"יו"ר האיגוד בעיני הוא כמו מנצח בתזמורת. מנצח תזמורת לא עובד לבד, ללא התזמורת הוא לא שווה כלום." בוני אשל בראיון ראשון למור שלזינגר היא מספרת על האהבה לאופניים, לענף ומה היא מביאה איתה לתפקיד הגדול הזה
מאת:מור שלזינגר
אני מודה שהתרגשתי כשפנו אלי והציעו לי לראיין שוב את בוני אשל, האישה והאגדה, ומי שמהווה עבורי מודל לחיקוי והשראה. כבר לפני שנה, כשראיינתי אותה בפעם הראשונה לקראת מרוץ האופניים לנשים, התרגשתי מההזדמנות להכיר מישהי כמוה שעשתה הכל: רכיבת אופניים ברמות הגבוהות ביותר, משפחה (אמא לארבעה) וקריירה ניהולית מצליחה.
בראיון, ובמרוץ שאחריו, זכיתי לפגוש ולהכיר אישה, שמעבר לכל ההישגים, היא פשוט בן אדם: חמה, מפרגנת, תומכת וחולקת מנסיונה העשיר עם כל אחד ואחת. השבוע, בוני הציבה רף חדש וגבוה במיוחד לעצמה כשנבחרה ליו"ר איגוד האופניים.
בוני אשל: "מביאה איתי רעיונות חדשים מהעולם העסקי"
בוני אשל מכירה מקרוב את ענף האופניים כבר כמעט 20 שנה. כמי שהייתה אצנית בקולג', היא עברה לטריאתלון בעקבות בעיות ברכיים, ומשם הדרך לאופניים היתה קצרה. היא החלה לרכוב כשכמעט ולא היו רוכבים, ובודאי רוכבות, התחרתה ברמות הגבוהות ביותר, בדרך כלל מול הגברים, תוך כדי עבודה במשרה מלאה. אשל לקחה הפסקה קצרה כדי להביא ילדים, אך חזרה לאופניים היישר לאליפות הארץ ב- 2004. ב-2006, נפצעה בתאונת סקי, והפסיקה עם התחרויות, אבל לא הפסיקה לרכוב.
מה את אוהבת באופניים?
אוהבת את המהירות. אני פשוט speed junky. תמיד אהבתי דברים מהירים: לרוץ מהר, לעשות סקי, וכמובן, אופני כביש. המהירות הזו עושה לי הרבה טוב.
כמי שמכירה את ענף האופניים מקרוב, לאורך שנים רבות. מה את חושבת על ענף האופניים בישראל?
ענף האופניים עבר שינוי מדהים. אני בענף מאז 91, וב- 19 השנים האחרונות הענף הזה הפך להיות ענף הפנאי מספר אחד בארץ. כולם רוכבים: אני פוגשת אנשים בסיטואציות שונות, עבודה, חוג חברתי, ועוד, וכולם עם אופניים. זה לא היה כשהתחלתי. כשהתחלתי לרכוב כל פעם שראיתי מישהו רוכב על הכביש מייד הסתכלתי מי זה, כי כולם הכירו את כולם. אותו הדבר קרה גם עם הנשים בענף. פעם הייתי היחידה. התאמנתי והתחריתי עם הגברים, פשוט כי לא היו נשים. ואז באה לורי קופנס, ועכשיו לאה גולדשטיין, ופתאום – בום. כל כך הרבה נשים רוכבות, וזה מאוד משמח. חלק גדול מאוד מזה זו בזכות עבודת האיגוד בשנים האחרונות, ואני נותנת ליוני ירום, היו"ר היוצא, המון קרדיט על ההתפתחות של הענף בשנים הללו.
איך לדעתך ניתן לקדם את הענף?
לדעתי צריך עכשיו להיות מפוקסים עד הסוף. כדי להגיע ליעדים שנקבעו צריך להיות מאוד מפוקס, לא להוציא כסף על שום כיוון שלא מקדם את הענף ליעדים האלו. וזה אומר שצריך לפעמים לדעת לקבל החלטות קשות, ממש כמו בעולם העסקי. האיגוד צריך להתנהל כמו עסק, ולשים את כל המשאבים, הכסף והפוקוס על היעדים שנקבעו.
תפקיד יו"ר איגוד האופניים הוא תפקיד שוחק, כפוי טובה וקשה ביותר. איך החלטת לרוץ לתפקיד הזה, למה בעצם?
בשנים האחרונות ראיתי הרבה מעמיתי לרכיבה, מימינו הגדולים בשנות התשעים, ממשיכים לתרום ולהחזיר לענף. הסתכלתי על אנשים כמו אילן אידלסון, עידו סירקין, נמרוד דובינסקי ואחרים, וניסיתי לחשוב איך אני יכולה, בדומה להם, לנסות ולהחזיר לענף שנתן לי כל כך הרבה. חזרתי להתחרות, וקיבלתי סיפוק אישי, אבל זה לא מילא לגמרי את החור, חיפשתי איך אני יכולה לתרום. ואז לפני מספר חודשים, הייתי בקשר עם אייל הרשטיק וראיינתי יחד איתו נשים לקראת המלגה לנשים לקורס מדריכים. פתאום הוא שאל אותי למה אני לא עושה את זה? וחשבתי, מה אני יכולה לעשות כדי לתרום לאיגוד? מה אני יכולה להביא איתי מהנסיון שצברתי? ברור לי שהתפקיד הזה הולך לדרוש ממני הרבה מאוד זמן והשקעה. יותר ממה שהשקעתי בתחרויות ובאימונים. וברור לי שיש לי הרבה מה להביא איתי לתפקיד הזה.
מה הערך הייחודי שאת מביאה איתך לתפקיד הזה?
אני מביאה איתי את כל הנסיון העסקי שצברתי בשנים האחרונות, רעיונות חדשים מהעולם העסקי, מבט חדש לענף. אני עובדת לא מעט שנים כמנהלת, בעיקר מנהלת אנשים. ניהלתי את הצד העסקי של רויטרס בתל אביב במשך מספר שנים, וגם כעת אני מנהלת תקציב מכובד. בעיני ניהול אנשים כולל את היכולת לקחת את האנשים הנכונים, לשבץ אותם בתפקידים המתאימים, להציב יעדים מאתגרים אך ראליים ולעבוד בפוקוס כדי להשיג אותם. וזה המפתח להצלחה.
בוני אשל אלופת ישראל לשנת 2004 (מימין נינה פקרמן, משמאל ענבר רונן)
מהן המשימות העקריות שעומדות בפניך?
קודם כל אני רוצה להבין את המצב הקיים: מה אנחנו עושים עכשיו, התחייבויות קיימות של האיגוד שצריך לכבד, איזה תקציבים קיבלנו, איזה תקציבים מגיעים לנו וכו'. אחרי שתהיה לנו התמונה המלאה, נוכל לקבל החלטות: לאן רוצים להתקדם, איזה פעילויות צריך להפסיק, ממש כמו בכל עסק. יו"ר האיגוד בעיני הוא כמו מנצח בתזמורת. מנצח תזמורת לא עובד לבד, ללא התזמורת הוא לא שווה כלום. וגם אני לא עובדת בואקום. מוטלת עלי האחריות לכוון את חברי ההנהלה ואת ועדות האיגוד השונות לעבוד יחדיו כדי להשיג את היעדים שנקבעו. בנוסף אני מתחייבת לשקיפות מלאה מול כל הרוכבים: מה קורה? לאן הולך הכסף? חשוב לי להפסיק אחת ולתמיד את השמועות שמסתובבות ושכולם יידעו מה קורה.
יש ויכוחים רבים לגבי איגוד האופניים: האם מטרתו העיקרית לשרת את הרוכבים העממיים, את הרוכבים התחרותיים – איך את רואה את הדברים?
שאלה מעניינת.כחלק מההכנה לתפקיד למדתי איגודים אחרים בעולם: מה הם עושים, כיצד הם פועלים ומה המטרות שלהם. מצד אחד יש את האיגודים האמריקאים, הקנדים והאוסטרלים. שם מטרת האיגוד היא אך ורק לשרת את הרוכבים התחרותיים: מקצוענים או מתחילים. מנגד יש את האנגלים שמדברים עם כולם: עממיים ותחרותיים. אני חושבת שאנחנו לא יכולים להיות אליטיסטיים ולהתמקד אך ורק ברוכבים התחרותיים. בדומה לגישה האנגלית, בעיני הכל חלק מדבר אחד גדול. אי אפשר לקדם רוכבים תחרותיים ללא בסיס. ואי אפשר לבנות בסיס רחב בלי הרוכבים העממיים, בלי הילדים וכו'. האתגר הוא לעבוד גם עם התחרותיים, וגם עם העממיים, לסמן את הילדים הכשרוניים ולעודד אותם להמשיך לתחרויות ולהצליח. אם מסתכלים על הדוגמא האנגלית, רואים הצלחה פנומנלית שהם השיגו בשנים האחרונות: באולימפיאדה ובתחרויות עולמיות כמו הטור דה פראנס וכו'. המודל האנגלי הוא מודל טוב ונכון גם עבורנו. אנחנו לא רוצים לפסול שום אופציה.
בוני אשל עם המשפחה – ניצנים 2006
משהו שלא שאלתי והיית רוצה להוסיף?
קיבלתי הרבה ברכות ואיחולים, ומאוד התרגשתי מכל הטלפונים והמסרים השונים שקיבלתי. ואז קראתי את הראיון הקודם שערכת איתי בשנה שעברה, שבו ציטטתי את אובמה: YES WE CAN, וצחקתי לעצמי. צחקתי כי אובמה קיבל פרס נובל על משהו שלא עשה, וגם אני כרגע במצב דומה: מקבלת ברכות על משהו שעדיין לא עשיתי. אז אני מחכה להוכיח את כל הברכות, להראות שאני הבחירה הנכונה ולקדם את הענף הלאה.
איזה מסר את רוצה להעביר למי שקורא את הכתבה?
אני פונה אל כל מי שקורא וקוראת את הכתבה: בואו והצטרפו אלינו לאיגוד. בואו לרכוב איתנו. האיגוד הזה יהיה בשביל ולמען כל הרוכבים: גם התחרותיים וגם העממיים. אנחנו פה ביחד בשביל להרים את הענף הזה.
