אמונות טפלות? רוב האנשים יגידו שזה לא בשבילם וזה פרימיטיבי! אבל כנראה שככל שאתה מצליח יותר, יש לך חשש גדול יותר ואתה מאמץ לעצמך טקסים פאגניים שלא בטוח שיעזרו, אבל בוודאי לא יפריעו. ושלא תבינו לא נכון, כמעט כל אחד נדבק בחיידק הזה, גם ספורטאים מקצועיים וגם חובבים. כך למשל, בכל פעם שמייקל פלפס נכנס לבריכה בתחרות היה ברור שהוא ייכנס עם אזניות, ייעמד מול המקפצה שלו ויסובב ידיים שלוש פעמים לפני שיוריד את האימונית. יוסאין בולט גיוון עם השנים את התנועות למצלמה, אבל תמיד הפנה אצבע למעלה לפני שירד לאדני הזינוק. במקרה של רפאל נדאל בכלל מדובר בטקס של 45 דקות לפני המשחק שמתחיל במקלחת קפואה ומסתיים בסידור שני בקבוקים ליד הספסל שלו. לאורך כל הקריירה שלו, מייקל ג'ורדן לבש את המכנסיים של קבוצת המכללות שלו מתחת למכנסי קבוצתו, וסרינה וויליאמס תמיד כדררה את הכדור חמש פעמיים לפני ההגשה הראשונה ופעמיים לפני ההגשה השנייה. במאמרים רבים הפסיכולוגים של הספורט נוטים לברך על התופעות האלו, שלטענתם עוזרים לכל ספורטאי להשיג את השליטה שהוא חפץ בה.
תמיד מפנה את האצבע למעלה | צילום: Fernando Frazão/Agência Brasil
עוד כתבות בנושא
6 טעויות אכילה שאתם עושים לאחר ריצה
כיצד ריצה משותפת תורמת לזוגיות?
צאו מהמזגן, יש יתרונות גם לריצה בחום
ככה זה כמעט בכל ענף ספורט שמצריך ריכוז ומיקוד ברמות הגבוהות ביותר. כחלק ממנגנון השליטה העצמית, הספורטאים מסגלים לעצמם טקסים, מוזרים יותר ומוזרים פחות, ואחרי כל כך הרבה שנים הם מאמינים שבלי הטקסים האלה הם לא יצליחו לתפקד כמו שהם רוצים. אבל לא רק הספורטאים המקצוענים מכורים לאמונות טפלות, התופעה הזאת מורגשת גם אצל החובבנים, בין אם הם מודעים לזה או לא. הנה מספר אמונות טפלות שתראו כמעט בכל מקום, ואולי לא שמתם לב אליהן.
1. לא להפסיק לרוץ עד שהשעון מראה מספר עגול
אצל הרבה רצים חובבים, "קריירת הריצה" מתפצלת בין התקופה שבה הם ללא שעון לבין זו שבה הם גילו את היתרונות הגדולים שיש בריצה עם סוג של מחשב קטן על היד. פעם רצים ידעו שאם בתכנית שלהם רשום אימון של 10 קילומטרים, הם ירוצו ממקום למקום וידעו שזה בערך המרחק. היום כבר אפשר לדייק "על המילימטר", ומאז אנחנו עדים לתופעה של רצי "בית המרקחת". אלו הם אותם רצים שבאימון של 10 קילומטרים לעולם לא יסתפקו במרחק של 9.85 גם אם הם הגיעו לנקודת הכינוס של תחילת האימון. במקרה כזה, הם יסתובבו סביב עצמם עד שהשעון יראה בדיוק 10.0 בזמן שהחברים האחרים יצחקו עליהם. ככל הנראה, עוד 150 מטר לא יוסיפו שום דבר לאפקט של האימון, אבל לא מעט רצים היום יתקשו להתחיל את היום, או ללכת לישון, אם הם לא ידייקו ויראו מספר עגול על השעון שלהם. הם תמיד יגידו שהם בסך הכל רוצים לבצע את ההוראות כמו שצריך, אבל בתוך תוכם הם יודעים שמדובר באמונה טפלה. מה שכן, האמונה החזקה ברעיון שרק ככה האימון ייחשב למצוין היא מאוד חשובה, כי בלעדיה הם פשוט לא יאמינו שהם עשו את הדברים נכון.
2. לפרום את השרוכים ולקשור שוב לפני תחילת ריצה
אם קשרתם את השרוכים כמו שצריך בבית, הסיכוי שהקשר הזה לא יחזיק מעמד הוא נמוך מאוד. אבל לפני מרוצים אנחנו עדים לריטואלים רבים של המשתתפים, ואחד מהם הוא ללא ספק קשירה מחודשת של הנעליים. אצל רוב האנשים זה קשור ככל הנראה לאותה שאיפה להשיג שליטה מרבית על כל התנאים שיהיו במרוץ. בסך הכל הרעיון לעשות את זה הוא לא רע בכלל, רק צריך לשים לב לא לעשות את זה ממש לפני הזינוק, כשאתם כבר נמצאים בתוך ההמון מוצף האדרנלין שממתין ליריית הזינוק. במקרה כזה אתם הופכים פתאום לבלתי נראים, ומישהו בטעות עוד ירמוס אתכם.
3. "להלביש את המיטה" בבגדי המרוץ שלכם
עוד טקס שחלקנו מוצאים את עצמנו שקועים בו בערב שלפני המרוץ, כנראה בגלל שאנחנו מתקשים להעביר את הזמן שמוצף במחשבות חיוביות ושליליות ומחפשים לעשות עוד משהו שיגרום לנו להרגיש שלמחרת בבוקר הכל יהיה מושלם. אז אנחנו לא מסתפקים רק בהדבקת מספר החזה על החולצה או הגופייה, שזה ללא ספק משהו שמאוד חכם לעשות אותו ערב לפני כדי לחסוך בזמן. אנחנו גם מניחים את החולצה על המיטה כדי לבדוק שהמספר ישר כמו פלס, ואז מרימים את החולצה למטה ומוסיפים את המכנסיים כדי להבין איך ניראה. ואז, כדי להשלים את התמונה אנחנו מוסיפים למעלה כובע, למטה גרביים ובאמצע את השעון והג'לים כדי שיהיה לנו ברור שכל זה יהיה למחרת על הגוף. המראה המתקבל הוא כל כך יפה, שאי אפשר שלא לצלם את זה ולפרסם בפייסבוק לפני שהולכים לישון.
4. רגל ימין ראשונה
כאן כבר אפשר ללכת אחורה לאמונה טפלה שהיא נפוצה בלא מעט תרבויות – רגל ימין תמיד ראשונה. פעם לא חשבו על זה שיש אנשים שהם שמאליים, ויוכלו להעיד על כך גם שמאליים שגדלו בברית המועצות והכריחו אותם לכתוב ביד ימין כי חשבו שאין דרך אחרת לעשות את זה. זה היה בעצם הבסיס לכך שאנשים רבים נועלים קודם כל את הנעל ברגל ימין, ובמקרה של ריצה גם דורכים קודם כל עם רגל ימין על שטיח המדידה שנמצא בשער הזינוק.
האנשים שעושים את זה ימשיכו עם אותה רגל ימין על כל שטיח מצפצף שימתין להם בדרך, ויעשו הכל כדי שרגל שמאל לא תהיה זו שתדרך על השטיח. למען האמת, גם הרבה אנשים שכותבים ביד ימין ומנתרים יותר טוב ברגל שמאל (ככה זה בדרך כלל), מאמינים שצריך להתחיל לרוץ ברגל ימין.
5. לא חוצים את שער הסיום לפני שעושים זאת בתחרות עצמה
בהרבה מאוד מרוצים בארץ ובחו"ל יש לנו הזדמנות לבדוק את המסלול לפני ואם מדובר במסלול הלוך-חזור אנחנו נמצאים בעצם באזור של שער הסיום. עבור הרבה רצים, חובבנים ומקצוענים, מעבר בשער הסיום לפני התחרות עצמה נחשב ל"נאחס" גדול והם נמנעים מזה. מבחינתם, זה ממש דומה לאותה אמונה תפלה שאומרת שאסור לדבר על משהו טוב כדי שלא יתחילו לקרות דברים רעים.
6. לא לובשים את חולצת המרוץ לפני שמשלימים אותו
לאמונה הזאת יש קשר ישיר לאמונה התפלה הקודמת. זה נכון שברוב המרוצים בארץ תראו הרבה אנשים שמזנקים עם חולצת המרוץ שהם בדיוק קיבלו בעמדת הרישום. אז קודם כל מבחינה מקצועית מדובר במשהו שלא כדאי לעשות כי אחד הכללים במרוצים הוא לא לנסות דברים חדשים כמו חולצה ובטח נעליים. חוץ מזה, זה בדיוק כמו להגיד "אני עומד לרוץ את המרתון הזה בתוצאה X". יש כאלה שיגידו, אבל הרבה אנשים מפחדים מה"נאחס" ובמקרה הכי טוב יגידו שהם "מתכוונים לנסות". באותה מידה, גם אם חולצת המרוץ מרגישה ממש נוח ונראית מצוין, למה שנלבש חולצה שמוכיחה שעשינו משהו מסוים, עוד לפני שהצלחנו לעשות את זה? נאחס.
הרבה אנשים מפחדים מה"נאחס" | צילום: pixabay
7. לרוץ בצד מסוים של השביל
כשרצים לצדם של אנשים אחרים, מגלים במוקדם או במאוחר את ה"שיגעונות" של כל אחד. בחלק מהמקרים אנחנו לומדים שיש אנשים שחייבים להיות הרצים הימניים ביותר, ויש גם כאלה שחייבים לרוץ בצד שמאל. מעטים הם אלה שיעדיפו את האמצע, ושם מתרכזים בדרך כלל הרצים שלא ממש אכפת להם. אותם רצים שבוחרים צד מסוים יעשו הכל כדי לשמור עליו בכל מחיר, גם אם ה-WAZE הפנימי שלהם יאותת להם על "מפגע" שמחכה בדרך. לפעמים זה די משעשע.
8. לאכול אותו דבר לפני כל מרוץ
ובהרבה מקרים לא מדובר רק בלאכול, אלא גם להתלבש, להתפנות לשירותים ולהתחמם בדיוק X זמן לפני הזינוק (אחרת משהו עלול להידפק). אנחנו לא מפתחים את האמונות האלו סתם, אנחנו בדרך כלל מסגלים אותן אחרי ביצוע ממש טוב שהיה לנו. כשמתחקרים את הביצוע (וכן, גם חובבנים מתחקרים) אנחנו הולכים אחורה בזמן ונזכרים בדיוק בכל מה שעשינו בשעות שלפני הזינוק. ברגע שזה עבד פעם אחת, הרבה מאוד אנשים יכניסו לתודעה שלהם שרק ככה זה חייב לעבוד ובדיוק בגלל זה יש הרבה הגיון לא רק בלאכול את אותה ארוחת בוקר קבוע במשך עשרות שנים, אלא גם בלירוק לצד ימין רגע לפני שמזנקים או להשתין בדיוק 10 דקות לפני. אם הדברים האלה עוזרים לספורטאים הכי טובים בעולם, הם בטח יעזרו גם לנו (והם עוזרים).
ולסיום, הנה עוד דרך משעשעת להתרכז ושאינה עוברת דרך אמונות טפלות. נובאק דג'וקוביץ' הוא לא רק אחד הטניסאים הגדולים בכל הזמנים, הוא גם אחד הספורטאים המשעשעים בעולם. אחד התחביבים שלו הוא לחקות טניסאים אחרים, והאמת היא שעם קצת כישורי משחק שהוא התברך בהם – המשימה היא לא קשה בכלל. כמעט לכל טניסאי בסבב יש טקסים מאוד מוזרים לפני המשחק ובמהלכו, ודג'וקוביץ' פשוט מקצין את זה בצורה הומוריסטית להנאת הקהל.
צ פ ו | הטניסאי נובאק דג'וקוביץ' בחיקויים לטובת ריכוז
יש לכם אמונות טפלות משלכם בריצה, רכיבה, שחייה או טריאתלון? שתפו אותנו כאן בתגובות.
