השבוע חגגו בעולם את יום האישה הבינלאומי. מור שלזינגר בשיחת נשים עם המאמנת חלי רוזנשטיין, שנושמת טריאתלון מאז הייתה ילדה, ולטריאתלון הנשים היא חוזרת כל שנה. למור היא מספרת על האהבה הגדולה לטריאתלון והיא גם תתארח השבוע בפורום נשים בספורט 

מאת:מור שלזינגר

חלי רוזנשטיין (עוד מעט 30) רווקה, בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, חיה ונושמת טריאתלון מאז היותה ילדה. במהלך הקריירה התחרותית שלה זכתה בכמה וכמה תארים: אלופת ישראל לנוער בטריאתלון, אלופת ישראל בדואתלון כמה וכמה פעמים, אלופת ישראל בנג"ש ב-2004, וגם מקום שני באליפות אירופה לקבוצות גיל בלוזאן בשנת 2004.

איך התחלת עם טריאתלון?
כילדה גדלתי בנהריה, שם שחייה זה ספורט פופולרי, והגעתי לנבחרת השחייה בעקבות אחי. הייתי שחיינית בנבחרת, אלופת הגילאים כמה פעמים. ואז ב-93 היה טריאתלון נהריה, ואנחנו הילדים הגענו לראות ולעודד, והתלהבתי. ב-94 כבר עשיתי את הטריאתלון הראשון שלי, טריאתלון חורשים.

מה את אוהבת בטריאתלון?
אני אוהבת את העובדה שאני לא נלחמת באף אחד אחר, רק אני וההישג שלי. אני אוהבת את הגיוון, ואת העובדה שיש את שלושת הענפים, כל אחד לחוד, ושלושתם ביחד. ולא משנה אם בענף אחד אני קצת פחות טובה, כי יש את השילוב. בעבר כספורטאית הישגית היו דברים אחרים, רציתי לנצח. היום פשוט כיף לי שאני יכולה לבוא לבריכה, לשחות וליהנות מזה.

באיזה מההישגים שלך את גאה במיוחד?
אני גאה באליפות הארץ בנג"ש, זו היתה תחרות שהתאמנתי אליה מאוד חזק. חודשים ארוכים של אימונים ממוקדים וספציפיים שחזרו על עצמם, הרבה עבודת מהירות, עצימויות גבוהות, וניצחתי, ואני גאה בנצחון הזה. בנוסף, אני גאה גם בטריאתלון אילת 2006, כשויתרתי על מקצה העילית, כי הרגשתי באותה נקודת זמן שאני לא מתאימה. היו המון ציפיות באוויר, קיבלתי החלטה מאוד קשה בשבילי, וניגשתי למקצה הקצר. זו היתה התחרות הכי קשה שעשיתי אי פעם מבחינה מנטאלית, בעצם זו היתה הפרידה שלי מהעולם ההישגי. באותו היום הרגשתי עם זה איום ונורא, היום אני שמחה שניגשתי, ועשיתי את זה, הגעתי לסיום עם עצמי, ונפרדתי לשלום מהספורט ההישגי.

איך החלטת להפוך את זה למקצוע ולהקים קבוצה?
בהתחלה אחרי הפרישה, ניסיתי כמה שאפשר להתרחק מהספורט, להחשף לעולמות חדשים שלא נחשפתי אליהם כל השנים עקב העיסוק האינטנסיבי בספורט. אחרי שנה, הבנתי שזה חלק ממני, שזה פשוט כיף, ואפשר להרוויח מהספורט כל כך הרבה: מצב רוח טוב, בריאות, כושר, חברה. זה היה תהליך ארוך שעברתי ובסופו חזרתי להתחרות, אבל בצורה חובבנית, והחלטתי לחזור להדרכה. החלטתי שאני רוצה לחלוק את הידע והנסיון שלי עם אחרים. להתמקצע יותר כמאמנת, וגם להביא גישה חדשה לענף, רוח חדשה פה בארץ, ולהראות לאנשים שלא מאמינים, שגם הם יכולים. טריאתלון בעיני הוא לא רק ספורט לאנשים רזים ועשירים. טריאתלון זה לכל מי שרוצה. ומתוך החזון הזה הקמתי את הקבוצה, לאפשר לכל מי שרק רוצה לעשות טריאתלון. בקבוצה שלי מתאמנים 3 פעמים בשבוע בלבד, ומי שרוצה מקבל עוד 2 אימונים שהם לא חובה. וזה מספיק.

"לאפשר לכל מי שרק רוצה לעשות טריאתלון" (צילום: mekomot.co.il)

קצת על טריאתלון נשים
את מתחרה כל שנה מאז הטריאתלון הראשון, מה את חושבת על טריאתלון נשים?
הטריאתלון הראשון שלי היה בעכו בשנת 94, ושם פגשתי את תמר. אני זוכרת שמייד נוצר בינינו קשר, ודיברנו, שכשכנו בבריכה ביחד כשחרור אחרי הטריאתלון וקשקשנו, שיחת בנות. דרך הטריאתלון הזה הכרתי את תמר, ועבורי זה חיבור אישי ומיוחד עם טריאתלון נשים, דרך ההיכרות עם תמר וההיכרות עם המשפחה. ולכן טריאתלון נשים עבורי הוא חשוב במיוחד, ברמה האישית.

כמי שהשתתפה בכל טריאתלון נשים ממש מתחילתו, איך את רואה את השינוי בטריאתלון לאורך השנים?
הטריאתלון הראשון בעכו היה תחרות אינטימית, ממש משפחתית, עם כמה עשרות משתתפות וכולם הכירו את כולם. עם השנים חל גידול מאוד משמעותי בכמות המשתתפות, ופתאום התחרות הפכה להפקה. ועדיין נשמר כאן החום, הרוגע, הנוחות, המרחקים הקצרים שמאפשרים לנשים להתחיל מהטריאתלון הזה. עד היום טריאתלון נשים מאפשר לנשים שבנסיבות אחרות לא היו מגיעות ולא היו מעיזות לקחת חלק, לעשות את טבילת האש הראשונה בטריאתלון נשים. טריאתלון נשים הפך לארוע שדרכו אפשר להכנס לענף.

איזה טיפים יש לך לתת למי שעומדת להשתתף בטריאתלון הזה בפעם הראשונה?
מספיק לרכוש בטחון בסיסי בכל אחד מהענפים, לא יותר. אין צורך לנסות כמה שיותר לשחות, לרכוב ולרוץ. חשוב שכל אחת עם עצמה תתכנן בראש איך היא רוצה שהארוע הזה ייראה עבורה. להגיע לאיזור שבוע מראש, לדמיין את עצמה עושה את זה, לראות את הכיוונים של השחייה, הרכיבה והריצה ולהבין איפה הכניסות והיציאות לשטח ההחלפה. בבית לחזור, לעצום עיניים ולדמיין את עצמה עושה את זה. כן, צריך להתאמן, אבל הכי חשוב זה לסמוך על עצמך, ולדעת שזה הולך לקרות ושאת עושה את זה.

איזה מסר את רוצה להעביר למי שקוראת עכשיו את הכתבה?
"אין מה לפחד, אין מה להפסיד. פשוט תהיי טובה עם עצמך, עם הגוף שלך, עם הנפש שלך. לכי עם מה שאת באמת!" ואני מאחלת לכל המשתתפות הצלחה רבה והנאה. נפגש על קו הזינוק.

רוצות לשאול את חלי עוד שאלות? חלי תתארח בפורום נשים בספורט ביום רביעי הבא 17.3.2010 בשעה 20:00.