הנושא של ספורט ויום כיפור עולה לכותרות כמעט כל שנה. בדרך כלל מדובר בספורטאי ישראלי מקצוען, שקרוע בין ההחלטה להשתתף בתחרות החשובה ביותר שלו בשנה למרות שהיא נופלת על יום כיפור, או פשוט לוותר. אם מדובר בספורטאי שומר מסורת אין בכלל שאלה, אבל במקרים רבים אלו הם ספורטאים שלא צמים בדרך כלל, וההחלטה שלהם אם לוותר או לא תושפע רבות מדעת הקהל. במלים אחרות, עדיף לספורטאים כאלה להיות פחות מוכרים ביום כיפור, ככה אולי אף אחד לא יעלה עליהם.
קשה לסרב למסלול שנראה ככה | צילומים: thinkstock
לרוץ בנתיבי איילון ביום כיפור
שאלה עוד יותר גדולה היא מה לגבי הספורטאים החובבנים או החצי מקצוענים? אלה שלא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד, במקרה הכי טוב לכמה ספונסרים שמספקים להם ציוד. ספורטאים כאלה, במידה והם לא צמים ועוסקים בספורט הסיבולת, יכולים לנצל את יום הכיפור לטובת אימונים לא שגרתיים. זה לא שהם רוצים לפגוע במישהו במכוון, אבל למה לא לנצל הזדמנות חד פעמית לרכיבה בכבישי ישראל הריקים? או לרוץ בנתיבי איילון? הרי גם ככה המקומות האלה מפוצצים בילדים שרוכבים על אופניים ומרעישים, ואף אחד לא באמת מתכוון לקיים הפנינג זומבה בסמוך למרכזי מגורים.
אז מה בכל זאת תראו ביום כיפור על הכבישים המהירים? הרבה רוכבים, הרבה רצים, אבל פחות מאמנים כשמדובר בקבוצות גדולות. בסופו של דבר, לא כולם רוצים לבלוט יותר מדי או שפשוט ביום הזה הם שובתים. המאמן ואיש הברזל שי פיפמן, שמארגן אפילו ריצת סליחות בירושלים בערב שלפני תחילת הצום, מספר שהוא עצמו לא תומך באימונים ביום כיפור: "אני באופן אישי לא עושה את זה, עבורי זה יום קדוש ואני צם והולך לבית הכנסת. אני גם לא אמליץ על אימונים ביום כיפור, אבל מצד שני אני לא יכול להגיד למי שרוצה מבין המתאמנים שלי שלא להתאמן. אני מבין שזה הרבה יותר בטיחותי ושזה מאוד מתאים להכנות מסויימות כמו לאיש ברזל, אז אם למתאמנים יהיו בקשות מיוחדות לאימונים ביום הזה, אנחה אותם".
לעומת פיפמן, האולטרה מרתוניסט זיו צויגהפט לא צם ביום כיפור, אבל ממש לא מתכוון להתאמן למרות שכבישים ללא מכוניות יכולים לשרת מצוין גם את הרצים הזקוקים לנפחים גבוהים מאוד באימונים: "אני חושב שזה להוציא את העיניים", הוא מסביר: "מבחינתי לרוץ ביום כיפור זה כמו ללכת ברחוב ולאכול משהו. נכון שיש דילמה בגלל הכבישים הריקים, אבל האמת היא שכבישים ריקים לא מושכים אותי ואני מעדיף לרוץ בטבע. אני בכלל חושב שיום כיפור זה יום מצוין להורדת פרופיל ולהתאוששות, וזה ממש מתאים שיש יום כזה שבו מכתיבים לך מה לעשות. מה שאני כן עושה זה מנצל את יום כיפור כדי להעלות עומסים באימונים ביומיים שלפני, ואז להתאושש ולתת מנוחה לרגליים. כשמגיע יום כיפור, זו הזדמנות מצוינת מבחינתי ללכת לישון ופשוט להתאושש".
"הזדמנות מצוינת להתאושש". זיו צויגהפט
ליאור זך מאור, מאמן והמנהל המקצועי של קבוצת 3 ZONE, לא מקיים אימונים מסודרים למתאמנים שלו ביום הזה, אבל לא מפספס את הפוטנציאל האדיר שיש ליום כיפור עבור הרוכבים. "אצלנו אין אימונים רשמיים, וכל מתאמן מתבקש להודיע לי אם הוא מתכוון להתאמן ביום הזה או לא, לפי זה התכנית שלו נבנית. אני באופן אישי רוכב ביום כיפור בין 150 ל-200 קילומטר, אני יוצא מהבית ליד טבעון ורוכב עד שפיים ובחזרה. על כביש החוף יש המון רוכבים וזה בהחלט מחזה נדיר, זה מתחיל במשפחות שמטיילות יחד ומגיע עד לרוכבים המהירים יותר. כמובן שיש הרבה יתרונות לכבישים הריקים ביום כיפור, מצד שני זה גורם לאנשים לרכב בשאננות אז אני תמיד משתדל לרכב על השוליים, ללא מוזיקה, ולהיזהר".
"צריך לנצל את יום כיפור לחוויה רוחנית"
חבר הכנסת לשעבר אברום בורג, רץ ותיק וחובש כיפה, לא רק שמבין לליבם של "מתאמני יום כיפור", הוא אפילו מנוסה בזה. פעם הוא אפילו רץ 20 ק"מ ביום כיפור שאותו העביר בין מיטתו של אביו בבית החולים לחדרו במשכן הכנסת, וכתב על זה. מבחינתו של בורג, צריך לנצל את יום כיפור לחוויה רוחנית שלא כל אחד יכול לקבל בבית הכנסת. "נניח שמישהו מגיע לבית כנסת, כולם מפנים אליו את הגב ומרוכזים בעצמם והוא לא ממש מוצא שם את מקומו. אם לא יקרה לו שום דבר במקום הזה ודווקא בריצה תהיה לו התעלות נפש, אז מה עדיף מבחינה רוחנית? לי הייתה אז ריצה מיוחדת. רצתי מהאבא הגווע שלי לילדים החיים שלי. זו היתה ריצה של גשר בין המוות לחיים, ריצה נפלאה ומרוממת נפש".
אולי יש כאלה שיפיקו יותר תועלת כאן מאשר בבית הכנסת
זו היתה חויית ריצה חד פעמית של בורג ביום כיפור, אבל על הרעיון הזה ברמה האישית הוא אומר: "אם יבוא עוד יום שבו ארגיש שאני לא יכול להתעלות או להעמיק אלא בזכות הפעולה הזאת של הריצה אני אעשה את זה. כמובן שאני לא אצא לרוץ במאה שערים או בכל מקום שיהיה בו מישהו שזה יפריע לו. המקום שאני גר בו זה מקום סבלן, פתוח ומקבל. אנשים מאוד שמחו מהסיפור הזה והילדים שלי שמחו יותר מכולם. אחד הבנים שלי ירכב השנה על אופניים ממטולה ועד ירושלים כי זה מה שיעשה לו טוב, ואילו בן אחר יחפש את המניין המתאים ויתפלל".
בסופו של דבר, גם הספורטאים לוקחים את יום כיפור אל המקומות שהכי מתאימים להם, בין אם זה מנוחה או רכיבה לחצי מדינה. מצד שני, מי שמתייחס גם לספורט כאל דת (ויש הרבה כאלה) או לפחות לחוויה רוחנית מרוממת נפש, לא יכול להתכחש לעובדה שקשה מאוד לוותר על אימון ביום כיפור.
