עשר שעות עשרים ואחת דקות מהזינוק. אני חוצה את קו הסיום של הישראמן-נגב 2015 וקצת מתפרק. לא פלא. שבוע תחרות לא פשוט עבר עליי. הרבה עומס. גם להתארגן עם כל הציוד לתחרות. גם לעשות את האימונים האחרונים בכל ענף. גם לטפל בממשקים עם השותפים שלנו לקראת התחרות ובעיקר האקספו. גם לשתף פעולה עם היח"צ של ישראמן-נגב ועם הסרט על התחרות. והכי חשוב, לתת את תשומת הלב המקצועית והרגשית לכל ספורטאי ZONE3 שמשתתפים.

ליאור זך מאור (במרכז), אירנה מאזין וסרג'יו מארקס במסיבת העיתונאים של ישראמן-נגב (ליחצו להגדלה) | צילום: ניר עמוס

תאים מפורקים בגוף שלי ובעיקר בראש
יצאתי לכיוון אילת ביום רביעי מוקדם בבוקר אחרי לילה לא משהו בכלל. כמיטב המסורת נסעתי דרך כביש 12 כדי לעשות לעצמי תזכורת אחרונה של המסלול. בעצירה בהר חזקיהו הטמפרטורה היתה סבירה אבל הרוח פחות. ירדתי למלון ספורט והתארגנתי לאימון רכיבה הקבוצתי שלנו. הרגשתי גרוע. לא משהו ספציפי אבל בכל זאת. הימים האחרונים כנראה השאירו הרבה תאים מפורקים בגוף שלי ובעיקר בראש. הלכנו לקחת את הערכות והיה נחמד לפגוש הרבה חברים ותיקים מהברנז'ה. משם ישר למסיבת עיתונאים של התחרות ואחריה לקוקטייל הפתיחה.

מפגש פסגה. ליאור זך מאור (מימין), פטר וברוסק סרג'יו מארקס ישראמן נגב 2015 (ליחצו להגדלה) | צילום: ניר עמוס

אדוה אשתי והבנות, נחתו בערב והתחפפתי מוקדם מהקוקטייל כדי ללכת לישון. ישנתי טוב. אבל עדיין הרגשתי לא משהו בבוקר. אימון ריצה קבוצתי קצר על הטיילת ואז ארוחת בוקר במלון. חדר האוכל כמרקחה ואני מנסה להתעלם. אימון שחייה קבוצתי קצר בים ואני כבר מרגיש קצת יותר טוב. תדריך, תמונה קבוצתית מסורתית ליד שער הסיום, סיבוב שותפים באקספו, ארוחת צהריים, הפקדת ציוד, תדריך קבוצתי אחרון, והגיע ערב התחרות.

עוד כתבות בנושא
כל הטורים של ליאור זך-מאור לקראת ישראמן-נגב 2015
רגע לפני הישראמן-נגב 2015: עמית פיין עזב את ZONE 3
מסיבת עיתונאים של ישראמן-נגב 2015 באילת

השעון היה מכוון לרבע לארבע אבל התעוררתי בשלוש. לפחות ישנתי קצת. גם זה לא מובן מאליו. ריטה התנגנה לי בראש עם משפט שהוא כל כך רלוונטי למסלול תחרות הזה:"הלוואי יהיה לי כח עוד מעט, לא להישבר כאן למולך. הלוואי אהיה חזקה…". נוהל בוקר תחרות על אוטומט. שום דבר דרמטי.

זך-מאור בשטח ההחלפה T2 (ליחצו להגדלה)

במסיבת העיתונאים אמרתי שאני מעריך שבגלל הפציעה בכתף והמוגבלות באימונים, אשחה סביב 60 דקות. אחרי הזינוק התיישבתי על הרגליים של פטר וברוסק מצ'כיה ועוד כמה שחיינים טובים. אמרתי לעצמי שכל עוד העצימות תהיה במסגרת מה שהגדרתי לעצמי, אשאר איתם. החזקתי הקפה ושמחתי לראות 26 גבוה על השעון. אבל בהקפה השנייה חוסר העומק באימונים בחודשיים האחרונים נתן את אותותיו ושיחררתי אותם. עדיין שמחתי מאוד לראות 56 גבוה בסוף השחייה. בערך 3 דקות טוב יותר מהתחזית שלי.

בשטח ההחלפה הרבה אנשים זרקו לי תזמוני פערים מהמובילים הישראליים. פטר וברוסק ובארט קאנדל מהולנד עדיין התארגנו ליד האופניים במקביל אליי, אבל התעלמתי מהם ועשיתי את ההחלפה שלי כמתוכנן. לא ניסיתי לצאת איתם או לפניהם לרכיבה. למעשה אפילו העדפתי שהם יצאו לפניי. פחדתי שתתחיל מלחמת אגו בעלייה ושאתפתה לחרוג מתכנית התחרות שלי. ידעתי שאם אהיה "לבד" יהיה לי יותר קל לרכוב בזון שלי.

תתכונן למלחמה
טיפסתי רגוע. תחושה, דופק, וואטים. לקראת סוף העלייה עקפתי את שוקי סרויה ואחר כך גם את אלון פדר. את הדגלים בשטח ההחלפה בנטפים אי אפשר היה לפספס. תהיה רוח אלכסונית ויהיה מעניין למעלה. תתכונן למלחמה. התיישבתי על האיירובר והתחלתי לסובב רגליים. היה כיף לראות את החבר'ה של החצי חולפים מולי. במיוחד את התכולים של הקבוצה. תנועת ראש או אצבע לכל אחד ואפשר להמשיך. בפרסה בסיירים ראיתי את הזרים והישראלים שעדיין היו לפניי. תמונת מצב.

אחרי 3 שעות בדיוק הגעתי לפרסה בנטפים. התכנון היה לקחת את הבקבוקים שהפקדתי, אבל כשראיתי שהכל עדיין בארגזים אמרתי לעצמי שאין מצב שאני עוצר לחפש אותם ומאבד זמן יקר. המשכתי. נסתדר עם מה שיש על המסלול. חבל רק שהמים על המסלול לא היו בבקבוקי אופניים אלא בקבוקי מים מינרלים. כשהם מלאים זה בסדר. אבל אחרי ששותים מהם הם נמעכים ועפים מהמתקן. את הפרסה בעובדה עשיתי במקום רביעי כללי אחרי שעקפתי את דן קוני ועמית פיין. בארט קנדל וסרג'יו מארקס היו הרבה מקדימה ואת וברוסק תפסתי מתישהו בדרך חזרה.

זך-מאור לאחר 135 ק"מ בקטע הריכבה. ישראמן-נגב 2015 (ליחצו להגדלה)

הגעתי לנטפים ועשיתי החלפה יעילה אבל רגועה. להתחיל לרוץ אחרי 180 ק"מ רכיבה זה אף פעם לא פיקניק. אבל להתחיל לרוץ בירידה תלולה זה אפילו יותר גרוע. סבלתי כמו תמיד והשתדלתי לגלוש בסבלנות ולא לרסק את הרגליים. בקילומטר ה-10 בדיוק בכיכר מרידאן, פיין עקף אותי אבל התעלמתי לחלוטין. ידעתי שגם בריצה ההכנה שלי היתה רחוקה מלהיות מושלמת ושאני חייב להיות שמרני וזהיר. אחרת אדעך ואתפרק בקילומטרים האחרונים.

אחרי 20 ק"מ הפער כבר עמד על 4 וחצי דקות אבל המשכתי להתעלם. בר רדנסקי היה ממוקם שלישי מבין הישראלים, אבל הפער היה גדול יחסית (הופעה מרשימה של בר ושיפור יפה משנה שעברה-עבודת הכנה מצויינת של תום מרמרלי). המשכתי לרוץ בקצב שלי ולהתגלגל מקילומטר לקילומטר. הרגשתי בסדר. לא מבריק אבל גם לא נורא. עד קילומטר 30 בערך שום דבר לא כאב. אבל רק שם זה באמת מתחיל.

בקילומטר ה-30 זה אכן התחיל. הרגליים כבר לא היו מאושרות כמו קודם. אבל מה שעוד קרה זה שהבנתי שהפער מהמקום הראשון ירד לאזור 3 דקות והתחילה תחושה מוכרת. בישראמן 2009 ואדים סורייב עקף אותי בקילומטר ה-25 בריצה ובקילומטר ה-36 עקפתי בחזרה והצלחתי לזכות בתואר הישראלי. בשנת 2012 התרחיש היה דומה להפליא. תום עקף אותי בקילומטר ה-28 בערך ופתח עליי 3 דקות. באזור הקילומטר ה-37 הצלחתי לצמצם את הפער לכדי נגיעה כמעט. אבל זה לא הספיק והוא ניצח.

עננים של אדרנלין
בקילומטר ה-34 כבר דיווחו לי שעמית פיין נראה הולך טיפה. אוקיי, זה כבר נשמע אחרת. בפרסה האחרונה בקילומטר ה-37 בערך ראיתי שהפער לא גדול וידעתי שכבר אין הרבה מה להפסיד. בר רדנסקי אמנם סגר עליי טיפה מאחור, אבל עדיין היה לי "מרווח התפרקות". בכיכר מרידאן 30 חברים מהקבוצה שאגו עליי שזה שלי ושאתן הכל. חשבתי לעצמי שאין מצב שהם תיאמו גרסאות בצורה כל כך מדוייקת והם כנראה לא משקרים. אז נתתי הכל וירדתי לקניון מול הים עם מה שנשאר לי ברגליים. פיין הלך עם הראש אחורה והוא קלט שאני מגיע. דהרתי באטרף וחלפתי על פניו.

ליאור זך מאור ואירנה מאזין אלופי הישראמן-נגב 2015

הדקות האחרונות עברו כמו חלום. רצתי על עננים של אדרנלין ואנרגיות שקיבלתי מהצופים שעמדו לצידי המסלול. מדי כמה שניות הסתכלתי אחורה לראות שאין הפתעות ורק בשער הסיום הרשתי לעצמי לספוג את הרגע וליהנות ממנו.
אדוה לא הרשתה לבנות להצטרף אליי למטרים האחרונים כי היא קיבלה דיווחים שזה עשוי להיות מוכרע בספרינט. אבל אחרי שחציתי את השער היא שיחררה אותן אליי ושמחתי לראות אותן. התפרקתי קצת. הכל יצא. הפציעות, ההכנה הלקויה, מאורעות שבוע התחרות. הכל.

אם הייתי ספורטאיי מקצוען הייתי מכנס מסיבת עיתונאים השבוע ומודיע על פרישה. בגיל 41 אני לא יכול לראות דרך טובה יותר לסיים קריירה. אבל אני לא. במוקדם או במאוחר אשוב לעמוד על קו הזינוק של המקצה המלא בישראמן. בינתיים יש לי את אליפות העולם בחצי איש הברזל בקיץ ועוד חלום אחד לנסות להגשים לפני שאני באמת נהיה זקן מדי – חלום סאב 9.

גביע הישראמן-נגב של זך-מאור

הטור הנוכחי הוא האחרון בסדרה ואי אפשר לסיים אותו מבלי להודות לכולם. אלה שגרמו לו לקרות ואלה שקראו אותו והפכו אותו לכל כך פופולרי (לפי הדיווחים שקיבלתי מעורך שוונג). מקווה שהיה מעניין ומקווה שתרמתי קצת ידע או לפחות הבאתי זווית אחרת של הדברים.

נתראה באימונים ובתחרויות הבאות.