ביום שבת הקרוב ה- 9 במאי 2009, העיניים של חובבי ספורט האופניים יהיו נשואות ללידו של ונציה, שם יתחיל מרוץ ג’ירו האיטלקי, ולמתנה כזו מארגני הג’ירו לא ציפו – לאנס ארמסטרונג, בפעם הראשונה בקריירה העשירה שלו משתתף במהדורה ה- 100 של הג’ירו. חלק א’
מאת:אייבי גילת
הג’ירו השנה מתחיל בוונציה ממשיך למילאנו ומסתיים בעיר הבירה של ארץ המגף רומא. זהו הגרנד טור הראשון השנה באורך כללי של 3395.5 ק"מ המתפרסים על פני 21 קטעים. כדי לעשות סדר ביומן, הג’ירו מתחיל ביום שבת ה- 9 למאי במרוץ אישי נגד שעון בוונציה ומסתיים ביום ראשון ה- 31 במאי במרוץ אישי נגד שעון ברומא. זו איננה טעות. בג’ירו ישנם גם 2 ימי מנוחה כדי לתת לרוכבים אפשרות להתאושש מהמאמצים העל אנושיים אותם הם משקיעים. יום המנוחה הראשון מגיע אחרי 9 קטעים ביום שני ה-18 למאי במילנו לפני קטע הררי בדרגת קושי גבוהה ביותר, ויום המנוחה השני ביום שלישי ה-26 במאי בפרגולה גם הוא לפני קטע קשה בדרגה קיצונית.
פרופיל המרוץ
בג’ירו השנה ישנן גם גיחות קצרות לארצות שכנות לאיטליה. בתוואי מסלול המרוץ ישנן כניסות לאוסטריה, שוויץ וצרפת. כאשר מתבוננים על פרופיל המרוץ אי אפשר שלא להתרשם מדרגת הקושי הגבוהה במיוחד שלו. יש בו 6 קטעים בהם הרוכבים מסיימים את הקטע בעליות, דבר המאלץ את הרוכבים הבכירים למאמץ מהדרגה העליונה.
השנה הכניסו המארגנים שינוי גם בדפוסי מרוצי הנגד שעון. בנוסף לעובדה שהמרוץ מתחיל ומסתיים במרוץ נגד שעון דבר המבטיח מאבקים עד לסיום ממש בין המדורגים הבכירים, קטע מספר 12 במחוז ליגוריה הוא קטע נג"ש ארוך במיוחד של 60 ק"מ. היו שהאשימו את המארגנים שהם "תפרו" קטע נג"ש ארוך כזה במיוחד כדי להתאים את מרוץ הג’ירו שהוא הררי ברובו לרוכבים דוגמת לאנס ארמסטרונג. בסך הכול יש השנה 3 קטעי נג"ש באורך כולל של קרוב ל-97 ק"מ.
להבדיל ממרוצי גרנד טור אחרים בג’ירו האיטלקי קטעי ההרים והעליות מגיעים כבר בשבוע הראשון. אחרי 2 קטעים שטוחים יחסית שם יבואו לידי ביטוי המאיצים, מגיע כבר ביום הרביעי למרוץ הקטע מפדובה לסן מרטינו די קסטרוזו עם עליה בסיום קטע. לא מדובר בעליה שתשבור לרוכבים את הרגליים. הרוכבים הבכירים וכל מי שרואה את עצמו מועמד לדרוג הכללי המצטבר יאלץ להתחיל לעבוד כבר בשלב מוקדם של המרוץ.
ביום שלמחרת קטע קשה מאוד בהרים עם סיומת של 25 ק"מ עליה לאלפ’ די סיוסו. הקטעים הבאים עד ליום המנוחה הם קטעים מעורבים מבחינת הטופוגרפיה ומבטיחים שהרוכבים הבכירים יצטרכו לפקוח עין תורנית על היריבים שלהם ולא להירדם בשמירה כי מיד אחרי יום המנוחה מצפה לרוכבים הקטע בדרגת הקושי הגבוהה במרוץ השנה, קטע מספר 10 מקונאו לפינרולו. זהו הקטע הארוך ביותר בג’ירו – 262 ק"מ אורכו ו-2 מעברי הרים גבוהים ביותר אחד מהם בססטריאז’ העובר את נקודת ה- 2 ק"מ גובה.
גם קטע מספר 16 הוא הררי ומבטיח חגיגה למטפסים. אבל את הלפתן הכינו המארגנים לשבוע האחרון. אחד המאפיינים של הג’ירו הם ההפרשים הקטנים בין המועמדים הבכירים, השנה קטע מספר 17 המגיע אחרי יום המנוחה השני הוא קטע קצר במונחים של מרוצי אופניים בסה"כ 83 ק"מ מצ’יאטי לבלוקהאוז. 30 הק"מ האחרונים של הקטע הם העלייה לבלוקהאוז לגובה של 2064 מטר, כאשר 2 הק"מ האחרונים הם בעלי שיפוע חריף במיוחד.
קטע מספר 19 המתחיל באבלינו ומסתיים על פסגת הר הגעש ווזוב גם הוא בעל דרגת קושי גבוהה במיוחד. יומיים לפני סיום המרוץ יאלצו המדורגים לירוק דם כדי לא לאבד את מה שהרוויחו בעמל כה רב. גם לנושא העייפות המצטברת יהיה משקל כבד ערך. ככל שההפרשים בזמנים יהיו קטנים משקלו של הנג"ש האחרון ברומא ב- 31 במאי יהיה גדול יותר. זו תהיה בהחלט ההזדמנות האחרונה לעשות משהו כדי לסדר מחדש את העשירייה הראשונה או לפחות להחליף מקומות.
סרטון המסביר על המסלול הקשה
מרוץ הג’ירו 2009 ירשם בספר דברי הימים כמקום מפגש היסטורי של האב, הבן ורוח הקודש. לאב קוראים לאנס ארמסטרונג והוא המנצח בעל סדרת הניצחונות הארוכה ביותר בתולדות תחרות הטור דה פרנס. הבן הוא איבן "האיום" באסו שחזר מעונש השעיה בן שנתיים עקב מעורבותו בפרשת פוארטו. לאיבן באסו, שסומן על ידי ארמסטרונג כיורשו, יש היסטוריה משפחתית די דומה. אימו של באסו חלתה בסרטן וארמסטרונג היה עבורו סוג של אבא רוחני ובין השניים נוצרו קשרים הדוקים בתוך ומחוץ למעגל התחרויות. רוח הקודש היא העובדה שלארמסטרונג בכל הקריירה הארוכה שלו אין ולו הופעה אחת בג’ירו האיטלקי.
ארמסטרונג ששכלל את הופעותיו המרהיבות בטור דה פרנס לדרגת אמנות יתקל בקשיים לא מעטים. החזרה מהפרישה, הנפילה במרוץ בחבל הבאסקים בספרד ושבירת עצם הבריח. התקשורת אורבת ומריחה את דמו של האלוף ניגר. אבל זהו בדיוק המצב הפסיכולוגי אליו תמיד נשאב לאנס ארמסטרונג כל חייו ושהוא כל כך אוהב. ללכת עם הראש בקיר ולהוכיח שהוא הגדול מכולם. זהו הדלק המזין את המוטיבציה הבלתי נגמרת שלו. עד עכשיו זה עבד ובגדול. ארמסטרונג מגיע לג’ירו כדי להתחרות ברמה הכי גבוהה בענף האופניים, כדי לקדם את הנושא של המלחמה במחלת הסרטן, להוכיח למבקריו שהוא איננו נרתע מלהתחרות בכל תחרות, אבל בעיקר כדי להתכונן לחגיגה האמיתית שהוא מתכנן ביולי בטור דה פרנס.
