17:57 – Place du TRIANGLE DE L'AMITIÉ à Chamonix-Mont-Blanc אני עומד מוקף בכ-2,600 רצים ועוד מאות ואולי אלפי בני משפחות ומעודדים, הכרוז ש"מחמם" את הרצים והקהל מדבר בצרפתית – Rendez vous avec la vie – "יש לכם פגישה עם החיים" – הוא אומר – צמרמורת, כמה נכון – 6 שנים של עבודה קשה, אלפי ק"מ של ריצה, פציעות, לילות ל ללא שינה, תחרויות, כישלונות, הצלחות, למידה והרבה טעויות – הכל מתנקז לרגע הזה החלום עומד להתגשם.
לכתבות נוספות בנושא:
הישג בלתי רגיל: 7 ישראלים מ-8 מזנקים סיימו את הספרטתלון
"הגוף בגד בי, המוטיבציה היא הדבר היחיד שהזין את הגוף. בסוף – ניצחתי את עצמי"
ריצה טכנית בירידות: איך עושים את זה נכון?
UTMB ר"ת של – Ultra Trail Du Mont Blanc, שהם 173 ק"מ עם 10,000 מטר טיפוס וירידה מצטברים סביב ההר הלבן – המון בלאן, מסלול שטח שעובר בשלוש מדינות (צרפת, איטליה ושוויץ) עם זמן של עד 46.5 שעות רצוף (כ-2 לילות ללא שינה לרץ הממוצע), ועולה לפסגות של עד 2,600 מטר. הוא גם נחשב למסלול הדגל של ריצות השטח בעולם וגמר ריצות השטח בסדירה העולמית מבית ה-UTMB.
המוסיקה האלמותית של VANGELIS – conquest of paradise מתחילה להתנגן ואני נרגש, דומע, מתפלל. מספר מטרים לפניי נמצאים רצי העילית הטובים בעולם (ג'ים וולמסלי וקורטני דאולווטר), תיכף המוסיקה תגיע לשיאה והרחוב הראשי יישטף ברצים בדרכם כל אחד ואחת להגשים את חלומם.
לצפייה בסרט המרוץ של שלומי קדוש מה-UTMB:
18:00 – הכרוז צועק GO ואני (בתוך עדר של שוורים) רץ, ואז פונים ימינה לרחוב הראשי, נראה שתור המעודדים נמשך כ-2 ק"מ ואינו נגמר… אני יוצא משאמוני, המקטע הראשון נוח, כ-8 ק"מ, 110 טיפוס מצטבר של שביל לבן רחב וכביש מדי פעם, אני שומר על קצב רגוע בהתאם לתכנית ה"שמרנית" למרוץ כולו.
19:00 – אני מגיע לתחנה הראשונה בעיירה Les Houches, זו בעצם נקודת שתייה של מים, דקה לשתות מים וממשיכים קדימה. המקטע הבא שאורכו כ-13.6 ק"מ כולל את הטיפוס הרציני הראשון, כ-840 מטר ואח"כ ירידה של 1,000 מטרים לעיירה Saint-Gervais, לאורך הטיפוס בעיקר בנקודת המדידה COL DE VOZA אני נתקל בהמון מעודדים, חלקם נהנים מבירות, שקוראים את השמות שעל המספר שלנו, מצלצלים בפעמונים וצועקים לי ולשאר הרצים בצרפתית – Allez Shlomo! מצב הרוח מרומם, ברקע מתחילים הדמדומים, ואני בדרכי בירידה לכיוון התחנה השנייה Saint-Gervais אליה אני מגיע ב-21:00 לערך, החושך ירד. העיירה כמסיבה אחת גדולה. המסלול שכולל סוג של הלוך חזור בתוך הרחוב הראשי מעביר אותנו בתוך קהל שמעודד ומלהיב, קצת "כיפים" למעודדים ואני עוצר לכמה דקות למלא מים בפלסקים ולאכול קצת פירות וקרקרים מלוחים.
אמנם לא קר מאוד אבל החולצה הקצרה שלי כבר ספוגה ואני לובש את מעיל הגשם מעל וממשיך הלאה לתחנה הבאה – תחנת סיוע מרכזית Les Contamines שנמצאת כ-10 ק"מ וטיפוס של 580 מטר. לשם אני מגיע בסביבות 23:00 בלילה. התחנה הזו מחולקת לשני חלקים מרכזיים – חלק של אוכל עם פריסה עשירה ומגוונת ואח"כ חלק של החלפת בגדים וסיוע משפחות – החלק הזה הוא הכנה בעצם ללילה הראשון. לי כאן אין סיוע ולמרות שהחולצה שלי ספוגה ורטובה, אין לי בתיק חולצה קצרה נוספת ולכן אני לובש את החולצה הארוכה ומעיל (הפעם מתחת לתיק) מחליף את הכפפות החצויות הדקות לכפפות העבות, חובש את הבאף והכובע חורף – מספיק להבחין ביוצרת והאחראית של המרוץ קתרין פוליטי יחד עם משפחתה ספסל לידי – ויוצא אל הלילה הקר.
הזנקת ה-UTMB 2023 | צילום: UTMBלאחר זמן קצר אני מגיע לאיזור Notre Dame de la Gorge שם לאורך ה"טיילת" נמצאת מנהרת התעופה של HOKA – אורות בצבעים שונים שרצים דרכם – הקהל מעודד Allez Allez ואני צועק חזרה Allez בהתרוממות רוח ושמחה. טוב, עד עכשיו היה נחמד , עכשיו מתחילה העבודה האמיתית והטיפוסים הרציניים לאורך הלילה.
הטיפוס הרציני הראשון נמשך כ-13.5 ק"מ עם 1,360 מטר לנקודת הבדיקה Refuge Croix du Bonhomme שנמצאת כ-46 ק"מ מתחילת המרוץ. המסלול הופך טכני, סינגלים, אבנים, לעיתים דרך זרימת נחל, אני ונחש של פנסים מתפתל שמאיר לפני ואחריי עוד קילומטרים רבים, הירח המלא מעלינו, הגובה עולה, הטמפרטורה יורדת והשלג צץ משני צידי הסינגל ולעיתים בתוכו.
03:00 – אני מגיע לנקודת המדידה שנמצאת בגובה 2,450 מטר "ערב טוב… לילה טוב בעצם" אני מברך וממשיך הלאה במגמת ירידה לכיוון התחנה הבאה. לאחר 5 ק"מ וירידה של יותר מ-900 מטרים אני מגיע לתחנה Les Chapieux שנמצאת כ-51 ק"מ מתחילת המסלול, אני מעביר שם כ-20 דקות על מנת לאכול ולשתות וקצת לנוח לקראת הטיפוסים הקשים הבאים, אני יוצא מהתחנה ולמרות שאני מרגיש בסה"כ טוב, פתאום תחושה מוזרה בבטן, אני נעצר בצד ומתחיל סדרה של שש הקאות רצופות (מתנצל על התיאור הגרפי…), נראה שכל מה שהכנסתי מתחילת המרוץ – אוכל ונוזלים, הכל יצא, ואני נותר חלש ומותש. זו נקודת מפנה שכן אני יודע (לאחר ה-DNF במוצרט לפני כחודשיים מאותה סיבה לאחר 80 ק"מ ו-4,000 טיפוס) שיש עוד כ-122 ק"מ ויותר מ-7,000 מטר טיפוס וירידה ועוד לילה נוסף לסיום, הסיכויים לסיים ירדו באופן משמעותי ואני צריך לחשוב מה עושים?!
התכנית שהייתה מלכתחילה די שמרנית עם כוונה להפתיע לטובה מתהפכת לתכנית הישרדות, המטרה להגיע בזמן לפני הקאט-אוף לתחנה הבאה ואז נראה מה מצבי ונחשוב הלאה. אני מוריד קצב, מתרכז בשמירה על דופק נמוך, מנסה לטפטף מים (עם אבקה ואלקטרוליטים) כמו אינפוזיה… אולי לשים טיפה של ג'ל על הלשון (אולי תיספג טיפה אנרגיה), ומנסה לשמור על שימור יכולת טיפוס ותנועה קדימה. אחרי עוד מספר שעות לילה קפואות ללא שינה וטיפוס של יותר מ-1000 מטר אני מגיע בשבת, 06:50 ל-Col de la Seigne. בנקודה הזו, בק"מ ה-61, עם 4,000 מטר טיפוס מצטבר מתחילת המרוץ, בעצם חוצים מצרפת לאיטליה. אני לא מתעכב וממשיך הלאה לירידה ועוד טיפוס מאוד טכני של כ-3 ק"מ לפסגה הבאה Col des Pyramides לשם אני מגיע ב07:40 לערך.
View this post on Instagram
התחנה הבאה נמצאת באגם קומבל בק"מ ה-68 לשם אני מגיע ב-8:50 (התכנון המקורי היה 08:15) הקאט-אוף ב-10 בבוקר ואני חייב להתקדם. בתחנה הזו אני פוגש לראשונה את עופר רונן, שמסביר לי על הבעיות בתיק שלו (הריצ'רץ' המרכזי נקרע) ואני מסביר לו שמצבי לא משהו בלשון המעטה, שאני לא אוכל ושאני לא אופטימי. אנחנו יוצאים יחד מהתחנה, הכיוון די שטוח בתחילה ועופר עובר לריצה, אני "משחרר" אותו וממשיך בתכנית ההישרדות שלי לנסות להגיע לנקודה הבאה שנמצאת 4 ק"מ הלאה עם עוד טיפוס של 500 מטר. לשם – Arête MontFavre כ-72 ק"מ ו-4,730 טיפוס מצטבר מתחילת התחרות, אני מגיע ב-10 בבוקר.
הנוף שנגלה אליי פשוט מדהים. אני עוצר לצלם בפעם הראשונה גם בטלפון, ורואה שרעות כועסת עליי שלא עדכנתי כל הלילה על מצבי. אני שולח תמונה, לא אומר כלום וממשיך הלאה. אני מרוכז לחלוטין במרוץ והמטרה להגיע בזמן לתחנת האמצע המרכזית ב-Courmayeur. לאחר 9 ק"מ ו-1,380 מטר ירידה, חלקה תלול ומאוד טכני (בעיקר לפני קורמיור), הרגליים מתחסלות סופית. הגוף תשוש מאי יכולת לאכול ועייפות. אני מגיע ל-Courmayeur כ-81 ק"מ ו-4,750 מטר טיפוס מצטבר מתחילת התחרות.
במקור התכנון היה שרעות ואשתו של עופר תגענה דרך המנהרה משאמוני לסייע לנו בתחנה הגדולה ביותר והחשובה מאוד במרוץ. בפועל, בתחילת השבוע מנהרה אחרת בין איטליה וצרפת נחסמה עקב מפולת סלעים ואי לכך כל התנועה עברה למנהרה הזו, מה שגרם לנסיעה להתארך מ-40 דקות ל-3 שעות. הוחלט להעביר את הסיוע להמשך התחרות Champex-Lac שווייץ שנמצאת רחוק יותר בהמשך.
נחזור ל-Courmayeur, אני אוסף את תיק הגיבוי/סיוע שהשארתי יום לפני כן בשאמוני, התיק עמוס וכבד ואני במצבי מתקשה אפילו להרים אותו ונכנס ב-11:24 בבוקר, מספר דקות לפני התכנון המקורי, לתחנה/אולם הספורט הענק המלא עד אפס מקום ברצים ומשפחותיהם. אני מדלג על האוכל ומנסה למצוא מקום לשבת. אין שום מקום, ספסל או שולחן פנוי, ואני מגיע לקצה האולם, מאתר חצי שולחן פלסטיק פנוי ופשוט נשכב על הרצפה לידו. אני יודע שאסור לי להיות שם הרבה זמן אבל במצבי הכל הולך לאט, קשה וכואב…
C'est déjà fini 🥲
So many emotions all along this 20th anniversary!
David Miller was able to catch some of them 📸#UTMB2023 #MeetYourExtraordinary#DaciaUTMBMontBlanc pic.twitter.com/Xx4gy6KlzP— Dacia UTMB® Mont-Blanc (@UTMBMontBlanc) September 6, 2023
כשאני שכוב חצי מעולף על הרצפה אני מחליף בגדים ,מתמרח ומסדר את התיק להמשך. אני סוף סוף מתפנה לדווח לרעות על מצבי, מסכמים שניפגש בהמשך בשוויץ ואני ממשיך לארוז. אני נשאר שם כמעט שעה, אמנם הקאט-אוף ב-13:15 אבל רעות כבר מזכירה לי לצאת מאחר ואני נראה תקוע. אני מנסה להכניס קצת אוכל מוצק ללא הצלחה, שותה וב-12:18 יוצא סוף סוף מהתחנה לכיוון הטיפוס האימתני הבא…
המשך יבוא…
הכותב – שלומי קדוש: תושב כפר סבא, בן 51 רץ אולטרה שטח, מרתוניסט ואיש ברזל. נשוי לרעות גרוס (דיאטנית ורצת שטח ואולטרה בעצמה), פריק של קפה ויין איכותי, אב לשתי בנות תומר וגיל, מנהל פרוייקטים בחברת אמדוקס.
