"סליחה שלא תיקנתי לכם את התקר באופניים
הקטנים. סליחה שלא ידעתי לתת לך בחזרה קמצוץ משאתה הענקת לי. ואני חייב לך
תיקון תקר." יאיר בן עמי לוקח את היום לסגור מעגל ישן ולבקש סליחה

מאת:יאיר בן עמי

זו סליחה שהייתי צריך לבקש לפני הרבה שנים.
זה קרה אי שם, ערב יום כיפור, כשעבדתי בחנות אופניים בתל אביב. החנות הייתה מלאה ברוכבים, שבאו להכין את האופניים למסעותיהם למחרת, כשאת האור מהדלת כיסה צל של אדם גבוה שהחזיק ביד אחת אופניים של ילד או ילדה. במבט שני זיהיתי זמר, כותב ומלחין מהאהובים עליי. לראשונה הבנתי שהוא יכול היה להיות גם שחקן כדורסל עם הגובה שהכיל את דמותו.

"אפשר לתקן פנצ'ר בבקשה". בעל החנות, שבדרך כלל היה מנומס מאוד כלפי הלקוחות, אפילו לא הסתובב כשענה כהרגלו: "יש פנצ'ר מאכר כמה חנויות מכאן," האיש הסתובב ויצא מהחנות אבל הילד או הילדה שהיו עימו החמיצו פרצוף כאילו הסיכוי שלהם לצאת לרכיבת יום כיפור נגוז עם התשובה שריחפה בהמולת החנות.

"זה היה יוני רכטר," מלמלתי בנימה שעד היום איני מצליח לתרגם לשם תואר. "אז מה, אין לנו זמן היום," ענה לי בעל החנות. ליוני רכטר אני חב כמה חסדי נעורים. ידעתי כי הוא חלק, שקט, מההרכב של הלהקה המיתולוגית שכולנו גדלנו עלייה, כוורת. אבל התוועדתי לגדולתו כשיצא בהופעה עם יהודית רביץ- "ערב חד פעמי". ההופעה הגיעה לאולם האזורי של המועצה האזורית של הקיבוץ בו גדלתי בדיוק בתקופה שהאלבום התנגן על הפטפון שלי מספר פעמים ביום.

אני עוד זוכר עצמי מזמזם, ימים שלמים:
"אם שבע בערב הוא אמצע היום
ואמצע השבע הוא ערב היום "
מתוך "שיר הפוך"

כל כך אהבתי את ההופעה ההיא עד שארגנתי את אחד מחבריי המבוגרים בקיבוץ שיהיה הנהג וניסע להופעה שנערכה במרחק שעה מהקיבוץ. כמה שנים מאוחר יותר ישבתי בחדרי הקיבוץ עם חברה לא ישראלית שביקשה שאשמיע לה מוזיקה ישראלית שאני אוהב במיוחד. ללא היסוס שלפתי את האלבום של "ערב חד פעמי" והשמעתי לה את "שיר הפוך".

האלבום הזה נסע איתה לדנמרק חודש לאחר מכן. "שאזכור תמיד את הימים שלנו יחד," היא אמרה כשארזה אותו במזוודה ערב חזרתה הביתה. עד היום כשאני שומע את השיר אני חושב עלייה. רק על הזיכרונות האלו היה ראוי רכטר שאתקן את הפנצ'ר ההוא. אבל אני חזרתי לשגרת העבודה בחנות למרות שקיננה בליבי אכזבה מעצמי.

יש לי זיכרונות העולים בראשי באופן קבוע בכל פעם שערב יום כיפור עומד בפתח. כמה מהם בשנים האחרונות וכמה משנים רחוקות. וזהו, הפנצ'ר שלא תיקנתי לילד או הילדה של יוני רכטר, הוא זיכרון הקשור באופניים ויום כיפור. אז הפעם, באיחור של הרבה יותר מדי ערבי יום כיפור, אני מבקש ממך סליחה, יוני רכטר. סליחה שלא תיקנתי לכם את התקר באופניים הקטנים. סליחה שלא ידעתי לתת לך בחזרה קמצוץ משאתה הענקת לי. ואני חייב לך תיקון תקר.

תמונה / Roy Boshi