אולם לאחרונה, במאמר שפורסם על ידי קבוצת חוקרים בראשות בליקלי (Bleakley et al) בכתב עת בריטי לרפואת ספורט, התחלפה האות R (Rest) בצירוף האותיות OL המציין Optimal Loading (עומס אופטימלי), וכך נוצרו ראשי התיבות החדשים P.O.L.I.C.E.

להלן הסבר על ראשי התיבות הנ"ל, המציג את 5 עקרונות החשובים ביותר לטיפול בפציעות אקוטיות. נפתח דווקא מהתוספת החדשה – OL.

Optimal Loading (עומס אופטימלי):
הכוונה בעומס אופטימלי היא מינון מדוייק ככל האפשר של עוצמת העומס על איזור הפגיעה, על מנת לגרות ולשקם את הרקמה באופן שיביא להחלמה מהירה. נמצא כי תקופות קצרות של מנוחה יכולות להיות מועילות מיד לאחר הפציעה, אולם הן צריכות להתבצע במשך זמן מוגבל. מנוחה רבה מדי עלולה להזיק ואף לגרום להשפעות לא רצויות על הרקמה המחלימה.

מנסיוני בטיפול ברצים חדורי-מוטיבציה (ורובכם כאלה…), מנוחה מרובה היא לעיתים נדירות הבעיה – בדרך כלל אפילו יום מנוחה יחיד "משגע" אותם! יחד עם זאת, ברור שעומס מוגזם או תרגול אגרסיבי יכול להזיק לרקמה המחלימה ויש להמנע מכך. התעלמות מכאב יכולה לעיתים קרובות להרע את המצב, להאט את תהליך ההחלמה ובכך להאריך את משך הזמן בו לא ניתן להתאמן.

השאלה הנשאלת היא כמובן – מהו העומס האופטימלי? התשובה היא – הקשיבו לגופכם. היו ערניים לסימנים שהוא שולח לכם. כאב הוא אינדיקטור מצויין כאן! למרות שזה לא לגמרי מדע מדוייק אני נוהגת לומר למטופלים שלי להשתמש ב-"סולם כאב" מ-1 עד 10 (כאשר 10 הוא כאב בלתי נסבל) ולא לדחוף עצמם מעבר לכאב בדרגה 2-3. לאחר ביצוע התרגול, כאב (אם ישנו) לא אמור להימשך יותר משעה-שעתיים, אחרת כנראה שהגזמת בעצימות התרגול.

Protection (הגנה):
עצה שעשויה לעזור בתהליך החלמתך היא מתן תשומת לב מיוחדת ל-P ב-P.O.L.I.C.E, המציינת Protection, קרי הגנה על איזור הפציעה. בפציעות לא-חמורות עם כאב מועט, טייפינג יכול להגן את האיזור ולאפשר ריצה נטולת כאבים. עבור פציעות חמורות יותר, שימוש בקביים או מגן יעזרו להגן על האיזור הפגוע, למנוע כאבים ויזרזו את תהליך ההחלמה.

Ice (קרח):
קירור איזור הפציעה ע"י קרח היא טכניקה פשוטה וותיקה לטיפול בפציעה אקוטית. הורדת הטמפרטורה של איזור הפציעה עשויה להקטין את תחושת הכאב, קצב חילוף החומרים, התכווצות השריר והתהליך הדלקתי ובכך תסייע לתהליך ההחלמה. אחד המחקרים הבולטים בתחום נעשה על ידי בליקלי וצוותו ב-2006: במחקר הציעו תהליך שכלל שימוש לסירוגין בקרח במשך 10 דקות, לאחר מכן 10 דקות הפסקה ושוב 10 דקות של קירור – כך מדי שעתיים במשך 72 השעות הראשונות לאחר הפציעה. יש להקפיד על כך שהקרח לא נוגע ישירות בעור (מומלץ לעטוף את הקרח במגבת דקה). שיטה זו נמצאה כיעילה במיוחד והראתה כי הסובלים מפציעה שהשתמשו בה חשו פחות כאב שבוע לאחר הפציעה, מאשר אלו שהשתמשו בשיטה הרגילה (ללא הפוגות).

Compression & Elevation (לחץ והרמה):
אין עדויות מחקריות חד-משמעיות לחשיבות השימוש בלחץ והרמה לטיפול בפציעות ספורט, אך מנסיוני היומיומי עולה כי הם עשויים לתרום להורדת נפיחות והפחתת כאב. פיזיותרפיסטים משתמשים בתחבושות מיוחדות שעשויות להקטין נפיחות. בחבישה עצמית, יש להקפיד שהתחבושת אינה מהודקת יתר על המידה כך שמתאפשרת זרימת דם תקינה באיזור החבישה.

ישנם דברים נוספים שהייתי ממליצה להימנע מהם ב-72 השעות הראשונות לאחר פציעה חמורה. חשוב לא לבצע כל פעילות שעלולה להגביר את זרימת הדם לאיזור הפגיעה כמו למשל חימום האיזור הפגוע, במיוחד אם יש נפיחות. שתיית אלכוהול אינה מומלצת כיוון שאלכוהול מרחיב את את כלי הדם.
ישנן פציעות ספורט שיכולות להחלים בעצמן, ללא טיפול מיוחד. עם זאת, פיזיותרפיסט מנוסה יכול לזרז את תהליך ההחלמה של כל פציעה, דבר חשוב באופן מיוחד כאשר מסגרות הזמן לוחצות (כמו בעונת תחרויות, לדוגמה).

לבסוף, הנקודה בעלת החשיבות הגדולה ביותר עבורנו, הרצים (והרצות), היא כנראה זו: לרוץ או לא לרוץ – זאת השאלה. האמת היא שרובכם כבר יודעים את התשובה לשאלה זו, אבל מעולם לא הזיקה חוות דעת נוספת (ומקצועית). פיזיותרפיסט מנוסה יידע לתת לך את התשובה המוסמכת ביותר לשאלה זו. אבל שאלה נוספת תישאר – האם תסכים לקבל את תשובת הפיזיותרפיסט, תהא אשר תהא?