אומץ, גבורה ואמונה הם הגיבורים האמיתיים בסיפורה של מרי-רוז ז'ינסט, חסידת אומות עולם שבזמן מלחמת העולם השנייה פעלה על מנת להפיץ קריאה בקרב כפרים בצרפת להציל יהודים ולהסתירם. סיפורה החל כאשר ההגמון של הכפר מונטובן הוציא איגרת המגנה את גירוש היהודים בו הוא כתב באופן מפורש שיש להגן ולשמור על היהודים ברחבי המדינה. "בפריז קיבלו עשרות אלפי יהודים יחס הגובל בברבריות לשמה. גם באזורים שלנו יש מחזות מטרידים: משפחות נעקרות ממקומן, לגברים ולנשים מתייחסים כאל חיות, הם נשלחים ליעדים בלתי ידועים, וסכנות גדולות מרחפות מעל ראשם. הנני משמיע בזה את קול המחאה של המצפון הנוצרי, ואני מצהיר כי כל בני האדם, בני הגזע הארי ומי שאינם בני גזע הארי, הם אחים מכיוון שברא אותם אותו האל וכי לכל בני האדם, ללא קשר לגזע או לדת, יש הזכות ליחס של כבוד מצד בני אדם ומדינות. לפיכך, האמצעים האנטישמיים האחרונים שהיינו עדים להם הם עלבון לכבוד האדם והפרה של הזכויות המקודשות ביותר של הפרט ושל המשפחה".
"קיבלתי עלי את המשימה בהתלהבות רבה"
כאן נכנסה לתמונה מרי-רוז ז'ינסט שהתבקשה על ידי ההגמון תיאס, להפיץ את האיגרת בכנסיות תחת אחריותו. ז'ינסט שהיתה פעילה בעבודה סוציאלית קתולית, הסכימה לקחת תחת ידיה את המשימה ואף יעצה לו שאת האיגרת יש להפיץ לקהילות ולכמרים על ידי מסירה ישירה ולא על ידי רשויות הדואר. ההצעה הזו נולדה מכיוון שחשבה כי המכתבים יצונזרו על ידי ממשלת וישי בראשות מרשל הנרי פטאן, אשר משלה באזור הלא כבוש של דרום צרפת עד השתלטות הנאצים בחודש נובמבר 1942. "קיבלתי עלי את המשימה בהתלהבות רבה", סיפרה ז'ינסט כפי שמופיע באתר "יד ושם".
אך ההצעה של ז'ינסט כללה עוד נדבך למשימה, כיוון שהיא הציעה שהיא תיקח אחריות על הפצת האיגרת והיא תעשה זאת על אופניה לכל הקהילות במחוזות טארן וגארון. כבר למחרת יצאה ז'ינסט לדרכה בעשרות ערים, כפרים ועיירות קטנות. היא הצליחה תוך יומיים להקיף מספר רב של מקומות בהם הכמרים קיבלו את המחאה של ההגמון תיאס, אותו הם קראו ביום ראשון בכנסיה עליהם הם מופקדים. על פי הנראה, מעשה זה של הכומר ופעילותה של ז'ינסט שרכבה ללא חשש היא נקודת מפנה ביחסם של הצרפתים להגן על היהודים.
תעודות זהות מזויפות
לאחר המשימה להפצת האיגרת, נתן הכומר לז'ינסט משימה חשאית חדשה. הוא נתן לה למצוא מחבוא ליהודים במוסדות דת מקומיים ולספק להם תעודות זהות מזויפות. על מנת להצליח המשימה היא השיגה פנקסי קיצוב של מזון, קיבלה עזרה מפקידים שתמכו בה ושילבה בתכניותיה ארגונים יהודיים שעזרו לה להפיץ את אותם פנקסים שווי ערך. בתום המלחמה היא סיפרה כי מעשיה ביטוי לאמונה הנוצרית שלה: "מאז שנות ילדותי היתה הנצרות הגורם המעצב והמכוון של חיי – לפני המלחמה, בזמן המלחמה, בזמן הכיבוש ולאחריו, עד עצם היום הזה במעשיי השונים והרבים ובכל ימי חיי".
על תרומה זו העניק מוסד יד ושם בשנת 1985 למרי-רוז ז'ינסט את התואר חסידת אומות העולם וזאת בעקבות עדויות על פועלה למען הקהילות היהודיות ברחבי צרפת. בביקור ביד ושם שנה לאחר מכן, היא הוזמנה לשתול עץ בשמה בשדרת חסידי אומות העולם. גם ההגמון תיאס זכה בתואר חסיד אומות עולם כבר בשנת 1969. לאחר שהסתיימה המלחמה שמרה הגיבורה ז'ינסט את האופניים בהן רכבה במשימתה להציל יהודים ובגיל 89 היא הסכימה לתת אותם ליד ושם על מנת שיציגו אותם לצד סיפורה.
צילום אילוסטרציה בעמוד הבית: Andrew Dressel
בהכנת הכתבה נעזרנו באתר "יד ושם"
