מאת:חזי יצחק
הארמון הבנוי
בבוקר נתגלה הארמון הבנוי מלבנים בלב המדבר הגדול. על פי הידוע בספרות הוא נבנה
בשנים 743-4 על ידי וליד ה-2. זהו אחד ממספר ארמונות ומצודות שנבנו ע"י השליטים
מבית אומייה במרחב שהוביל מרמת עבר הירדן המזרחי אל נאת המדבר של אל אזרק. מה הצדיק
את ההשקעה האדירה הזו? לכך יש שתי תשובות. האחת
טירות
אלו ממוקמות על דרכי מסחר קדומות ולכן שמשו כמעין תחנות משמר. השנייה, הן שמשו כמעונות נופש ושלווה ואולי גם
כמקומות מפלט לשליטים בעת צרה כמו מצדה שנבנתה ע"י הורדוס. בכל מקרה,
קצר אל-טובה
עומדת על תילה כבר למעלה מ-1300 שנים ושומרת את סודה בין הלבנים האדומות. היא לא
מפורסמת כמו קצר חראנה או קצר עמרה הממוקמים על הכביש המוליך בין עמאן לאל אזרק, אך
מיקומה בלב המדבר מעורר השתאות. המקום נתגלה על ידי
מוסיל
החוקר הצ'כי הנודע ב-1898 לאחר שבדואים ספרו לו על טירה שמורה בלב המדבר. אלוויס
מוסיל
(1938-1868) היה בין הראשונים שחקרו את מדבריות סוריה, מזרח ירדן וערב הסעודית.
מוסיל
ידע ערבית על בוריה, חי עם שבטי הבדואים ותיעד בצורה מפליאה את אורחות חייהם. במסעותיו הוא סיכן את חייו מספר פעמים וסבל מרעב, צמא ומחלות וזכה לכבוד גדול בקרב שני שבטי בדואים
רוואלה ובני סח'ר.
מתקרבים לאל אזרק. צילם: ישראל קיסר
ואדי אל ע'דף
מהארמון התחלנו לרכב בואדי אל ע'דף כאשר המטרה הייתה לחבור עם הרכבים דרומה על
הכביש הראשי. ואדי אל ע'דף הוא ואדי רחב היורד לעבר קע אל אזרק. מידי פעם חלפנו על
פני עצי אשל שלימדו על הימצאות מי תהום גבוהים. מישורי החאמדות הבהיקו בקרני החמה
ואנו היינו לבד באזור ללא המלווים הירדנים והרגשנו טוב מאד. הנוף הזכיר במעט את
מישורי פארן וחיון בנגב שלנו. לאחר כ-20 ק"מ הגענו לביר אל ע'דף- מספר אוהלים של
בדואים משבט החוויטאת. במקום באר מים שמימיה מועלים ע"י משאבה. אחד הבדואים הזמין
אותנו להיכנס לאוהל וכבד אותנו בתה מתוק. כבדנו את הילדים בחטיפי אנרגיה ואחר
המשכנו לכביש שהיה לא רחוק וחברנו עם הרכבים. המשכנו צפונה בנסיעה וחלפנו על פני
שלטים שהורו את המרחקים לעירק ולערב הסעודית, אולי יבוא יום ונוכל גם אנו לנסוע
בכבישים אלו. בינתיים, הם הדגישו עד כמה מדינת ישראל היא בודדה במרחב הערבי הגדול
המקיף אותה, ועד כמה חשוב לנסות ולהגיע באחד הימים למצב שבו גם אנו נוכל לנוע
בחופשיות בכל המרחב הזה שאנו חלק ממנו בין אם נרצה ובין לא.
מצודת הבזלת זכר לימי הזוהר
כ-15 ק"מ מצפון לאזרק אל שישן (אל אזרק א-ג'נובי) נפרדנו מהמלווים הירדנים והחלנו
לרכב בקע אל אזרק. קע אל אזרק הוא מלחה בדומה לקע אל ג'עפר אך קטן ממנו. בעבר היו
כאן מים ואגם קטן והמקום שמש כתחנה חשובה במסלול נדידת הציפורים. כיום בעקבות שאיבת
יתר של הירדנים כדי לספק מים לתושבי אירביד ועמאן, המקום חרב. הביצות המפורסמות של
אזרק ששטחן הכולל הגיע בעבר ל-9000 קמ"ר נעלמו כלא היו. רכבנו על אדמה יבשה
ומבוקעת ושוב המים היחידים שראינו נוצרו מתעתועי שרב שכאילו רצו להתל בנו. בחלק
הצפוני של הקע נמצאים שני הכפרים אזרק א-ג'נובי ואזרק א-שמאלי. הראשון הוא כפר
שתושביו צ'רקסים שנמלטו מרדיפות הרוסים בקווקז. ואילו השני מאוכלס על ידי דרוזים
שהגיעו לכאן מסוריה במהלך מלחמת העולם הראשונה. עקפנו את הגדר של שמורת הטבע
שהירדנים הקימו כדי לנסות ולהציל משהו מבית הגידול הלח של אל אזרק שפירוש שמה
בערבית הוא הכחולה. לצערנו, לא נותר הרבה מהכחול הזה. השמורה אמורה לשמר שטח לח
המשתרע על פני 12 קמ"ר והוקצו לה 1.5 מיליון מ"ק בשנה ממעיינות אל אזרק הנשאבים
לעמאן.
החדר של לורנס איש ערב במצודה אל אזרק
חלפנו על פני שורות של אבנים ששקעו בעבר באגם שהיה כאן והתקרבנו לעבר הכפר הצפוני.
אזרק א-שמאלי ממוקם בדיוק על קצהו הדרומי של האזור הבזלתי שמשתרע מכאן צפונה לעבר
סוריה. סלעי הבזלת והדקלים היו שינוי מרענן לאחר החדגוניות של הקע והזכירו במשהו
שאכן אל אזרק היא נאת מדבר. היום אל אזרק היא תחנת דרכים חשובה על הכביש המחבר את
עמאן עם בגדד, אך ימי הזוהר שלה חלפו ורק המצודה הבנויה בזלת מזכירה זוהר אבוד זה.
שער המצודה בנוי מדלת בזלת כבדה (משקלה מוערך בחצי טון). הנפתחת בקלות יחסית
. קסר אל אזרק נבנה על ידי ספטימוס סוורוס (193-211 לספירה) ושופץ על ידי השליט האיובי עז א-דין אייבק להגנה בפני בדואים וצלבנים. החשיבות האסטרטגית של המצודה נבע מכך שמי ששלט בה שלט למעשה על שער הכניסה לעבר המדבריות הגדולים של חצי האי ערב.
לורנס איש ערב
האטרקציה המרכזית במבצר בו היא החדר של לורנס איש ערב שקבע כאן את מפקדתו בעת המרד
הערבי הגדול במהלך החורף של 1917-18. זהו חדר קטן השוכן מעל הפתח ומשקיף דרומה לעבר
המדבר. במרכז המצודה מסגד קטן ויפה ובמקום מתבצעות עבודות שחזור. כך מספר לורנס
בספרו (מתוך המרד במדבר בתרגומו של יעקב קופליביץ): "עלי עתיד היה לראות כעת את
אזרק בפעם הראשונה, ואנחנו עלינו בחיפזון וברוב התרגשות במעלה ההר הזרוע אבנים,
משוחחים בשעת מעשה על מלחמותיהם ושיריהם וגבורתם של המלכים- הרועים הקדמונים,
ששמותיהם ערבים כנגינה, ושחיבה יתרה נודעה מהם למקום הזה. גם את לגיונות הרומאים
הזכרנו, שהתמוגגו פה ונמקו בהיותם כאן כחיל מצב בזמנים עוד יותר קדומים, ופתאום
הופיע לפנינו המצודה הכחלחולת בראש שן הסלע הבודד מעל לחורשת הדקלים ולכרי העשב
הרעננים עם מעינות המים הנוצצים , ונעמוד כנטועים תחתינו".
קבוצת הרוכבים.צילם: ישראל קיסר
נאת המדבר אל אזרק היא השער הצפוני למדבר הגדול והנורא המשתרע דרומה וגם מזרחה,
מדבר שאנו רק הצצנו לתוכו. מדבר שנופיו חד-גוניים ומשתנים על פני סקאלות של עשרות
ומאות ק"מ. לעומת מדבר זה הנגב או מדבר יהודה מגוונים הרבה יותר, אך את הרגשת
המרחבים הריקים המטילים בך לעיתים מעין מורא או דכדוך נסתר, קשה לחוות בנגב שלנו.
זהו מדבר שמעטים המטיילים הפוקדים אותו, בשל מחסור במים ובעיקר בשל מחסור
באטרקציות, אך בכל זאת הוא טומן בחובו יופי שרק משוגעי מדבר אמיתיים יעריכו.
תמונות נוספות
אלבום תמונות של ישראל קיסר
גלרית תמונות מהטיול. צילם: חזי יצחק
מפות
מפה אמינה ויחסית מעודכנת היא המפה של JORDAN בקנ"מ של 1:400,000 בהוצאת REISER
שניתן להשיג בחנויות למטייל.
תרשים גיאולוגי על התפתחות אגני הניקוז (בגין וזילברמן, 1998)
מקורות
יעקב שקולניק- השיבה לאזרק. ארץ וטבע, גיליון 41, ינואר-פברואר- 1996, 55-42.
שוקה רווק ואבי שמידע- אל קניוני מואב ואדום, טבע הדברים, 2000.
צור שיזף- ירדן. הוצאת כתר, 1994.
זאב בנימין בגין ועזרא זילברמן. השלבים והקצב של התפתחות התבליט בארץ ישראל. דו"ח
המכון הגיאולוגי, 1998.
