בעידן שבו יש כל כך הרבה מרוצים, רבים מאיתנו נוטים להתייחס אליהם כמובנים מאליהם. כלומר, אנחנו לא תמיד חוקרים את אותו אירוע מרשים שגורם לנו לרוץ וליהנות מהנופים והאווירה, ולנסות לרגע לחשוב מי הם אותם האנשים שכל כך חשוב להם שזו תהיה ההרגשה שלנו.

האופי שלו זה האופי של מרוץ. גל לוינסון ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

אז הנה טיפ קטן שיתן לכם הרגשה טובה. במרוץ הבא שתשתתפו בו, במיוחד אם מדובר במפעל הנצחה, תבדקו מי זה האדם ששמו רשום על החולצה שקיבלתם. בזמן שאתם מתחממים וממתינים לזינוק מוצפים באדרנלין, נסו להקשיב למה שמספר הכרוז על אותו אדם. וכשהמנצחים יקבלו את הגביעים והמדליות – הישארו. לא רק בשביל לראות אותם אלא כדי לכבד את בני המשפחה שיעניקו להם את הפרסים, אלה שכל כך חשוב להם שתחוו את האירוע הזה מההתחלה ועד הסוף ומהזווית שלהם.

עוד כתבות ליום הזיכרון
סיפורו של עמית יאורי ז"ל שלא ויתר על הריצה גם בחופשות מהצבא
אלי בלאלי מספר על בנו זיו ז"ל ועל ההנצחה שלו דרך הספורט
"ההנצחה לא חייבת לבוא ממקום של עצב"

זה מה שכל כך חשוב לדוד לוינסון, אביו של גל לוינסון ז"ל שלזכרו מתקיים מרוץ האביב ברמת השרון. מדובר באחד המרוצים הוותיקים בארץ, שהתקיים בחודש שעבר בפעם ה-35 ובפעם ב-25 מאז שהוא קרוי על שם גל שנפל בפברואר 1994 בלבנון.

נפצע אנושות תוך כדי הטיפול שהגיש כחובש

גל לוינסון ז"ל היה לוחם בצנחנים ולאחר שסיים קורס חובשים שובץ כחובש בפלוגה מובחרת. ב-7 בפברואר 1994 הוא היה חלק מכוח שנתקל במארב של החיזבאללה בעת פתיחת ציר בסוג'וד שבדרום לבנון. גל מיהר להגיש עזרה לחבר שנורה ותוך כדי הטיפול שהגיש נפצע אנושות. גם כששכב פצוע הוא ביקש מצוות החילוץ לטפל בשאר הפצועים, אלא שאת אותה הפגיעה הוא לא שרד.

מבחינת המשפחה שגרה ברמת השרון, הדבר הראוי ביותר היה להפוך את מרוץ האביב למפעל הנצחה לגל, שהאופי ותחומי העניין שלו כל כך תאמו לאירוע ספורטיבי ענק. אהבה לריצה, אהבת החיים, אהבה למוזיקה, חיוך – זה מה שהם רצו שתושבי רמת השרון יחוו באירוע שנושא את שמו של גל לוינסון.

"רק קמנו מהשלושים ועלה לנו הרעיון לבקש שיקראו על שמו את מרוץ האביב, אז זה היה המרוץ העשירי", מספר אביו דוד לוינסון: "מי שניהלה את זה מטעם העירייה היתה זהבה שמואלי שעזרה לנו לעשות את זה, ומאותה שנה נרתמנו לטובת המרוץ.

מאוד אהב לרוץ

"גל לא היה רץ מקצועי, אבל מאוד אהב לרוץ. הוא השתתף כמה פעמים במרוץ האביב. אחיו הצעיר אודי היה רץ מצטיין בבית ספר יסודי ואז בתיכון. גל היה קשור מאוד לאודי שהיה רץ למרחקים ארוכים ודאג ללוות אותו בריצות. אודי הגיע לרמה גבוהה כנער (בגיל 17 ירד מ-38 דקות במקצה ל-10 ק"מ במרוץ האביב, ד"ב) וגל תמך בו כל הזמן, הוא היה מאמן אותו ורץ אתו עד כמה שיכל לרוץ אתו. הוא היה הדמות שדחפה אותו. הוא עצמו עשה את זה כתחביב".

מ-1994 ועד היום משפחת לוינסון מעורבת בארגון מרוץ האביב על שם גל, וזה דבר לא מובן מאליו כי אין הרבה מרוצים שמצליחים לשרוד כל כך הרבה שנים ולהתגבר על קשיים קיומיים. אבל ברגע שהמטרה כל כך חשובה, שום דבר לא עוצר אותם כפי שמתאר דוד לוינסון: "מחלקת הספורט של העירייה תמיד הובילה את המרוץ הזה אבל אנחנו היינו שותפים והמרוץ קיבל אופי אחר. עם השנים הוספנו גם מקצה חצי מרתון אחרי שהריצה למרחקים ארוכים כל כך התפתחה. גם ראש עיריית רמת השרון אבירם גרובר רץ בגיל 11 במרוץ האביב הראשון כך שגם לו חשוב מאוד שהרבה ילדים ירוצו ויזכרו.

זה אירוע לזכרו שאנשים שמחים בו

"לאורך השנים תמיד היו לנו קשיים סביב נושא של משטרה, מדיניות ופרוצדורות. כל שנה מ-25 השנים האחרונות היתה כרוכה בקשיים שונים. מבחינת המשטרה למשל אנחנו לא יכולים לקיים את המרוץ ביום שישי כי אי אפשר לסגור את הכבישים בעיר, ולכן אי אפשר להביא יחידות צבאיות ואפילו את היחידה של גל באופן מסודר, כמו גם את בתי הספר. מצד שני, כשחושבים על הזיכרון של הבן, היום הזה הוא יום חג מבחינתנו, הפנינג לכל המשפחה, מהילדים ועד המבוגרים. וכשהמרוץ עובר בהצלחה זה מעלה חיוך ונותן הרגשה שהיה שווה להילחם על קיומו. ובכל זאת אנחנו מצליחים לקיים את המרוצים ולאחרונה התקיים המרוץ ה-35 שנעשה בצורה מקצועית מאוד.

אפשר גם לשמוח לזכרו. גל לוינסון ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

"כשיש לך 1,700 רצים ו-400 משפחות והכל מוצלח ועובד, רואים את השמחה של האנשים ומקבלים פידבקים בכל הדרכים זו בהחלט תחושה שהצלחנו להרים עוד אירוע לזכרו של הבן. זה אירוע לזכרו שאנשים שמחים בו וזו המטרה, ההפך הגמור מיום הזיכרון. ואנחנו מקבלים המון פידבקים ממשפחות שכולות. האירוע הזה ממלא אותנו".

האח השכול אודי ממשיך כמובן להשתתף במרוץ האביב ובפעם האחרונה הוא עשה את זה יחד עם בנו ונכדו של דוד לוינסון. אחותו הבכורה של גל לוינסון, יעל, נדבקה בחיידק הריצה בזכות האירוע ודרכו של אחיה, כפי שמספר אבא שלה: "יעל לא רצה בכלל, ומתישהו בעקבות המרוץ היא אמרה שהיא רוצה להגיע למקום שהיא תוכל לרוץ. בגיל 40 היא רצה בפעם הראשונה חצי מרתון ומאז השתפרה והשתתפה גם במרתון ואולטרה מרתון יחד עם בעלה. אז בעצם מרוץ האביב הוא זה שדחף אותה".

למרבה הצער מרוץ האביב על שמו של גל לוינסון ז"ל הוא אחד מאירועי ספורט רבים שהפכו למפעלי הנצחה. ואין אדם מתאים יותר מאב שכול כדי לתאר במשפט כל כך אמיתי את התחושה שמספק מפעל כזה. מצד אחד יש את יום הזיכרון הכל כך קשה וכמובן את יום השנה למותו של הבן האהוב. אבל יש גם יום חג שבו משפחת השכול רוצה לחוות כמה שיותר שמחה, יום שיעזור לה להתמודד עם כל הימים האחרים כשהכאב לעולם לא מרפה ובעיקר יום שבו ניתנת להם ההזדמנות להעניק לאלפי אנשים את הערכים של הבן, שבזכותם המרוץ נושא את שמו.