"שם תפסתי את יעודי הבנתי שאני מין שליח בעולם הזה," אומר מאמן הריצה הותיק, יאיר קרני, לטור חדש "דייט על מסלול הריצה עם ניצה חדד" שיצאה איתו לריצת דייט כדי לדבר על כל מה שפחות מדברים עליו
מאת:ניצה חדד
כשפניתי ליאיר קרני לצאת איתי לריצת דייט ראשונה על מסלול הריצה, בניגוד להרבה גברים בחיי יאיר נענה בשמחה די מהר. ובניגוד לדייטים שאני כן מקיימת בחיי, למען הדייט עם יאיר נאלצתי לקום בחמש ועשרים בבוקר, וזאת כדי להספיק להיראות רעננה לריצה שמתחילה בשש וחצי בבוקר בדיוק, באצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף . ביום שישי יאיר מתחיל לאמן כבר בשעה שמונה בבוקר.
ניצה ויאיר בהדר יוסף
תמיד רציתי לצאת לריצה עם יאיר קרני. את יאיר אני רואה רץ כל יום בפארק בחברתם של אנשים כבדי משקל ושבוע לאחר מכן אני רואה אותו עם אותם אנשים רק שהם הספיקו להשיל ק"ג ממשקל מגופם. רציתי לבדוק אם הקסם הזה יעבוד גם עלי. סיבה נוספת היא, שיאיר עשה כמעט הכול בתחום הריצה: הוא השיג, כבש, המציא נוסחאות חדשות, חולל טרנספורמציות בחיים של אנשים רבים ומהווה השראה לרבים. בקיצור, מה אמא שלי הייתה יכולה לבקש יותר מי זה – דייט מושלם לחיים!
לפני שהתחלנו לרוץ הצעתי להנחות את קצב הריצה. רציתי לוודא שלא אאבד הכרה בדרך, יאיר כמו ג'נטלמן אמיתי התאים את קצב הריצה שלו אלי, ויחסית לדייט ראשון אנחנו בתיאום מושלם. השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה האם הוא תמיד ידע שזה מה שהוא יעשה בחייו, יסייע לאנשים כבדי משקל?
אז זהו שלא. יאיר מספר לי שהכול התחיל לגמרי במקרה ולפני הרבה שנים הגיע אליו במהלך אחת התכניות של דוד טופז בזמנו איש בעל משקל עודף של כמעט 50 קילו' שנטל כל תרופה אפשרית שהרפואה הקונבנציונאלית אפשרה לו על מנת להוריד לחץ דם, סוכרת ואת כל המחלות המסתמנות מהשמנת יתר. יאיר התחבר אל האיש וליווה אותו באופן אישי בהדרכה מקצועית ונפשית לאורך כל התהליך. שלא יהיה לכם כל ספק האיש השיל 60 קילוגרם ממשקלו והפסיק ליטול תרופות בכלל. כיום הוא ספורטאי לכול דבר ועניין.
"שם תפסתי את יעודי הבנתי שאני מין שליח בעולם הזה," אומר לי יאיר בביטחון מלא, "ומאז אני מנחה ומתלווה לאנשים כבדי משקל כדי לסייע להם להוריד במשקל ולשמור על אורח חיים בריא."למה דווקא ריצה?" שאלתי. "מי שרוצה להיות רזה רץ, ומי שרץ רזה," צחק יאיר והפנה את תשומת ליבי לגברים נטולי החולצות שרצים לידינו מה שמסיח את תשומת לבי לרגע מיאיר, "תראי כל מי שרץ סביבך רזה." ובמילים יותר פשוטות ובתרגום חופשי שלי, תמשיכי לרוץ ניצה אחרת הגנים הטריפוליטאים שלך לא ייפרדו ממך לעולם.
אצל כל ספורטאי יש את הרגע שמחולל אצלו את השינוי העיקרי לגבי רמת המקצועיות שלו, אצל יאיר זה קרה לאחר שהצליח לסיים מסע של 120 קילומטר באחד ממסעותיו במסגרת הצבא, "הבנתי שאין גבול ליכולות שלי שהשמים הם הגבול אני מסוגל לעשות כל דבר שרק ארצה." אין צורך להמשיך ולספר לכם שאכן יאיר עשה כל מה שהוא רק רצה והגיע להישגים שהרבה אנשים רק חולמים להגשימם.
בשלב הזה של הריצה הרגשתי מספיק נוח בדייט שלי כדי לשאול את יאיר על אשתו וכיצד הכיר אותה? הוא סיפר שהם הכירו בתוך עולם הספורט, שמחבר ביניהם עד היום, יותר מזה, אין לו ספק שאם אשתו לא הייתה מתחברת או עוסקת בספורט רוב הסיכויים שלעולם זה לא היה מצליח, "עד היום אני ואשתי עושים פעילויות שקשורות לספורט וזה אחד מאבני הדרך שמשמרים את הזוגיות שלנו לאורך כל כך הרבה שנים. עולם הספורט הוא העולם שמקשר אותי עם אנשים בכלל," מחדד יאיר.
אחד הדברים שמאוד עניינו אותי, האם יאיר מכניס את תחום עבודתו גם הביתה? כלומר, אם הוא יתפוס את הבת שלו לדוגמא אוכלת המבורגר האם הוא ינזוף בה?! "בהחלט כן," אומר יאיר ונועץ בי עיניים שלא משאירות מקום לספק מה הוא היה אומר על הבאגט שתקעתי אתמול בלילה…
לאורך הריצה יאיר ספר לי בעיניים בורקות שבקרוב הוא ירוץ עם בנו את המרתון הראשון שלו. ולמרות שכבר השתתף בכמעט 50 מרתונים הוא אומר שבכל פעם מחדש הוא מתרגש "לא המרתון הוא זה שמרגש אותי, אלא התהליך לקראתו, ההכנות, האימונים. המסלול הזה שאני עובר כל פעם מחדש לקראת מרתון מאוד מרגש אותי."
אחרי כמעט שעה של ריצה ואינסוף סיפורים על הצלחות, הישגים, חלומות והגשמות רציתי לדעת מתי יאיר כן נשבר? איפה הוא הרגיש שאינו הצליח לעמוד במטרה, איפה הוא חצה את הגבול?
"פעמים בחיי," אמר יאיר בחיוך קורץ שמעיד שדווקא את הרגעים הללו הוא זוכר טוב יותר מהרגעים בהם כן הצליח. "הגוף פשוט לא עמד במעמסה שהפלתי עליו. רצתי באותה התקופה ארבעה מרתונים בשנה ופשוט לא עמדתי בזה. הפסקתי את הריצה באמצע ופעמיים בחיי לא הגעתי לקו הסיום." ויאיר כמו ספורטאי ממולח רוצה להמתיק בפני את הכישלונות ואומר שכל כישלון הוא מינף להצלחה לאחר מכן. "ספורטאי חייב לדעת ליצור מהכישלונות הצלחות בעתיד – זה סוד הקסם!"
"האנשים המקבלים ממני השראה אלה דווקא האנשים שמעוררים אצלי השראה. כשאני פוגש אדם רץ שאיני מכיר כלל והוא בא ואומר לי שהוא רץ בגללי, או כשאברום בורג הקים את מכון הכושר הראשון בכנסת ישראל לטענתו בהשראתי אלו האנשים שמעוררים בי השראה להמשיך ולעשות את מה שאני עושה כל כך הרבה שנים בתשוקה גדולה ואהבה. אין ספק שכאשר מביטים ביאיר אומר את הדברים האלה רואים את הנחת בעיניו הכחולות ולרגע גם קצת קנאתי בו, הדבר היחד שאני יכולה לחשוב שמישהו יקים בהשראתי זה מקסימום סנדלרייה.
למרות גילו הלא צעיר של יאיר הוא נתן לי תחושה שאני בחברתו של איש צעיר בנפשו, בגופו וברוחו כמו כל בחור תל אביבי בן 20 פלוס, ולכן כשהוא מספר לי שהוא מתכנן לרוץ מרתון בגיל 100 אני כלל לא מתפלאת. הסתכלתי עליו בהערצה ואמרתי לו: שאני מבטיחה לבוא לעודד אותו!
יאיר ואני התקרבנו בחזרה לאצטדיון. יאיר הציע להכיר לי מסלול חדש בפארק שמקצר את הדרך בכמה קילומטרים (איזה מזל). בניגוד לדייט ראשון, עם יאיר לא הרגשתי כלל את המבוכה של ההתחלה. שנינו היינו מאוד נינוחים ובסיום הריצה הצטלמנו כדי להנציח את הרגע. כשפניתי ליאיר במחווה ללוות אותו לרכב הוא אמר, "לא הגעתי עם רכב, אני יוצא מכאן בריצה לעבודה." חייכתי אליו והלכתי לכיוון האוטו הממוזג שלי.
