הקטע השלישי בטור טראנס אלפ 2009 ממשיך, וחברי המשלחת רוכבים ללא תקלות מיוחדות, גם אורי גייגר, שלמרות הפציעות והכאבים הוא לא אומר נואש ודווקא עולה בדרוג יחד עם ליאור – ויש לומר בזכות ליאור
מאת:אורי גייגר
לאחר היום השני הנוראי קבלתי החלטה – או שאני גומר את הטור או שהטור גומר אותי, אין פשרות. המשמעות המיידית הייתה לקחת כמות אדירה של משכחי כאבים מסוגים שונים: ארקוקסיה לדלקת בברך, איבופן לכאבי הגב, סירופ נגד שיעול לריאות וכמובן כל שאר החומרים שאני מקבל לפציעה, משחות, אנטיביוטיות נוזליות ועוד ששה תוספי מזון. מעבר לכך זרקתי את חגורת הדופק שרק הפריעה לי – עדיף לא לדעת מה הדופק כך שאפשר ללכת עד הסוף.
התייצבתי ליום השלישי חדור חששות אך מתוך הבנה שעשיתי כל מה שרק אפשר ומכאן הגוף ידבר. בסוף הסתבר שעם כל החומרים הכימיים הגורם האנושי הוא החשוב מכולם – ליאור הוא זה שעשה את היום. הוא משך אותי קדימה בקצב מטורף. זינקנו די מאחור, אבל תוך 20 דקות בירידה מטורפת ועקיפות אחרי ליאור הגענו לראש הפלטון. מכאן ליאור המשיך להוביל ולגשר בין פלטונים כאילו בלע סמים (והוא לא!). בקיצור 120 ק"מ ו 2,400 מטר טיפוס עברו תוך קצת יותר מחמש שעות כאשר אנחנו משפרים את המיקום בצורה דרמטית. ואני – כל מה שרציתי זה לסיים את הקטע.
בזמן הירידות היה לי קצת אוויר ורגעים לחשוב למה הכל כל כך שונה ובמחנות האימונים לא הכינו אותי למה שאני עובר פה. כמובן יש את הפציעה אבל זה רק קצה הקרחון. זאת תחרות האופניים הראשונה שלי בחיים, אני רוכב כביש רק מספר חודשים ומעולם לא הייתי רוכב אפניים, ובתחרות הכל שונה – קודם כל תוואי השטח: ההרים פה לא דומים למה שיש בארץ, הכל יותר תלול, ארוך וגבוה. אחרי זה הקצבים, במחנה אימונים רוכבים בקצב של הקבוצה או קצב אישי שהוא איטי בהרבה.
ובנוסף, העדר הפסקות. אם במסע מטולה-אילת על 180 ק"מ עצרנו בערך שעתיים בדרך (מצטבר) כאן לא עוצרים. ביום הראשון עצרו לדקה אחת ’פיפי’, ביום השני על 7 שעות עצרנו ל- 23 דקות די באשמתי, ליאור לה היה עוצר, והיום עצרנו ל- 6 דקות, כולל הצטיידות באוכל, שתיה, ושלוש פעמים ’פיפי’. כל זה הופך את הרכיבה התחרותית לשונה מאוד מכל מה שהתנסתי בו.
לסיום – ספורט תחרותי זה ממש לא בריא. אין מה להשוות בין מה שאנו עוברים לספורט בריא – נאמר לרוץ פעמיים בשבוע 10 ק"מ, קצת שחיה, קצת חדר כושר ואפנים בסוף שבוע). מחר יום חדש וליאור הקטר לא מתכוון לוותר על דקה מיותרת אז אני רץ לאכול פסטה ולישון.
לכתבות נוספות בטור טראנס אלפ
———————————————————————————-
לבלוג של אורי גייגר
לאתר הטור טראנס אלפ
