השחיין והמתעמלת
זוהר וייס, שיסגור בסוף החודש 50 שנים על הפלנטה, נולד בקיבוץ בית קמה והתחיל את דרכו הספורטיבית כשחיין. "האמת היא שכשהייתי קטן דווקא פחדתי להיכנס לבריכה הגדולה שהייתה בקיבוץ", הוא מתוודה, "אבל מאז שנכנסתי אליה בגיל 6 לא יצאתי. בגיל 8 וחצי כבר הייתי אלוף ישראל עד גיל 10".

בהמשך היה וייס אלוף ישראל בחתירה, במקצים ל-50, 100, 200 ו-400 מטרים. הוא השתתף ב-4 מכביות, ושימש כקפטן נבחרת ישראל בשחייה במשך 8 שנים ברציפות, בשנים 1981-1989. רגע השיא בקריירה המקצוענית שלו היה השתתפות באליפות העולם בשחייה שנערכה בברלין, במערב גרמניה, בשנת 1978. וייס היה שותף לנבחרת השליחים הישראלית אשר סיימה במקום ה-13 במשחה ל-4*100 מטר חופשי ובאותו המקום במשחה ל-4*200 מטר חופשי. הם קבעו שיא ישראלי בשני המשחים. לרוע מזלו דווקא בשנת 1980, כשהיה בשיאו, החליטה ישראל ליישר קו עם האמריקנים, אשר החרימו את המשחקים האולימפיים שנערכו במוסקבה, כחלק ממאבקי הכוח של המלחמה הקרה. כך הוא פיספס את ההזדמנות הגדולה שלו לייצג את ישראל באולימפיאדה.

הוא פרש משחייה מקצועית לאחר שהתחתן לראשונה, בגיל 27. "אחרי זה לא התחריתי תקופה ארוכה כי הייתי שבע ורציתי להתמקד בחיי המשפחה ובעבודה. חזרתי לשחייה במאסטרס רק לקראת גיל ה-40, כי זה היה חסר לי וגם כי זה היה מפגש חברתי נחמד", אומר וייס. בזמן הזה הוא הספיק לקבוע 3 שיאי מאסטרס, ב50-, 100 ו-200 מטר חתירה, שמחזיקים מעמד כבר שנים רבות וספק אם ישברו בקרוב.

בתור ילדה הדס יעקובי (43) בכלל חלמה להיות מתעמלת מכשירים. "כל הענפים של הטריאתלון היו לגמרי רחוקים ממני. כילדה לא רצתי יותר מ-20 מטרים, וגם זה על קצות האצבעות. רק בגיל 18 התחלתי לשחות ולרוץ אפילו מאוחר יותר, בגיל 20, בתור עתודאית בוינגייט". באותה תקופה חבר הכיר לה את ענף הטריאתלון, אשר היה בחיתוליו בארץ באותם הימים. בשנת 1994 היא התחרתה לראשונה. "השאלתי ממישהו אופניים וירדתי לאילת. התחרות הייתה מאוד שונה בזמנו. בגלל שלא היה אז מקצה ספרינט למבוגרים, אלא רק מקצה אולימפי, לא הייתה לי ברירה וזה מה שעשיתי. להפתעתי הרבה סיימתי את המרוץ ומאוד נהניתי", היא נזכרת.

למרות החוויה הראשונית החיובית רק אחרי 6 שנים היא חזרה לתחביב, והפעם ברצינות. "חברה שיכנעה אותי לבוא איתה לתחרות והסכמתי, הפעם אפילו קניתי אופניים", היא צוחקת ומוסיפה, "ומאז ועד 2008 התחרתי בלי הפוגה בטריאתלונים, עשיתי 5 חצאי איש ברזל ותחרות איירונמן אחת בדרום אפריקה. התמכרתי". היום יכולה יעקובי להתגאות בהיותה אחת מותיקות הטריאתלון בארץ, בודאי בין הנשים. ברזומה היא הספיקה לרשום שני נצחונות כלליים בתחרויות חצי איש ברזל, באילת ובכנרת – בתחילת שנות ה-2000, לצד אינספור נצחונות בקטגוריית הגיל בשלל תחרויות טריאתלון.

קרבות הטריאתלון
השניים הכירו לראשונה בשנת 2001. "יצאנו תקופה קצרה והצעתי לו לנסות טריאתלון, אבל הוא לא רצה, אמר שזה לא בשבילו כי הוא שחיין וכל מיני תירוצים. רק אחרי 7 שנים, אחרי שהתחברנו שוב, הוא שינה את דעתו", הדס משחזרת, "הוא התחיל להתאמן איתי ועם החבר'ה שלי ונכבש כליל".
 
זוהר: "ב-2009 הגעתי לטריאתלון הראשון שלי – טריאתלון כנרת, וכבר ניצחתי בפער גדול, בקטגוריית הגיל".

הדס: "אחרי התחרות הראשונה כל החבר'ה שלי אמרו לי 'מה עשית לנו?'. הם נבהלו. אחרי הכל, הבן אדם יוצא אחרי כמה דקות מהמים ואז הם לא רואים אותו יותר, אין להם שום סיכוי להדביק את הפער".

מאז הפך וייס לטריאתלט צמרת ובקטגוריית הגיל שלו נדיר למדי שהוא לא מגיע ראשון. כך רק בשנה האחרונה ניצח בטריאתלון תל אביב (בו סיים במקום השלישי הכללי), טריאתלון אילת, טריאתלון קיסריה (שם הגיע ראשון גם בקטגוריה הכללית) וטריאתלון עמק הירדן.

זוהר: "אני היחיד בארץ בגילי שניצח טריאתלון בדירוג הכללי, כך שהאמת היא שבקטגוריית הגיל שלי, גילאי 50-54, אין לי ממש מתחרים והמטרה היא לנצח יותר צעירים. אני מסופק מהבחינה הזו, אבל אין ספק שזה גם מעיד שהרמה בארץ לא מספיק טובה, אחרת זה לא הגיוני".

הדס: "זוהר מצטנע, איכויות השחייה שלו בגיל 50 דומות לאלה של ילדים בני ה-18 והוא יכול לנצח אותם. הוא יוצא בתחרויות מהמים ראשון. זה באמת משהו מיוחד. חוץ מזה הוא גם משקיע מאוד באימונים, כך שזה לא בא מעצמו".

העובדה שאין תחרות לא הופכת את העסק לקצת משעמם עבורך?
זוהר: "במאסטרס הפסקתי להתחרות כי זה מיצה את עצמו ואין ספק שעולה השאלה אם זה יקרה גם בטריאתלון".

זה אומר שאתה חושב על פרישה?
זוהר: "אני לא חושב על פרישה כי זו הגדרה לא נכונה למשהו שמהווה את אורח החיים שלי, אולי רק להוריד קצת לחץ. אבל זה לא יקרה בקרוב כי בשנה הבאה אני רוצה לייצג את נבחרת ישראל במכביה".

בשעה שזוהר נכנס חזק לעסק הדס דווקא יצאה ממנו. "ב-2008 עשיתי הפסקה מתחרויות, כחלק מהניסיון ללדת. לפני שנה וקצת דור נולד ו-3 שבועות אחרי הלידה חזרתי לטריאתלון והספקתי להשתתף מאז כבר בשלוש תחרויות".

ואיך זה לחזור?
הדס: "כיף אבל אני לא מתאמנת מספיק, אני עושה אולי 30 אחוז ממה שהייתי עושה לפני כן. יוצא לי לרכב למשל בערך 3 פעמים בשבוע למשך שעה, שכפי שיודע כל טריאתלט, זה לא מספיק".

אתם מתאמנים ביחד?
הדס: "פעם היינו מתאמנים יחד ברכיבה, אבל עכשיו חייבים לעשות תורות כי יש ילד. אז נכון יותר יהיה לומר ש זוהר מתאמן והדס לא. זוהר לא מוכן לשנות את אורח החיים שלו".

זוהר: (צוחק) "זו חלוקה הוגנת".

הדס: "אני אסנגר עליו למרות שאנחנו מתווכחים על זה. זה לא פשוט בשבילו ואני הייתי מוכנה לזה. אפילו ביום הלידה שלי הוא עשה 2 אימונים. אני הייתי בחדר לידה והוא הלך להתאמן. בשלב מסוים הוא אמר לי להתאפק ושהוא תכף מגיע".

זוהר: "היא הייתה בבית החולים 3 ימים!"

וואו, זה ממש מגדיר את קונספט המשקיענות מחדש.
זוהר: "אני מקדיש לזה הרבה זמן, אולי יותר מרוב האנשים, אבל זה לא הדבר העיקרי, זה משהו שהוא חלק מהחיים שלנו".

הדס: "אבל בסדר העדיפויות של זוהר הספורט מוביל".

זוהר: "אם הייתי משקיע פחות הייתי יכול לעשות דברים אחרים ואני אשקר אם אגיד שזה לא עלה לי בחיים אישיים, אולי הייתי מתגרש פחות. יש אנשים שמעדיפים לבלות, אני מעדיף את זה, אפילו אם צריך לקום כל יום ב4:30-4:45, כולל שישי-שבת".

הדס, את חיה עם הקיפוח בשלום?
הדס: "בערך, הייתי רוצה להתאמן יותר אבל ידעתי שזה מה שיקרה אז אני מקבלת את זה. אני משתדלת לעשות מה שאני יכולה ואני אחזור לעניינים כשהוא יגדל. אני מפנטזת על היום שבו נוכל לחזור לרכב ביחד, אם הוא יסכים לחכות לי. סתם, האמת היא שאני בכלל מתכננת להפתיע אותו ולהשאיר לו אבק".

זוהר: (צוחק) "ימים יגידו…".

יוצאים לנפוש באליפות ישראל
ביום שישי הקרוב ירדו השניים לאילת, ל-"טריאתלון ישרוטל ספורט קלאב" – אליפות ישראל בטריאתלון. זו תהיה האליפות המשותפת הראשונה להם מאז 2008.

איך המרגש לקראת התחרות?
זוהר: "זו תחרות חשובה שמסכמת את העונה, זו אליפות הארץ וזה גם מקום לקבוע בו קריטריון למכביה, כך שיש סיבות להיות בפוקוס. חוץ מזה שנינו נורא אוהבים את אילת, אז נגיע כבר ביום רביעי ונעשה מזה חופש קטן. נפגוש את כל החברים המשותפים מהטריאתלון מכל הארץ, זה תמיד כיף גדול".

הדס: "זו תחרות שאני מאוד אוהבת, כיף להיות שם ויש שם תמיד אווירה טובה. זו תמיד הייתה החופשה השנתית שלנו, גם כשלא התחריתי".

מה המטרות לקראת התחרות?
זוהר: "להתברג במקום טוב בכללי".

הדס: " זו תהיה תחרות לא קלה בכלל כי אני באה לא מאומנת, אבל אני אשתדל להיות על הפודיום בקטגוריית הגיל שלי בכל זאת. אני חושבת שזה אפשרי, גם אם לא במקום הראשון".

הילד שלכם בטח יהיה מאוד גאה בסיום.
הדס: "טוב שהזכרת את הילד. אנחנו מחפשים בייביסיטר לזמן התחרות. אז אם מישהו מכיר בייביסיטר מאילת שרוצה לשמור עליו בזמן התחרות, אנחנו מאוד נשמח לשמוע. הוא מקסים וחמוד ולא בוכה בכלל".
 

מאיה גייר – עורכת תוכן בשוונג, עושה ספורט כדי לא להשתגע מכל מה שמעצבן במדינה הזאת. וגם כדי להיות רזה.