פציעות ספורט הן בדרך כלל פציעות עודף מוטיבציה, הנובעות מעומס יתר והן חלק בלתי נפרד משגרת האימונים של המתאמן המתלהב. כל הפציעות הן דבר כואב ועצוב, לא בגלל הכאב הפיזי הזניח, כואב ככל שיהיה, אלא משום שבפציעה יש אלמנט ביטול האימונים
מאת:רן אפק
יודגש כי כתבה זו מהווה מידע כללי להשכלה בלבד. בכל מקרה של פציעה חייבים להיוועץ ברופא בהקדם האפשרי, בפציעות ספורט קלות ברופא אורטופד, רופא ספורט או רופא משפחה ובפציעות קשות יותר…פשוט לא לזוז ולחכות לאמבולנס.
הכוונה לפציעת ספורט היא בדרך כלל פגיעה פנימית כתוצאה מפעילות ספורטיבית מאומצת, שאינה נגרמת ממגע עם חפץ או משטח חיצוני ואינה כוללת קרע ברקמת העור וירידת דם. כאשר חלק בגוף כמו שריר, גיד, רצועה, סחוס או מפרק נפגע בפציעת ספורט, צריך לנקוט מייד בצעדים למנוע מהמצב להחמיר.
באופן כללי פציעות ספורט הינן בעלות 4 סימנים או מאפיינים:
• כאב
• חום מקומי באזור הנפגע
• אדמומיות
• התנפחות האזור הנפגע.
סימנים אלו מתפתחים לאורך זמן וככל שהפגיעה חמורה יותר כך הסימנים ברורים ומודגשים יותר. בתהליך הריפוי הסימנים נחלשים ולבסוף נעלמים בריפוי מלא עם החזרה לתפקוד מלא מחדש.
בשחייה וברכיבה מלוא משקל הגוף אינו מוטל על המפרקים. אולם בריצה אין הדבר כך ולמעשה בריצה מוכפל ואף יותר מזה כל משקל הגוף על המפרק בכל נחיתה של הרגל על הקרקע. רוכב אופניים, שנפצע בשגרת האימונים, היה מנסה לתקן את תנוחת הרכיבה שלו או פרופורציית האופניים כדי שתתאים לו. שחיין שנפצע בשגרת האימונים, היה מנסה לשנות את סגנון השחייה המוטעה.
אבל דווקא הרצים, שהם האתלטים שנפצעים פציעות עומס בתדירות הגבוהה ביותר, מתעקשים יותר מכולם לא לשנות את סגנון הריצה אצלם. סגנון וצורת אימון שמגבירה משמעותית את הסיכון לפציעות בריצות. למרות העומס, המובנה בריצה, רצים בדרך כלל מתעלמים מסימני האזהרה כשהם מופיעים וממשיכים לאחר הופעת הסימנים הללו לבצע באינטנסיביות אינטרוולים, ריצות מתגברות וגם יום אחר יום. לכן תדירות פציעות הספורט אצלם היא יחסית הגבוהה לעומת שאר הספורטאים האירוביים.
1. פגיעות במפרק ובסחוס
פגיעות מפרקים בכלל ובמפרק הברך בפרט, כתוצאה מפעילות ספורטיבית מאומצת, הינן שכיחות יחסית ואינם בהכרח בעלות כל הסימנים המתוארים. חלק מפגיעות אלו גורמות לכאב ומגבלה לזמן קצר בלבד, אך חלקן עשויות לגרום לכאב ומגבלות ממושכים עם השלכות לתפקוד המפרק בעתיד.
עיקר הגורמים לפציעות במפרקים הם הזנחה אקטיבית ובורות של המתאמן שגורמות לו, לרוץ בנעלי ריצה ישנות או לא מתאימות, לרוץ ללא שמירה על משק נוזלים תקין, דבר שמיבש את הסחוס וגורם לקריעתו ולבסוף גם עומסי ריצה גבוהים במיוחד ומיותרים באינטרוולים, בריצות בתדירות גבוהה מדי או בריצות מהירות מדי או ארוכות מדי.
2. פגיעות בשריר
פציעות בשריר מדורגות ב-3 מצבי חומרה:
דרגה 1 – הקלה ביותר הינה מתיחת שריר, שהיא קריעה מזערית של מספר מועט של סיבי שריר, כאב קל, חמימות מקומית בעור באזור הנפגע, אדמומיות קלה או בלתי נראית וללא התנפחות כלל.
דרגה 2 – הינה מתיחה של שריר בצורה חמורה יותר, כמות סיבי השריר שנקרעו גדולה יותר, הכאב חד יותר, במיוחד במתיחות של השריר או במגע בו, העור מעל השריר חם למגע, האדמומיות נראית לעין והאזור מרגיש נפוח.
דרגה 3 – הינה פגיעה חמורה בשריר, הכאב בלתי נסבל מכיוון שהרבה סיבי שריר נקרעו, החום סביב האזור הפגוע מתמשך, אדמימות מתפשטת בכל העור מעל האיבר והמקום כולו נפוח. מבנה מתאר השריר משתנה, נוצרת בליטה מעל השריר כאשר חיבור השריר נקרע, תפקוד השריר נפגע או פגום באופן חמור.
3. פגיעה ברצועה
מתיחת הרצועה או קריעת הרצועה הינן בעלות סימנים דומים לפגיעות בשריר, אך עם סימנים חלשים יותר. ככל שהפגיעה חמורה יותר כך הסימנים ברורים יותר. אפילו קריעת של רצועה, שהינו פגיעה מדרגה 3, לא תתאפיין בדרך כלל בשינוי מבנה האיבר בצורה הניכרת בעור, אבל תפגע האפשרות לרוץ, להרים או להזיז את האיבר הקרוב לרצועה הקרועה.
בדרך כלל הדרגה של הפגיעה תשתפר בתוך 24 – 72 שעות, אך הדרך הטובה ביותר לבדוק האם חל שיפור הוא בבחינת אותם הסימנים. כאשר כל הסימנים נעלמו חומרת הפגיעה חלפה.
4. פציעות כרוניות
פציעות כרוניות או חוזרות יכולות להתפתח במהירות מפציעות ספורט רגילות. לעיתים הן קורות אף ללא הסימנים הקרדינלים המנויים לעיל. ישנן פציעות ספורט כרוניות, שאינן בעלות אפילו סימן אחד מאלה שמנינו קודם לכן, אך עדיין קיים כאב והגבלה בתנועה, כתוצאה מהן.
בשלב הראשוני של הפגיעה, המטרה היא למנוע זרימת דם לאיבר הנפגע, בכדי לעצור את הדימום הפנימי. בשלב מאוחר יותר, לאחר 24 – 48 שעות יש לפעול בדיוק ההיפך ולעודד זרימת דם לאיבר הפגוע על מנת להביא חומרי ריפוי ותזונה מהדם לריפויו. לכן בשלב הראשון מקררים ומקבעים את האיבר הנפגש, ואילו בשלב השני של הריפוי, דווקא מחממים ומפעילים אותו.
הטיפול הראשוני משלב את האלמנטים של עצירת הדימום הפנימי ומניעת המשך הפגיעה באמצעות 5 פעולות – הגנה, קירור, מנוחה, קומפרסים והרמה.
זה הוא הטיפול הרצוי, כאשר פציעת הספורט מאובחנת כקלה ואין הגבלה בתנועה. בדרך כלל זה גם הטיפול הרצוי במקרה של פציעת ספורט חמורה יותר מדרגות 2 ו-3, אולם אז יש לפנות מיידית לרופא.
הגנה – הפסקה מיידית של הפעילות של האיבר הנפגע, ולאחר זמן קצר קיבוע ו/או כריכת תחבושת אלסטית על המקום. ההגנה מונעת מסיבי השריר או מסיבי הרצועה להמשיך ולהיקרע יותר. כמו כן נמנעת גם כיווץ או מתח במקום הנפגע והפחתת המשקל המופעל עליו, כך שמואט עד מופסק הדימום הפנימי לתוך הקרע הסיבי.
קירור – באמצעות קרח מאט את זרימת הדם למקום הפגוע והמשך הדימום לתוך הקרע הסיבי, כמו כן הוא מפחית את תחושת הכאב ומונע התנפחות האיבר. לכן הוא מומלץ במיוחד קרוב ככל האפשר לקרות האירוע, בטיפול של קירור למשך 15 – 30 דקות כל שעתיים עד ארבע שעות. אין לשים את הקרח על איבר במשך זמן רב יותר, שכן הוא עלול לגרום לכוויות קור באיבר.
מנוחה – חיונית לאפשר את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף. מנוחה נדרשת רק לאיבר הפגוע וניתן להמשיך להתאמן אימונים אחרים, כל עוד אין צורך בשימוש במהלך האימון באיבר הפגוע.
קומפרסים – נדרשים בשביל להפעיל לחץ מתון על מקום הנפגע, להפחית את זרימת הדם וההתנפחות באיבר.יש להיזהר לא לחסום לגמרי את זרימת הדם בכדי לא ליצור נמק. חשוב שיהיה ניתן עדיין להרגיש את האיבר הפגוע ולמנוע ממנו להפוך כחול, המעיד על חוסר זרימת דם במקום. קומפרסים יש להניח למשך 30 דקות עם תחבושת אלסטית.
הרמה – דרושה על מנת להפחית את זרימת הדם המוגברת למקום והמשך הדימום הפנימי. יש להרים את האיבר כ- 15 – 30 ס"מ מעל לגובה הלב.
במקרה קל של מתיחת שריר ברגל או ביד בעת ריצה, רכיבה, שחיה או הרמת משקולות רצוי לנקוט בהגנה, קירור, מנוחה והרמת האיבר הפגוע. אם הסימנים של הפגיעה נמשכים אחרי 24 – 48 שעות, צריך לפנות לרופא.
במקרה של סיבוב הקרסול במהלך ריצה, כאשר יש היסטוריה של נקעים חוזרים. הסימנים הם התנפחות, אדמומיות וחום, אולם הכאב נסבל שכן ניתן לדרוך על הרגל. הטיפול הראוי הוא כנ"ל עם המלצה ללכת לטיפול ושיקום בהמלצת רופא, על מנת ללמוד לרוץ נכון ולמנוע הישנות מקרים אלו בעתיד.
הטיפול הטוב והיעיל ביותר הוא למנוע את פציעות ספורט מראש, דבר זה ניתן לעשותו על ידי ביצוע אימונים מתונים, תוך זהירות מלהיגרר לאימונים עצימים מדי הנובעים מעודף מוטיבציה של המתאמן או המאמן המקצועי שלו. כאשר בכל זאת מתרחשת פציעת ספורט יש לבדוק את הסימנים,להעריך את דרגת הפציעה, לבצע את הטיפול הראשוני ואם הפגיעה חמורה לפנות מייד לטיפול רפואי.
רן אפקרן אפק מאמן מטעם איגוד מאמני הספורט המקצועני האמריקאי
וטריאתלט מזה 10 שנים. התחרה במאות אירועי ספורט בארץ וב-4 יבשות שונות.
מציג שיטת אימון ותזונה, המיועדת לשמור לאורך זמן על כושר, בריאות, הנאה
ומבלי להפצע.
[email protected]
המדור של רן אפק- מדור השפיות הפיזית
