה, זה אירוע מרכזי עבור חלק גדול מהאנשים בקבוצה שלי (ZONE 3 – ד"ב) ואני תמיד שמח לבוא ולראות את הישראמן, אין דרך טובה יותר לראות אותו מאשר מבפנים".

ושוב, בשחייה שחייניות הנבחרת במים פתוחים הכתיבו את הקצב | צילום: צלמי שוונג

אגב, גם השנה התוצאות הטובות ביותר בקטע השחייה של השלשות למרחק המלא הושגו על ידי נשים, כשמי שיצאה ראשונה מהמים היתה רותם עמית, שעשתה את זה בזמן של 47:13 שעות, והקדימה גם את טובי השחיינים בתחרות היחידים למרחק המלא, דן אלתרמן ודן קוני. עמית היא אחת השחייניות היחידות בארץ שבחרה להתמקד בשחיה במים פתוחים, והיא כבר הפכה לכוכבת קבועה במקצי השלשות בישראמן גרמין. לכל מי שמופתע לראות שחיינית יוצאת ראשונה מהמים היא אומרת: "צריך לזכור שאני מתאמנת רק בשחייה ורוב האנשים שאני מתחרה נגדם שם הם טרי אתלטים". אגב, השלשה של עמית שכללה גם את אורי ביטון ודניאל ארגו סיימה במקום השלישי הכללי.

בסופו של דבר כולם רוצים לעמוד על הפודיום, גם מי שזו לא תחרות המטרה שלו

השלשה שניצחה בתחרות לחצי מרחק לנשים כללה שלוש טריאתלטיות: שני ברגר ששחתה, אביטל גז שרכבה וגילי רייכמן, שסיימה בריצה. גז רכבה את 90 הקילומטרים הקשים בזמן של 3:38 שעות וסיכמה: "מה שממש אהבתי זה שהיו הרבה אנשים על המסלול, אז גם אם זו תחרות אינדיבידואלית ללא דראפטינג היתה אווירה של תחרות מסביב. המסלול הוא מדהים, התלבשתי טוב אז הרכיבה היתה לי מעולה אבל היה קשה. שלושתנו מגיעות מהספורט ההישגי אז כמובן שבאנו במטרה לנצח ולעשות את הכי טוב שאנחנו יכולות". אחרי שהשתתפה בשלשה פעמיים כשחיינית, זו היתה הפעם הראשונה של גז כרוכבת בישראמן גרמין, אבל זה היה טבעי כי כיום היא משתייכת לסגל נבחרת ישראל לנשים באופני כביש. על השילוב בין כל הספורטאים שהיו שם היא סיפרה: "אי חושבת שזה מדהים כי באים לשם שחייני מים פתוחים מנבחרת ישראל, רוכבי אופניים מנבחרת ישראל ורצים בכירים מאוד. אלה אנשים שלא ממש מכירים את הטריאתלון וזו הזדמנות מצוינת לאחד בין כולם".