בבחירות להנהלת האיגוד שנערכו בשבוע שעבר הצביעו לרשימה שלו 66.2% מחברי ההנהלה.

יאיר בן עמי – פתיחה
בנימה אישית: את יוני ירום הכרתי לפני למעלה מעשרים שנים. אני עבדתי בחנות
אופניים של תמיר אשל (יבואן אופני קנונדייל ולא רק) והוא עבד כרופא ספורט
במכון וינגייט. הייתה זו תקופת הפריחה הראשונה של ענף הטריאתלון בישראל
והמעגלים החברתיים של ספורטאי הפנאי היו בגודל של משפחה בורגנית. רכיבות
אופניים על כביש החוף או כביש מספר 1 מתל אביב לירושלים היו חוויות שכיחות
ותחרויות טריאתלון הביאו 150-300 מתחרים לקו הזינוק. תחרויות האופניים משכו
עשרות מתחרים בלבד ומתי מעט ידעו מה היא רכיבת שטח, אופני הרים הגיעו
לישראל מעט לאחר מכן לראשונה.

במשך השנים חפפו התפקידים שמילא ד"ר יוני ירום
את עיסוקיי כספורטאי, מאמן ועיתונאי. במהלך הראיון לא ניסינו לבטל את
ההכרות האישית ומספר לא מבוטל של פעמים גלשנו אל מחוזות הזכרונות מאותן
רכיבות על כביש החוף, תחרויות הטריאתלון הבינלאומיות שנערכו באילת לפני
18-24 שנים, הדמויות הזכורות מאז וימיו בקדנציה הקודמת כיו"ר איגוד
הטריאתלון. מכאן גם לא יכולתי שלא להתחיל את הראיון עם השאלה המתבקשת
ביותר:

למה החלטת להתמודד על תפקיד יו"ר איגוד האופניים? למה אתה צריך את זה? הרי כבר היית בתפקיד הזה (בין 2000-2009).
המחשבה להתמודד על התפקיד התגבשה בעקבות שני דברים: הראשון הוא השינוי
שחל בתקנון איגוד האופניים – בניגוד למה שהיה עד כה, כשהרוכבים הבודדים
היו אלה שחברים באיגוד, התקנון החדש קבע שקבוצות הרכיבה – אלה שרשומות
כעמותה ועם לפחות 10 חברים פעילים – הן אלו שיהיו חברות באיגוד. אני חושב
שקבוצות הרכיבה צריכות לקחת אחריות על גורלן ועל הכיוון שייקח האיגוד.
עכשיו נוצרה התשתית לכך – 8 קבוצות התאגדו, החליטו לנהל את האיגוד ולקחת
אותו לכיוונים שהן רוצות.

הגורם השני הוא אישי – גיליתי שחסרה לי תשוקה בחיים, ומכיוון שאני שרוף על הענף רציתי להשקיע בו.

בכל זאת הקשינו עליו בהצגת המציאות של ענף האופניים התחרותי בישראל:

קבוצות ורוכבים תחרותיים זה מספר קטן מאוד, יחסית למספר העוסקים
בתחום. לענף ספורט של 1,000 משתתפים תחרותיים אין זכות קיום. אתה רואה דרך
לשנות את ה-DNA  החשיבתי של האיגוד? לקחת את ההמונים שרוכבים ולתת להם סיבה
לשלם כדי להעצים את האיגוד?
האג'נדה שלי כפולה – מצד אחד, לאגד כמות גדולה של רוכבים, גם חובבים, ולערב
אותם יותר. אבל על מנת לקיים תשתית ביצועית של האיגוד, צריך אנשים עם
אינטרסים, שיפתחו את מה שייתן להם הכי הרבה.

ברגע שקבוצות מנהלות את התשתית הזרימתית של האיגוד ואת בניית הרוכבים מלמטה
(כאשר אחת המטרות היא להרחיב את בסיס הפירמידה), יצמחו יותר רוכבים שיגיעו
לקצה של הפירמידה.

כבר יש מגעים מתקדמים להרחיב את התשתית לכבישי אופניים, כולל וולודרום.

אז איך לדעתך מחברים את המון רוכבי הפנאי לתחרויות?
קודם כל, צריך להחזיר את המאסטרס. הם ההורים של הרוכבים הטובים הבאים,
העניין המשפחתי הוא חזק מאוד – ילדים שרואים שההורים שלהם רוכבים ירצו לרכב
גם הם.

אני רוצה לקרב לאיגוד אנשים שרוכבים להנאתם. צריך להגיע למצב שנסביר
לרוכבים העממיים שכדאי להם להתאגד וליצור תנאים יותר טובים. כך המדינה תהיה
חייבת ליצור לנו תנאי רכיבה יותר טובים. אני מסכים שכדי למשוך אנשים להגיע
לתחרויות, צריך לתת להם משהו מעבר לצפייה בתחרות עצמה – למשל, לתת להם
לרכב אם הכביש ממילא סגור.

בשלב הראשון אני לא חושב על ההכנסה הכספית מהאנשים.

במשרד הספורט אמרו לי שאם נבוא עם קבוצה גדולה של אנשים, הם (המשרד) יהיו
חייבים לתת לנו את מה שאנחנו רוצים. אם נהיה הרבה, נהווה קבוצת לחץ.

נקודה נוספת היא שקל יותר לגייס חסויות כשיש קבוצה של 20,000-30,000 איש. זה כוח עצום.

היום אין לאיגוד כסף
לתקציב של האיגוד יש בעיה תזרימית. הכסף לא ניתן מראש, כך שלא ניתן לתכנן
מראש – הוא מגיע בפולסים שניתנים בזמנים לא ברורים, כך שבמשך כל השנה
נמצאים בחובות ובסוף השנה מתאזנים. למעשה, כל חברה מסחרית הייתה פושטת רגל
במצב כזה. אסור להיכנס למינוס בבנק (כי זו עמותה), וקשה מאוד לקבל הלוואות
במצב כזה.

זה מסרס את היכולת לארגן תחרויות באופן שוטף. אם יהיו לנו ספונסרים של
300,000 ₪, יהיה לנו חופש פעולה ותחרויות לא יתבטלו. חייב להיות שלד של
תשתית תחרותית ושהרוכבים יידעו בוודאות שתחרויות מתקיימות. התקציב כיום
ההוא 2,800,000 לפעילות כללית, ועוד מליון שמגיע ממקורות אחרים. אני מאמין שאיגוד לא צריך להיות נתמך אלא להחזיק את עצמו.

כיום, האיגוד נהנה מסעיף 46, מה שאומר שאפשר לתת לו תרומות ולקבל פטור במס הכנסה.

מה מטרת העל?
שיהיה איגוד רווחי, שיתרום לחברים שלו. החל מפיתוח תשתיות ומסלולים סגורים,
קיום מרוצים בין לאומיים בישראל, ולאפשר לרוכבים מצטיינים להתפתח בחו"ל.
בנוסף, אני רוצה שרוכבים חובבים יוכלו להראות תעודת חברות באיגוד ולקבל
הנחות והטבות.

אני רוצה להגיע למצב שבו רוכבים יוכלו לרכב במסלולים סגורים, כשהדאגה
הבטיחותית היחידה שלהם היא איך לא להתנגד ברוכבים אחרים. שנגיד למצב כמו
במדינות מסוימות באירופה, שבו אנשים עושים הפסקה מהעבודה, רוכבים במסלול
סגור וחוזרים לעבוד.

יש תכנית אב לאיגוד בכל המישורים וצריך להטמיע אותה בצורה נכונה. שכל רוכב יידע שיש איגוד חזק שעומד מאחוריו וששווה לו להצטרף אליו.

אי אפשר לקחת מאנשים כסף בלי שנוכיח את עצמנו קודם. הכוונה שלי היא שבהתחלה
אנשים יוכלו להצטרף לאיגוד בלי לשלם, שיחוו את היתרונות שיש עבורם לחברות
באיגוד ואז ירצו לשלם על החברות.

בנוסף, אין סיבה שלא יהיו שיתופי פעולה – למשל, אירועים משותפים עם איגוד
הטריאתלון. למשוך רוכבים להשתתף בשלשות בתחרויות טריאתלון, למשל.
 
אופני שטח הם תת הענף הגדול של ענף האופניים בישראל. האם יש לך תכניות בתחום הזה ואיך אפשר לקרב גם את רוכבי השטח לאיגוד?
אופני השטח הינם החלק המרכזי של הרכיבה בישראל וכמות הרוכבים העיקרית שייכת
לתחום זה. למזלנו קיימת תנועה ערה של הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה
בתחום פיתוח אזורי ואתרי רכיבה כך שהרוכבים נהנים יותר ויותר מהשטח הנפלא
של מדינת ישראל ומהמרחקים הקצרים בין נופים מגוונים וקושי רכיבה משתנה.

תפקידו של איגוד האופניים ביצירת הקישור בין הרכיבה העממית, התשתיות, תרבות
הרכיבה ואל האירועים העממיים הגדולים ומתוכם אל הרכיבה התחרותית לכל ואל
הרמות הגבוהות. האיגוד חייב להמשיך ולפתח את סבב התחרויות המקצועיות
הבינלאומיות ובמקביל להנחיל סטנדרטים ובטיחות באירועים רבים בכל הרמות על
מנת להגדיל את ההנאה מהרכיבה ולאפשר לעשרות אלפי הרוכבים ואף יותר ליהנות
מספורט חשוב זה בבטחה ולאורך זמן רב.

בתחילת הפגישה לא יכולנו שלא להתייחס לנושא מותו של מיכאל מיכאלוביץ ז"ל,
הרץ שמת במהלך חצי מרתון תל אביב. ד"ר ירום יושב בוועדה שהוקמה לאחר
האירוע, וסיפר כי היא על סף סיום עבודתה.

זה מה שד"ר ירום סיפר לנו על עבודת הוועדה:
תפקיד הוועדה הוא לגבש קווים מנחים
לגבי אופן ההחלטה האם לקיים אירועי ספורט אקסטרים בעתיד. הוועדה, שקרובה
לסיום עבודתה, תוציא מעין ספר הנחיות למארגני אירועים ולמשתתפים. ההנחיות
יעסקו, בין השאר, בקיום ייעוץ רפואי באירוע, בתנאי מזג אוויר – התברר לנו,
למשל, כי השירות המטאורולוגי נותן מידע על עומס חום, זיהום אוויר וד' רק
לגורמי ממשלה, ומשרד הספורט הבטיח שנתונים כאלה יעברו למארגני אירועים
בעתיד.

אחד הדוברים בפני הוועדה היה הרופא של אליפות העולם בטריאתלון איש הברזל המתקיימת בהוואי מדי שנה.

חשוב להדגיש, כי הוועדה כלל לא עוסקת בנסיבות מותו של מיכאלוביץ ז"ל. המטרה
שלה היא לתת הנחיות והתוויות לקיום אירועים המוניים ועממיים בעתיד.
אירועים מקצועיים אינם נכללים בקטגוריה הזאת – לדוגמה, טריאתלון תל אביב,
שנמצא בפיקוח של אגודות ספורט והמשתתפים בו נדרשים לעבור בדיקה רפואית, הוא
מסוג האירועים שלא ייכללו בהתוויות שתגבש הוועדה.

בחצי המרתון בת"א היו הרבה אנשים שהתחילו לגלות סימנים מוקדמים של מכת חום.
ההמלצות יתנו מענה לזה (למשל – קירור מיידי על ידי שפיכת מים ועירוי קר
ולאו דווקא פינוי מהמקום).

הוועדה כפופה למשנה למנכ"ל משרד הבריאות, בועז לב. ראש הוועדה הוא פרופ' דני מורן, שהוא מומחה עולמי לתנאי אקלים.

יאיר בן עמי
עורך ראשי של אתר Shvoong ובעל הטור מציאות נושכת

אביטל הירש
שוחה, רוכבת ורצה, לא בו זמנית. עורכת משנה בשוונג