מאת:חזי יצחק
פתיח
איזור המדבר המזרחי של ירדן הוא איזור שרובו מישורי חמאדה המשתרעים על פני מאות ק"מ
והוא נמצא הרחק מצירי התיירות הראשית של ירדן. אין בו אטרקציות מסעירות, אך בכל זאת
החוויה של המרחבים העצומים, של הריקנות והצחיחות, יותירו חותם על העובר בו. מסע זה
מיועד לחובבי המרחבים הריקים ולמשוגעי מדבר אמיתיים.
חובה לתאם את הטיול עם חברת טיולים מקומית שיכולה לארגן את המסע הזה על כל הלוגיסטיקה הכרוכה בו ואשרות הכניסה
(אנו נעזרנו בחברת Jordan Beauty Tours
. הטיול מחייב נסיעה ברכבי שטח ולווי של מדריך ושוטר ממשטרת התיירות. אחד המדריכים שעובד עם החברה הוא חאלד המתגורר באזור העיר אירביד והוא דובר עברית.
לא מומלץ לטייל באזור בקיץ מפאת החום הרב השורר באזור. המפה הטובה ביותר של האזור שהשגנו, הייתה בקנ"מ של 1:400,000 וזה כמובן לא מספיק ולכן חשוב מאד להצטייד ב-GPS. גם ההכרות של המדריכים והנהגים היא מועטה ויש לנסות לדלות אינפורמציה ממקומיים.
אנו נכנסנו ויצאנו מירדן דרך מעבר הגבול נהר הירדן. המעבר בין שני המסופים מחייב
נסיעה קצרה באוטובוס שבדרך חזרה הפך לסיוט בשל צפיפות. הנסיעה הקצרה הזו עולה 4
שקלים בכניסה ו-7 ביציאה. תקנות הכנסת מזון לירדן השתנו לאחרונה והן מאפשרות הכנסת
מזון מהארץ. עלות הטיול עבור שלושה ימים הייתה 292 דולר המחיר חושב לפי 5 משתתפים
וכלל גם את הכלכלה.
אורך כולל של מסלול רכיבה: 100 ק"מ
זמן כולל: שלושה ימים
השתתפו: אורי בנימיני, ישראל קיסר, שלמה ברגר, אלון אבן-פז, חזי יצחק
פירוט המסלול
לאחר נסיעה ארוכה ומתישה שבה עברנו לאורך בקעת הירדן וצפינו לעבר בקעת הירדן
הישראלית ממזרח, והמשכנו לאורך רמת עבר הירדן המזרחי. מצפון למעאן פנינו בכביש צר
שלא היה מסומן במפה. כביש זה הוביל לכיוון דרום מזרח והנוף השתנה מספר המדבר למדבר
אמיתי. המדבר המזרחי של ירדן כולל את השטח שממזרח לדרך המדבר היא הכביש הראשי המחבר
את עמאן עם עקבה וכמות המשקעים השנתית בו פחותה מ-100 מ"מ גשם. שטחים גדולים של
המדבר המזרחי מכוסים בחמאדות (רגים בשפה המדעית). רב השטח הוא רמה שטוחה ברום
טופוגרפי של 1000-900 מטר והיא בנויה מרצף של שכבות סלע ימיים מגיל סנון ואיאוקן
שעוביין מגיע ל-1500 מטר. השכבות נטויות מזרחה בשיפוע מתון ביותר. בעבר לפני כ- 25
מיליון שנים לפני היווצרות בקע ים המלח זרמו הנחלים מעבר הירדן מערבה אל הים
התיכון. כתוצאה מפעולת הרמה של עבר הירדן המזרחי בתהליך שליווה את היווצרות הבקע,
השתנה אגן הניקוז של הנחלים בעבר הירדן המזרחי. במקום לזרום מערבה אל הים התיכון הם
זרמו מזרחה לכיוון אגן הניקוז הגדול של אל ג'אפר. קע אל ג'אפר הוא אפוא תוצאה עקיפה
של השבר הסורי אפריקאי
(איור שהועבר ע"י פרופ' חיים צוער).
הישימון
לפני ג'עפר הירדנים הקימו שדה תעופה צבאי גדול המוקף בגדרות ומגדלי שמירה. הכפר
קטן ודל ולאחריו מתחיל משור קע- אל ג'עפר. משור זה הוא שקע (המילה קע בערבית מזכירה
את המילה שקע בעברית) המנקז את כל איזור מעאן. הואדיות המוליכים מים רק לאחר גשמים
שיורדים על הרמה מוליכים את מימיהם לעבר הקע ונבלעים באדמתו היבשה ויוצרים פסיפס של
סדקים מדהים וקשה כמו כביש. עובדה זו נוצלה בין היתר ע"י קבוצה בריטית ב-1997 לשבור
את שיא המהירות של מכונית והם הגיעו למהירות המדהימה של 869 קמ"ש. קע אל ג'עפר
הוא ברום טופוגרפי של 850 מטר ושטחו 250 קמ"ר והוא מנקז שטח עצום של 15,000קמ"ר.
בעבר בתקופת הפלייסטוקן היה בשקע זה אגם של מים מתוקים ולפיכך שקעו בקרקעיתו משקעי
גיר.
רוכבים בקע אל ג'אפר . צילם: ישראל קיסר
פירוש השם קע אל ג'עפר הוא קע הישימון ואין שם ההולם אותו יותר. לכל כיוון שתביט
אליו, ניבטים אליך משורים אינסופיים המתלכדים עם האופק. לעין אין במה להאחז- שמים
נושקים לאדמה המדברית. מלבד תלוליות חול בודדות שנערמו על ידי צמחים (נבקות) המשור
הוא ריק לחלוטין. זוהי הרגשה מוזרה שאיננו רגילים בה. נצלנו את שעת האור הבודדה
שעדיין נותרה, עלינו על האופניים והתחלנו לרכב. האדמה קשה כמו כביש אספלט והאופניים
טסות עליהם. בהעדר כל טופוגרפיה, חבורת הרוכבים נפוצה לכל עבר כאשר כל אחד בוחר לו
כיוון משלו. הכיוון הכללי שלנו היה צפונה ולכן אנו למעשה חצינו רק את שוליו
המערביים שהם המימד הצר של הקע הנמשך בכיוון מערב- מזרח. עם חשכה התכנסנו ליד אחת
הנבקות והתמקמנו ללינת לילה. ירדנים וישראלים ביחד, לבד בישימון ונעים היה להיווכח
שאנו מסוגלים להסתדר היטב ביחד ומשקעי העבר היו כלא היו. השמיים ממעל זרחו בשפעת
כוכבים, הקור היה עז ולאחר הארוחה לא היה מנוס מלהיכנס לאוהלים ולהצטנף בשק השינה.
הבוקר עלה והשמש זרחה וחממה את המשור. התארגנו לרכיבה. הכיוון נקבע על פי המצפן
וה-GPS , אין דרך אחרת. בהעדר נקודות ציון טופוגרפיות, העיניים מחפשות משמעות בכל
מיני קווים מוזרים שחוצים את הקע, נאחזות בעצמים בולטים כמו חבית ישנה, או אבן
בולטת, מתחילים לשים לב לפרטים קטנים שבדרך כלל אתה מדלג עליהם באיזורים אחרים. אט
אט האדמה המבוקעת התחלפה במשורי חמאדה כהים- יצאנו מהקע ונכנסנו אל משורי הצרירים
הבונים את רובו של המדבר המזרחי בירדן. את המשור חצו מספר דרכי עפר ואנו המשכנו
במגמה כללית צפונה שמידי פעם חלפנו על פני גושי פריחה ורודים של יפרוק המדבר. באחת
העצירות זיהינו אוהל בדואי ושלחנו את המדריך לבדוק האם נוכל לבקר אותם והתשובה
הייתה חיובית. מיהרנו לרכב לאוהל גדול שהכניסה אליו הייתה בפינה הדרום מזרחית שלו.
המשפחה הייתה משבט החוויטאת, שהוא אחד מהשבטים הגדולים והוותיקים ביותר בירדן ויש
המייחסים את מוצאו לנבטים.
מישורים אינסופיים על גבול ערב הסעודית
הבדואי כבד אותנו בלגימת קפה ואחר תה ואף הציע לשחוט כבש כדי לכבד אותנו בבשר.
סירבנו בנימוס והוספנו שאנו ממהרים להמשיך ברכיבה. האוהל היה בודד בכל המרחב
והבדואי המתין לגשמים שלאחריהם המישורים מצמיחים לזמן קצר מרעה לצאן . לדבריו השנים
האחרונות היו שנות בצורת. את המים מספקים לו במשאית שמגיעה מהכפר אל ג'עפר. נפרדנו
מהבדואי והמשכנו לרכב כאשר מידי פעם נראו אגמי מים שנוצרו ממיראז'ים תופעה אופטית
נפוצה במדבריות. הקרקע הכהה התחממה וחממה את שכבת האוויר שמעליה שגרמה להשתברות
קרני השמש המגיעים מהרקיע כך שלמעשה המים שראינו היו השמים שממעל. לאחר שהרחקנו
צפונה החל הרכס של ג'בל א-שומרי לצוץ מתוך המשורים והוא הלך וגבה ככל שהתקרבנו
אליו. עצרנו למרגלות הרכס וטיפסנו בנקב למעלה אל הרמה. בקו המתלול של ג'בל א-שומרי
נוצר כמעין מפרץ שחדר פנימה, והלאה מזרחה נמשכו מישורים אינסופיים אל הגבול של
ירדן וערב הסעודית. מרחבים ריקים, ללא ישובים, כבישים, אנטנות או קווי מתח, רק מדבר
ותו לא.
גמלים בקע אל ג'אפר. צילם: ישראל קיסר
מתחתינו, נפרשו מניפות ואדיות שירדו מטה ויצרו תבניות מעניינות. טיפסנו ברכיבה בנקב
לאוכף ואחר גלשנו למטה ופגשנו שוב את הרכבים שהגיעו מסביב. המשכנו לרכב בתוך הבקעה
בדרך עפר שלבסוף טיפסה אל הרמה של ג'בל א-שומרי. השמש נטתה לשקוע ואנו עלינו על
הרכבים כדי להגיע לחנייית לילה בקסר א- טובה. הירדנים לא הכירו את האזור,כך שאמצעי
הניווט היחידי היה מכשיר ה-GPS של אורי, שניווט אותנו בהצלחה אל הכביש המחבר את
ג'עפר עם אל אזרק. כביש זה המשמש בעיקר נהגי משאיות בדרך מעקבה אל בגדד ובחזרה נסלל
במימון של סאדם חוסיין לפני מלחמת המפרץ הראשונה. זהו כביש טוב החוצה את המדבר
המזרחי. עצרנו לאכול בבייר, פונדק דרכים על הכביש המשמש את נהגי המשאיות. הקור
בחוץ היה מקפיא ונכנסו פנימה להתחמם. בפנים, מספר פועלים ירדנים צפו בטלוויזיה ורב
השולחנות היו ריקים. לאחר ארוחה טעימה המשכנו בנסיעה אל
קצר אל-טובה
אחת ממצודות המדבר שבנו החליפים מבית אומייה. זו הייתה משימה די קשה למצוא בלילה את המצודה ואחר
מספר ניסיונות כושלים הצלחנו לבסוף להגיע אל הארמון שבנייתו מעולם לא הושלמה. מצאנו
מחסה מאחורי אחד הקירות והתמקמנו לחניית לילה.
סוף חלק ראשון של המסע
