יואב בר החזיר כבוד לרוכבי הכביש ומנצח את הטור בדימונה. אילן קולטון, החלק השני בצמד בר&קולטון, ניצח בשלב ה-4 והאחרון
מאת:אילן גולדמן
כתבות על טור דימונה 2011, קטע 1, יום 2
אחרי שלושה שלבים בהם רוכבי השטח הביסו את רוכבי הכביש, הגיעו הכבישונים והוכיחו כי הטור הדרומי שייך להם ורק להם. יואב בר וחבריו לקבוצה מ-TACC שלטו במרוץ באופן מוחלט, ובזכות מספר מהלכים טקטיים, הצליחה הקבוצה להביא את בר בן ה-19 אל הניצחון הנכסף. בר זינק לקטע האחרון כמדורג במקום ה-4 הכללי ועם פיגור של 58 שניות מעידן שפירא, המוביל הכללי של הטור.
תפסנו את יואב לאחר המרוץ, כשהוא מכורבל בביתו ומנווט בין שיחות המברכים והנה מה שהיה לו להגיד:
אז כיצד סוגרים פער של 58 שניות ביום ללא עליות משמעותיות ?
"השלב התחיל עם התקפות רבות ונוצר מצב בו ישנן 2 קבוצות על הכביש. בכל אחת מהן היה רוכב של TACC המפקח על העניינים. אני יצאתי רק בשלב מאוחר יותר עם חבריי לקבוצה, ירין פודולר וצחי בויגן. ברגע שסגרנו על 2 הקבוצות אשר היו לפנים TACC פשוט לקחה בעלות מוחלטת על העניינים. כששמענו כי הפייבוריטים אייל רהט, מתיאס רופ ועידן שפירא מנסים לגשר על הפער פשוט דהרנו כמו חיות. לא התייחסנו לאף אחד ורק עבדנו. נתנו כל מה שיכולנו כדי להגדיל את הפער. לבסוף היחידי שלא נתפס היה אילן קולטון, חברי לקבוצה ושותפי לדרך. אילן חמק הרחק לפנים וניצח את השלב כשבדרך הוא אוסף נקודות אחרונות כדי להבטיח את מיקומו כמלך העליות של הטור."
יואב בר חוגג את הניצחון בקריטריום ערד
צילום: אייל דולין
יואב, האם אתה מרגיש כי החזרתם את הכבוד האבוד לרוכבי הכביש?
"עידן שפירא ואליעד דניאל רוכבי כביש חזקים וכבודם במקומם מונח. שניהם כבר עמדו על הפודיום במרוצי כביש קודמים ובעיניי זו אינה החזרת כבוד. האלמנט הטקטי של רכיבת הכביש לעיתים מכריע מרוצים, זה גם מה שהוכחנו היום. עבדנו כפי שקבוצת כביש צריכה לעבוד."
רבות דובר אודות הפוטנציאל שלך. האם אתה מרגיש כי הצלחת לממשו היום?
"כל הטור הזה הרגשתי טוב והארגון הקבוצתי עבד כראוי. דברים פשוט התחברו כמו שצריך. אני מאמין כי אני עדיין רחוק ממיצוי הפוטנציאל האישי שלי. שלא תבין לא נכון, אני שמח על הניצחון אך הוא רק ציון דרך בשבילי ותו לא."
יואב בר, במרכז מביט למצלמה לאחר הניצחון
צילום: אייל דולין
אתה ידוע כטקטיקן הקורא מרוץ ברמות הגבוהות ביותר, כיצד זה בא לידי ביטוי היום?
"הניצחון שלי בטור היה טקטי ביותר. ניתן להגיד כי שמרתי את כל הכוח לשלב האחרון. חשבתי מלכתחילה על ניצחון בדירוג הכללי. הרגשתי כי דברים יוכרעו ביום האחרון ולכן שמרתי קלפים רבים בשרוול. המחשבה הטקטית שיחקה תפקיד בכל רגע נתון. אני יכול להעיד על עצמי: לרוב אני רוכב התקפי אך הפעם רק דאגתי לשמור עצמי גבוה בדירוג מבלי לאבד יותר מידי זמן. בעבר העדפתי לנצח שלב וליהנות מהתהילה הרגעית. כיום אני מרגיש כי התבגרתי. אני מעדיף להיות בראש פודיום בסיומו של טור ולהניח לתהילת הרגע"
מחר בבוקר יואב בר ימשיך להיות אלמוני ושמו לא יופיע כנראה בשום עיתון. האם זה מפריע?
"זה מפריע לי, הייתי רוצה שענף האופניים יקבל יותר חשיפה. הייתי רוצה שרוכבים יוכלו להתפרנס מהספורט ושלא נצטרך להתבייש במה שאנחנו עושים. חלומי הוא כי יבוא יום ואנשים יצפו במרוץ כמו הטור של דימונה ויפצחו גרעינים מול המרקע.
מלבד זאת חשוב לי מאוד להודות לכל חברי הקבוצה, שנתנו את כול כולם למעני ולמען הניצחון הזה. הניצחון הוא לא אישי אלא של כל הקבוצה והצוות המקצועי. אני רוצה להודות לגל ואיריס נווה מסיגמא בייקס על התמיכה הרבה לאורך הדרך".
דוכן המנצחים של טור דימונה,מימין לשמאל:
דור דבירי מקום 3, יואב בר המנצח ועידן שפירא מקום 2
צילום, אייל דולין
הפרס למקום הראשון בטור של דימונה היה 475 שקלים. זאת לאחר 3 ימים ו-4 קטעים מפרכים במרוץ אופניים מושקע ויקר. הרוכבים נאלצו לשלם סכום שנע בין 400-500 ₪ עבור השהות.
האם שווה להיות רוכב אופניים בישראל ?
את החישוב הנ"ל אשאיר לכם…
אנחנו נהיה עם השאלות ורק 2 הפעם:
1. איך זה ייתכן כי בישראל ענף ספורט הישגי של תרבות פנאי כה גדולה נותר כה שולי?
2. כיצד ייתכן כי בשנת 2011, כשכל ילד מגיל בית ספר יסודי יודע להעלות סרטים ליוטיוב, אין תעוד מצולם של מרוצי אופניים ישראלים?
אילן גולדמן– עורך משנה אתר שוונג
אלוף ישראל לשעבר באופני כביש בעל תואר במזרחנות ומייסד Road Rush sports המציע בין השאר שירותי ייעוץ לרכישת אופניים.
קישורים: אופניים, מרוץ אופניים
