תרבות הספורט האקטיבי במדינת ישראל התפתח בשנים האחרונות בצורה מרשימה. מספר האזרחים המאמצים את הספורט כדרך חיים עולה מדי שנה אך דומה כי המדינה מתקשה לעכל את הטרנד. תמי ששון לא התעצלה וישבה לכתוב הצעות הכרחיות לסדר וכמתנה ליום ההולדת ה- 63
מאת:תמי ששון, איור: מאיר מרב
אנו מציינים היום בגאווה 63 שנה מאז ה' באייר תש"ח, היום בו עמד דוד בן גוריון במוזיאון תל אביב המקורי, אי שם בשדרות רוטשילד בתל אביב, והכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. חלפו 61 שנה, עד שהמקום – הנקרא כיום היכל העצמאות, נכלל במסלול המרתון המתחדש בתל אביב (2009), אי שם באזור הקילומטר ה-12. אהה! חשב לעצמו בודאי כל רץ באותו מרתון, כאן התרחש האירוע המכונן. (או שלא. יכול להיות שהוא דווקא חשב היכן תחנת השתייה הקרובה.)
דוד בן גוריון, אותו בחור נמרץ חדור אמונה וציונות, וללא ספק ספורטיבי, אשר התחיל כמעט כל בוקר בעמידת ראש על חוף הים, (ואנחנו מתפלאים מדוע הכול הפוך במדינה הזו), ואף קינח במנת חלבונים – הידועה בשמה – "קוץ' מוץ'" ( רסק של לבן, גבינה, תפוחי עץ ומיץ פטל), הקים את הממשלה הראשונה – שבוודאי הייתה קטנה יותר, איכותית יותר, וערכית יותר מאלה שבאו אחריה. עם השנים התרבו המשרדים, התמעטו המעשים, והתרחבו השרים.
אז לכבוד יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל, אני פונה כאן, אל שרי משרדי הממשלה השונים, במספר בקשות צנועות, שכל מטרתן – רווחתם של העוסקים בספורט בכלל, והרצים והרוכבים בפרט. בטוחה אני כי הרשימה יכולה להיות ארוכה כמו הקילומטר האחרון בריצה. אך נתחיל בקטן.
אל: משרד הבריאות –
הנחה בתשלום לקופות החולים. הנה משפט ששמעתי במו אזני בחנות ספורט גדולה, ליד מסילות הריצה: "מה? כל כך יקר? עזוב, יותר זול קוצב לב". ואני שואלת: אם אני מוציאה כל כך הרבה כסף על הספורט, אשר אמור, ברמה מסוימת ולאורך זמן, לשמור על בריאותי – לא מגיע לי הנחה בתשלומים? חשבו על זה: פחות כדורים להורדות שונות (סוכר, לחץ דם, וכו'), הפחתת הסיכוי להתקפי לב – עניין הכרוך בעלות של אלפי שקלים למערכת הבריאות, ואפשר הרי להמשיך ולמנות את התועלת הבריאותית שבספורט עוד ועוד. אי אפשר לגלות קצת התחשבות, שלא לומר – הערכה? מה בסך הכול ביקשתי? ? ? בלית ברירה, סבסוד ג'לים יכול בהחלט לשמח אותי.
אל: משרד התשתיות –
שולי הכבישים יורחבו לאלתר. כך אפשר יהיה סוף סוף להתרחק מעט מגדר הבטיחות, ובכל זאת לא לחשוש להיות הקרבן הבא. את לא פוחדת לרוץ על הכביש, שואלים אותי, אז כן, מזה אני דווקא מאד פוחדת. לעיתים אני מוצאת את עצמי אומדת את גובה הגדר, ושוקלת מה עדיף – להיפצע מהקפיצה לצידה השני, או להידרס ע"י נהג מנומנם? (משום מה, נדמה לי שפנייה זו לא תיפול על אוזניים ערלות. השר בכבודו ובעצמו אוחז בבן "איש ברזל" ומרתוניסט).
אל: משרד התחבורה –
בעיית המשאיות הכבדות. אם אפשר, למצוא סידור אחר להעברת חול, בטון וכד'. קשה, קשה מאד עם המשאיות האלה על הכביש – שטסות במהירות המעיפה כובעים, ובעיקר מבהילה, ממש מבהילה. ועוד לא אמרנו כלום על הפיח. הלו, הריאות שלנו הן כלי עבודה!!!
משרד הפנים והדתות –
חתונות ושאר שמחות משפחתיות יתקיימו בין הימים ראשון עד רביעי. בלתי אפשרי לקום אחרי אירוע ל"ארוכה" או לרכיבה. אתם בטח מכירים את התחושה – מגיעה הזמנה בדואר, על המעטפה לוגו של גן אירועים, וכל מה שעולה לי בראש הוא – רק שלא תהיה חתונה ביום חמישי. מה יש? אין ימים אחרים בשבוע? ואם כבר, בקביעת אירוע, כדאי מאד להתעדכן בשוונג אם אין מרוץ למחרת.
אל משרד העבודה והרווחה –
שעות אימונים יוכרו כשעות עבודה. כל בוס יודע כי עדיף עובד נמרץ מעובד רצוץ. מה יקרה אם נגיע לעבודה לקראת עשר-אחת עשרה, רחוצים ומרוצים? ואם כבר, הגיע הזמן להודות ששעות האימון הן זמן מצוין לפתרון בעיות מורכבות במיוחד. הכרה בשעות אלה כחלק מיום העבודה השגרתי תהייה בהחלט במקום.
דוד בן גוריון, בחור נמרץ וספורטיבי למדי
אל: משרד האנרגיה –
תדחה זריחת השמש בימי הקיץ. זה אולי נשמע מסובך, אך אפשר לסדר זאת ע"י הזזת השעון לשעון מגה-קיץ: השמש תשקע לקראת עשר בערב, וכך תאחר לזרוח. גם לנושא הלחות מוכרחים למצוא פתרון, אך בינתיים נסתפק בהקלה בעומס החום.
אל:משרד התקשורת-
תוקם תחנת שידור ספורטיבית. כזו שדואגת לעדכן על מזג האוויר הצפוי, כזו שמשדרת מוסיקה קצבית וממריצה, ובעיקר, כזו שמשדרת בתדר-על כך ששום תחנה פיראטית אחרת לא תפגע בקליטתה. תוך כדי ריצה קשה עד מאד לשחק עם הסקאלה ולאתר תחנה חלופית. העניין הזה, בו מתחילים לשמוע שיר ב- MP ולפתע, לאחר מרחק מה, משתלט על השידור רב מקומי עם דרשה חוצבת להבות – חייב להפסק!!!
אל: משרד התיירות –
הכרה במשתתפי אירועי ספורט בחו"ל כנציגים רשמיים של מדינת ישראל. תחשבו על זה: עלות השתתפות באירוע חו"ל כרוכה בהוצאה של כמה אלפי שקלים, היעדרות מעבודה ומהמשפחה, התארגנות והשקעה בהחלט ראויות לציון. למתבונן ברשימת משתתפי מרתון ברלין האחרון, למשל, נדמה כי במדינת ישראל לפחות 20 מליון תושבים. במהלך האירוע, מרתון או כיו"ב, מתקיים מפגש בלתי אמצעי עם ספורטאים מכל העולם. חשבו על התועלת ההסברתית האפשרית למדינה מאותם הרצים משתתפים. הכרה בדמי ההרשמה כ"הוצאה מוכרת", או הנחה בביטוח לאומי, יהוו מחווה של רצון טוב והכרת תודה למאמצינו!
אל: המשרד לאיכות הסביבה-
תחנות עצירה ורענון. מידי פעם צצות פה ושם ברזיות, לצידן ספסל ושלט המכריז על שם מה או מי המקום. אין כמו תחנות אלה לעצירה קלה, שתייה מרובה, ובעיקר נ.צ. למפגש עם 'חברץ'. הצעה לשיפור – מיקום התחנות באזורים מוכי שמש, ו…..אם אפשר שיח גדול וסבוך מאחוריו ניתן להתפנות בנחת. נייר טואלט / עלים יבשים – עלינו.
אל: משרד החינוך –
התחלת יום הלימודים בשעה 9:00. באימוני לפנות בוקר, כל דקה חשובה. או להרוויח עוד רגע במיטה, או להרוויח קצת רוגע בארגון הילדים לבית הספר. עוד חצי שעה-שעה היו מועילות לכולם. ואם כבר, מישהו מכיר שירות כריכים שיכול לשחרר אותי מהעול הזה? בתחשיב פשוט, זמן הכנת הכריכים שקול לשניים עד שלושה קילומטרים ריצה. זה באמת לא משהו מסובך, רק אחד של לחמנייה ארוכה עם חמאה וגבינה ובלי עגבנייה, שני של פיתה עם נקניק וחומוס ועם עגבנייה, עוד שניים מלחם רגיל עם קוטג' ומלפפון, אחד עם מלח והשני בלי, ואחד אחרון בלחמנייה בלי שומשום ועם ריבה, אבל רק תות שדה. מבולבלים??? גם אני….
חג שמח!!!
תמי ששון– מתחילה הכי לאט שלה ואט אט מאיטה (ומסיימת בחיוך)
מאיר מירב- כשנשארים על המסלול – לגיל אין גבול!
