לערוץ כתבות הטור דה פראנס בהן יפורסם הסיכום היומי בשוונג
מרסל קיטל ניצח בכל אחת משתי המהדורות הקודמות ארבע קטעי טור ולכן היה מועמד טבעי, אפילו מועמד-על לנצח לפחות שני קטעי טור בחצי הראשון של השבוע הראשון. גם היכולות שהפגין בג'ירו ד'יאטליה (עם ניצחונות בשני קטעים של השבוע הראשון) הותירו את הציפיות מאוד גבוהות.
צפו | תקציר קטע 04
אבל משהו לא הסתדר לו, משהו חרק. בקטע הראשון נראה היה שהוא היה בטוח בניצחונו מוקדם מדי ולחיצות דוושות אחרונות של קאוונדיש סייעו לו לדחוק את קיטל למקום שני; הקטע השני במילא לא היה למאיצי העל; בקטע השלישי הוא אפילו לא הגיע לעמדת מאוץ לניצחון; בקטע הרביעי הכל התלבש לו, למרות בריאן קוקרד כמעט והצליח לשלוח את קדמת צמיגו מעבר לקצה הצמיג של קיטל.
קיטל נחשב כיום למאיץ המהיר בעולם, אבל מהירות אינה תכלית המאוץ. אתמול היה זה קאוונדיש שכמעט והתרסק, 5 ק"מ לסיום ושם הוא איבד את חבריו לקבוצה שהיו אמונים על הובלתו למאוץ אל קו הסיום. קאוונדיש הצליח להתאושש ולסיים במקום ה-8, אבל במאבק על החולצה הירוקה הוא הפסיד היום הרבה ולמעשה, יחד עם חשבון של מאוץ הביניים, ההפסד היום היה של 12 נקודות. את היום החל קאוונדיש עם החולצה הירוקה וכמוביל דירוג הנקודות. את היום הוא סיים במקום השני ופיגור של 5 נקודות מסאגן שחזר לראש הדירוג הירוק.
סאגן סיים שלישי היום, זכה לקיזוז של עוד 4 שניות מזמנו והגדלת הפער בחולצה הצהובה ל-12 שניות והלא פחות חשוב הפער בדירוג הנקודות. השבוע הראשון מעניק למאיצי העל יתרון ואם הם לא הצליחו לקחת לסאגן נקודות שהרחיקו אותו מהירוקה, הם רק יכולים לצפות במה שהוא יעשה בהמשך, כשהם לא יצליחו להחזיק את הקצב בעליות שהוא יעבור בדרך לצבירת עוד ועוד נקודות.
שני נושאים מאוד מדוברים מאז התחיל הטור: האחד הוא על אורכם של הקטעים והשני הוא על האגרסיביות, עד כדי סכנה של ממש, במאוצים ההמוניים אל קו הסיום. אתמול (בקטע השלישי) היה אורכו של הקטע 223.5 ק"מ והמנצח נקבע אחרי שש שעות פחות ארבע שניות. היום הקטע היה ארוך ב-14 ק"מ (237 ק"מ סה"כ) לעומת אתמול, אבל הזמן של המנצח היה מהיר ביותר מחצי שעה. זו בדיוק ההוכחה שהרוכבים קובעים את דרגת הקושי של כל מסלול, אבל עוד יותר זה מוכיח שהטענות על אורכם של קטעי גרנד טור צריכות לחפש פתרונות שונים ולא לפתור את בעיית הזמן הנמרח בקיצור המרחקים.
חלק חשוב בגרנד טור הוא הק"מ המצטברים ברגלי הרוכבים. נכון שככל שהקטע קצר יותר הוא יכול להיות אגרסיבי יותר, משום הפחות מקום לתיקון, אבל הקסם של גרנד טור הוא גם ואולי בעיקר במאמץ המצטבר. מישהו יכול להבטיח מה היה קורה ביום האחרון של הטור 1989 אם לורן פניון לא היה סובל מפצעי אוכף? הרי זהו הטור דה פראנס הזכור ביותר בהיסטוריה וזה המוגדר כגדול מרוצי האופניים בכל הזמנים וזה היה טור באורך 3,285.3 ק"מ. לאנס ארמסטרונג ניצח בטור של 2002 בפער של יותר משבע דקות על מרחק של 3,277.5 ק"מ ושם לא היה ספק מי ינצח מהזינוק ועד לסיום.
את הניצחון הראשון שלו בטור השיג אלברטו קונטאדור עם פער של 23 שניות מאוונס וזה היה על 3,547.0 ק"מ.
אורך המסלול והקטעים אינם אלו הקובעים כמה מתח ודרמה יש במרוץ לחולצה הצהובה. עובדתית מה שהיה מרתק בשנה שעברה הוא המרוץ לחולצה הירוקה והוא על ביצועי פטר סאגן שהכניסו את העניין לשבוע השני והשלישי של הטור.
מחר יתקיים קטע בעל פוטנציאל לדרמות. אם הן אכן יתרחשו יקבעו מהלכי הרוכבים.
ראש דירוג מצטבר (צהובה):
1. פטר סאגאן, סלובקיה, טינקוף, 20:03:02 שעות
2. ג'וליאן אלאפאליפה, צרפת, אטיקס-קוויק סטפ + 12 שניות
3. אלחנדרו ולוורדה, ספרד, מוביסטאר + 14 שניות
ראש דירוג הנקודות (ירוקה):
1. פטר סאגאן, סלובקיה, טינקוף, 147 נקודות
2. מארק קאוונדיש, בריטניה, דמסיון דטא, 142 נקודות
3. מרסל קיטל, גרמניה, אטיקס – קוויק סטפ, 137 נקודות