מאת:מ.י
אם בצרפת או באיטליה, היה חבל ארץ כמו מצפה רמון ורמת הנגב, קרוב לוודאי ששמעו של האזור היה מגיע רחוק ותופס מקום של כבוד, כמו חבל פרובנס בצרפת וטוסקנה באיטליה. מטיילים מכל העולם היו נוהרים לשם ובכל הפרסומים מטעם לשכת התיירות המקומית ובספרי מטיילים זרים,היה מודגש שכמו שחובה לבקר ולראות את שכיות החמדה של סיינה ואת סנט אטיין ועוד הרבה ערים ועיירות שמתחילות בשם של אחד הקדושים לנצרות, כך גם אין לפסוח בשום פנים ואופן על מצפה רמון וכל רמת הנגב. בימי שבת וראשון הכבישים היו עמוסים במכוניות של מטיילים שמשתרכים לאיטם כדי להתקרב להר גמל במצפה רמון ובשעות הזריחה והשקיעה אלפים היו מסיירים בטילות עוצרות הנשימה ליד המצוק של המכתש. מקומות כמו ניצנה רביבים ומשאבי שדה היו מוכרים לכל קהילת רוכבי האופנים, אנשי השטח ורוכבי הכביש כאחד. מה שכן, רוב מסלולי השטח המרתקים והאתגריים ביותר נמצאים במה שקרוי אצלנו שטח אש. כלומר, אלה המקומות שצהל מתאמן בהם ברוב ימות השנה, ובהסדרים מיוחדים, שטחים אלו נפתחים לכלל הרוכבים בימי שבת, חג ומועד. בטוסקנה ובפרובנס למזלם הטוב, ולצערנו כי רב, לא מכירים את הסיטואציה הזאת. אבל מצד שני, היוקרה של היין הצרפתי נמצא בירידה והנתונים הכלכליים שציינו השנה צניחה במכירות של היין הצרפתי מאשרים זאת. לעומתם, כמעת בכל ישוב ברמת הנב וזה כולל גם את ישובי הבודדים, ניתן למצוא יקב ואפילו גבינות צאן מסוגים וטעמים שונים כמו בטוסקנה ואולי גם בטעמים משופרים מהם. אלא שבסופו של דבר, המקומות הנפלאים האלה נמצאים כאן אצלנו בארץ, סמוך לחצר של כולנו ויש להצר על כך שבעוד כמה שנים רבים מאתנו יאמרו , חבל שלא ידענו ולא אמרו לנו.
מאות רוכבי כביש – כבשו את כביש 171 בין בהד 1 להר חריף
לכן,טוב עשו פרנסי הר הנגב, רשת ישרוטל ושוונג שהרימו את הכפפה , נטלו יוזמה והוסיפו לכבוד חג הסוכות, חגיגה ענקית של רוכבי האופניים, כביש ושטח שהתמשכה יומיים רצופים בערב החג ובחג עצמו. זה היה למעשה הילולה אחת ענקית שהחלה בים שישי ערב החג, כשמאות רוכבי שטח עממיים רכבו באזורים שמסביב למצפה רמון כשהם נהנים מהדרכה מתאימה. באותו הזמן, רוכבי הכביש יצאו לרכיבה למרחקים שונים בכביש שמחבר את דרום מצפה דמון להר חריף שבגבול המצרי. היום השני התאפיין ברכיבה אתגרית וקשה יותר וכן בתחרות למרתון ומיני מרתון באופני הרים. הרכיבות העממיות החלו בשתי נקודות צפונית לשדה בוקר והן הסתיימו בחניון הרועה, שם גם הייתה נקודת הזינוק והסיום של תחרויות המרתון. מסלול הרכיבה העממית הארוך היה צריך להיות לפי המתוכנן כ 25 ק"מ ולחלק רב מהמשתתפים לקח כשלוש שעות עד להשלמת הרכיבה. בשטח הסיום שמעתי ללא הרף כיצד רבים ממשתתפי הרכיבה מדגישים בגאווה שנאמר להם אחר סיום הרכיבה, שלאחר מדידה נוספת ברור שהם עשו כברת דרך ארוכה בהרבה ממה שתוכנן להם. ליד המכונית שלי במגרש החניה עמדה אישה כבת ארבעים נשענת מעט על האופניים במשך יותר משעה. היא ספרה שעדיין היא בהלם מעוצמת ההתרגשות והחוויה שהיו לה ברכיבה הארוכה הזאת. כמוה רבים אחרים הסתובבו הלוך ושוב בחניון הרועה כאילו ונראה שהם ממאנים להיפרד מההתרגשות והחוויות שעברו עליהם במהלך הרכיבה.
רוכבי המקצים העממיים – מתענגים על מסלולים קסומים במדבר
זה אכן, היה מרהיב לראות כיצד מסיימי הרכיבות העממיות מגיעים לשטח הסיום בזה אחר זה, במשך שעות. המקום התמלא בהמון רוכבים לבושים במיטב חליפות רכיבה מהצעקה האחרונה וזה כולל גם ילדים, נערים ונערות וגם זאטוטים לא חסרו. ליבי, על המלווים הרבים שהם בעצם בני משפחה חברים וסתם קרובים של הרוכבים. בשקט–, בודאי הם אמרו לעצמם–, שהמתנה שעות ארוכות בתנאי חום עד שיקירהם הרוכבים יגיעו, משתווה קצת לסבל ולמאמץ של הרוכבים. אלא שאותם אף אחד לא משבח ואין הם מקבלים חולצה או ערכת שי כלשהיא. ניתן לשער שכמה מהם הפנימו את הלקח ובעתיד נראה אותם מנסים את כוחם ברכיבה. מי שגם עשה חיים משוגעים זה בעל המזנון הנייד שהתמקם במקום. בבוקר הוא ראה את משתתפי המרתונים מתכוננים לזינוק ובספירה מהירה הוא קרוב לוודאי הבין שמהם פרנסה לא תצמח. זאת, כשקצת יותר מחמישים מתחרים הגיעו להשתתף בתחרויות היסוד של המרתון והמיני מרתון הראשונים של רמת הנגב. בחלק השני של היום כשרוכבי המסלולים העממים התנקזו למקום, ידיו היו עמוסות עבודה לאור נחילי הרוכבים שעמדו בתור ליד המזנון הנייד שהקים.
דרור פקאצ' – מנצח מקצה העילית במסלול המרתון
הרכיבה התחרותית התנהלה בחלק מהזמן בתנאי שטח מהממים, משתתפי המרתון רכבו כ 60 ק"מ והמיני מרתון בדיוק חצי מרחק. החלק הראשון של התחרות היה בשטח שכלל סינגלים ועליות כשבראשן ניצבה העלייה הארוכה והמרשימה להר בוקר. חלק ניכר מהמסלול עבר בשטחי אש שבדרך כלל נמנע מאתנו לרכב שם. רוכב אחד שחלף לידי אמר שהוא מרגיש אולי משהוא מהחוויה שעוברים האופנוענים שמשתתפים בתחרות של פריז-דקאר. למעשה היה במסלול מכל טוב שרוכב שטח יכול לצפות לו. היו שטחים פתוחים ורחבים שניתן היה לפתח בהן מהירות לצד סינגלים צפופים. היו עליות וירידות בשיפועים שונים. גם אם היית רוכב יחידי בשטח, לא היה מקום לטעויות. אני לא זוכר תחרות מרתון כשכל שלושה או ארבעה קילומטר נמצא מרשל שמפקח וגם מכוון. זאת, חוץ מחיצי הכוונה על כל צעד ושעל וסימונים ברורים למניעת כל טעות בניווט. ברור לי שבפעם הבאה כששמעו של האירוע הזה יגיע רחוק-יבואו רוכבים רבים יותר להשתתף במרתונים אלה.
דרור פקאצ' – ניצח את מקצה העילית במסלול המרתון בזמן של 2:17:07 ש' .
