טור דה פראנס 2014 מאחורנו, הגיע זמן הסיכומים והפרשנויות על ניצחונו של ניבאלי, הטעויות של פרום וקבוצתו סקאי, מה קרה לקונטאדור? על ההישגים הצרפתים והטור דה פראנס לנשים

מאת:יאיר בן עמי

הניצחון של ניבאלי בזכות
יהיה חוסר מקצועיות ובעיקר זלזול (בניבאלי)  לייחס את הניצחון לפרישתם של כריס פרום, אלברטו קונטאדור ועל אחת כמה של אנדרו טלנסקי. רק מי שיש לו מבט מאוד מוגבל, מושג חלקי, או חוסר תום לב יעשה זאת.

ניבאלי ניצח בזכות יכולתו ולא בחסד פרישתם, בעיקר כי אין דבר כזה "חסד פרישה" בגרנד טור. הוא היה התקפי מפתיחת הטור (ניצח בקטע השני ולקח את החולצה הצהובה) ולכל אורכו ולא ביצע ולו טעות אחת – זו הדרך המושלמת, אפילו הרומנטית, שנזנחה לפני שנים ומעטים עוד מתעקשים עליה (כמו קונטאדור אליו נגיע בהמשך) ולו רק על כך ראוי ניבאלי להיזכר כאחד המנצחים הגדולים בתולדות הטור דה פראנס.

פרום, סקאי והטעויות
פרום פרש בגלל שהגיע לא מוכן ללחץ הקיים על מנצח טור הבא להגן על התואר. לא במקרה יש כה מעט מנצחים סדרתיים בתולדות הטור דה פראנס. מעבר לכך, הוא שילם מחיר כבד על חסרונו (בהרכב קבוצת סקאי) של רוכב בעל ניסיון, כן בראדלי וויגנס (מנצח הטור דה פראנס 2012) היה בדיוק הרוכב שהיה חסר בהרכבה של קבוצת סקאי לטור דה פראנס 2013.

בדיעבד, אפשר לומר כי וויגנס היה יכול להיות תוכנית ב' טובה, באופן משמעותי מריצ'י פורט, שספק אם בסקאי באמת הכינו אותו מראש להיות מוביל במקרה פרישה של פרום, אבל וויגנס גם היה יכול להיות הרוכב שמגונן על פרום בדבוקה ואולי, רק אולי היה מונע את התאונה הראשונה לפחות.

קונטאדור והטעות
אלברטו קונטאדור הוא אחד הרוכבים שהכי קל לאהוב. הוא התקפי, לא רואה הבדל בין המקום השני לחמישי והוכיח את זה בטור אשתקד כשיצא להתקפה כשהוא יודע מראש כי כישלונה בירידה מדוכן המנצחים, אכן זה מה שקרה.

קונטאדור התרסק, נפצע ופרש בגלל שלקח את האופי ההתקפי שלו דיווש אחד רחוק מדי. הוא התרסק במורד כשלקח סיכון מיותר (את זה אנו יודעים בדיעבד) בכביש רטוב וחלק. יציאה להתקפה זו החלטה שרוכב אופניים מקבל תוך מודעות לאפשרויות, בכללן תאונות.

קונטאדור ביצע בעבר התקפות שהוציאו אותו מעמדת הרודף לעמדת המנצח, הפעם זה לא צלח וגם זו דרך להפסיד את הטור דה פראנס.

קבוצתו של קונטאדור, טינקוף – סאקסו, ידעה לצאת מהמצב בו איבדה את המוביל, מועמד העל להתמודדות על החולצה הצהובה, לניצול מקסימאלי של מצבים.

שלושה ניצחונות בקטעים: מיאקה בקטע 14, רוג'רס בקטע 16 ושוב מיאקה בקטע 17 כשביסס מעמדו כמלך ההרים של הטור דה פראנס 2014, כולם יכולים להוות שיעור של ביארן ריס (מנהל קבוצת טינקוף – סאקסו) לדיווד בראילספורד (מנהל קבוצת סקאי).

טלנסקי, מה הקשר?
להזכיר את אנדרו טלנסקי שפרש, בהקשר הסיכויים שגדלו בצד של ניבאלי לניצחון בטור זו בורות במקרה הטוב, טיפשי במקרה הרע ופתטי במקרה הנבזי.

ייתכן וטלנסקי עוד יהפוך לרוכב גרנד טור ענק, אולי אפילו מנצח טור דה פראנס אדיר, אבל נכון ליולי 2014 הוא לא ניצח בחייו גרנד טור, לעומת ניבאלי שהשלים את הניצחון השלישי בגרנד טור, בכול הגרנד טור הקיימים וכפי שרק חמישה רוכבים עשו זאת לפניו בהיסטוריה.

בטור דה פראנס 2015, כל מועמדותו טרום זינוק, של טלנסקי לחולצה הצהובה התבססה על ניצחון בקריטריום דו דופינה בו ניצחו אין ספור רוכבים שעשו בערך, או בדיוק שום דבר בטור דה פראנס. גם העובדה שטלנסקי סיים אשתקד עשירי בטור דה פראנס שווה בדיוק לאותו הישג של עוד אין ספור רוכבים ששם נקבע שיא הקריירה שלהם.

טלנסקי ראוי לתהילה, הערכה והרבה מאוד כבוד, על הביצוע בקטע 11. השינוי המנטאלי הנדרש מספורטאי שקיבל החלטה לפרוש מתחרות, למצב רדיפה אחרי הקריטריון (במקרה זה מגבלת הזמן) לזכות המשך ההשתתפות בה הוא בלתי נתפס עבור מי שלא עבר זאת. רק על שום הביצוע הזה טלנסקי יכול להפוך בעתיד לרוכב גרנד טור אדיר, אולי אפילו מתמודד ענק על החולצה הצהובה.

ולוורדה בקטנה
אלחנדרו ולוורדה תמיד מועמד לניצחון כשהוא מזנק לגרנד טור. רבים התאכזבו מהמקום הרביעי בו סיים את הטור דה פראנס 2014. רק לשם המושג ההיסטורי הכללי ולפרוטוקול – המקום הרביעי בטור דה פראנס 2014 הוא הישג השיא של ולוורדה במרוץ.

ולוורדה זינק 7 פעמים לטור דה פראנס. את הפעמיים הראשונות (2005-06) הוא לא סיים. בשנת 2007 הוא סיים במקום ה-6, בשנת 2008 הוא סיים במקום ה-9. בשנת 2012 הוא סיים במקום ה-20 ובשנת 2013 הוא סיים במקום ה-8 וזה כנראה מה שבלבל רבים.

ולוורדה סיים במקום ה-8 בטור דה פראנס אשתקד לאחר שהפסיד כמעט עשר דקות בפיצול הדבוקה בקטע 13. העובדה שהצליח בכל זאת לסיים בעשירייה הראשונה, לאחר הפסד כה גדול של זמן, יצרה איזו אשליה כי הוא יכול גם לנצח.

טיבו פינו בכחול, ולוורדה מאחריו, ניבאלי בצהובה וטיג'יי ואן גרדרן רביעי צילום: gettyimage

ולוורדה הוא רוכב גרנד טור מעולה, ניצח בוואלטה בשנת 2009 ועמד על דוכן המנצחים של הגרנד טור הספרדי עוד ארבע פעמים, פעמיים כסגן, אבל הוא מעולם לא היה מתמודד של ממש על הניצחון בטור דה פראנס וזאת למרות ניצחונות בשלושה קטעים ואפילו יומיים בחולצה הצהובה.

המקום הרביעי בו סיים את הטור דה פראנס 2014 הוא הישג השיא שלו ולכן אכזבה אינה התייחסות הולמת בהקשר של ולוורדה השנה.

ומה עם הצרפתים באמת?
אם הניצחון של ניבאלי צריך להיבחן במדד הפרישות של פרום וקונטאדור, הדבר נכון גם לגבי המיקומים של הצרפתים.

ההישג של הרוכבים הצרפתים, לראשונה לאחר שלושים שנים, שני צרפתים על דוכן המנצחים, ראוי למבט מאוד אובייקטיבי. מצד אחד העובדה כי מדי שנה הטור נקי יותר מפרשיות חומרים אסורים, מצד שני במבט על הניצחון של ניבאלי.

הצרפתים טענו במשך שנים כי "שתי מהירויות לדבוקה". זו של העושים שימוש בחומרים אסורים וזו של המקפידים על הגינות ספורטיבית.

בטור דה פראנס 2014 היה רק מקרה אחד הקשור ישירות לרוכבים, בו רומן קרוצ'יגר היה מועמד לזנק, הוא לא זינק בגלל הבעייתיות שהתגלתה בדרכון הביולוגי שלו.

אם זו ההוכחה לניקיונה של הדבוקה הרי הצרפתים צדקו לאורך השנים ולראיה שלושה מרוכבי צרפת בשישייה ראשונה,הישג שנרשם לאחרונה כשמיגל אינדוריאן החל בסדרת הניצחונות שלו בטור דה פראנס – 1991.

מצד שני, מי שרוצה לחפש את הסיבה לניצחונות של ניבאלי בטור בפרישה של רוכבים אחרים יהיה חייב גם להוריד את שלושת הצרפתים בשישייה הראשונה מטה בדירוג כשאת רומין בארדה כדוגמה אפשר אפילו להוציא מהעשירייה הראשונה אם מצרפים למשוואה את ניירו קוינטנה שלא זינק, ולכן המשוואה של – ניבאלי ניצח כי אחרים פרשו – אינה אלא משחק בנדמה לי שאינו קשור למרוץ אופניים.

חובות היסטוריים
בכתבת הסיכום של הקטע האחרון של הטור דה פראנס 2014 ציינתי את ההישגים שיכנסו להיסטורי ועוד שניים נשכחו ולא צוינו.

ניבאלי בצהובה
ניבאלי לבש את החולצה הצהובה 19 ימים במהלך הטור דה פראנס 2014. הישג המציב אותו במקום ה- 6 בכל הזמנים מבין כלל הרוכבים שלבשו חולצה צהובה בשנה אחת ובמקום חמישי מבין האיטלקים שלבשו חולצה צהובה במצטבר, לאחר שובר שיווין של מספר הקטעים בהם ניצח (ארבעה) בדרך לניצחון במהדורה ה-101.

חמישה האיטלקים המובילים בימים בחולצה הצהובה

ניצחונות גרמנים
מרסל קיטל ניצח ארבעה קטעים (1, 3, 4, 21), טוני מרטין ניצח בשני קטעים (9, 20) ואנדריי גריפל הוסיף אחד בקטע 6. בשליש מקטעי הטור ניצחו גרמנים. בהתחשב בעובדה כי רק עשרה, מתוך 198 המזנקים (בערך 5%) היו גרמנים זהו הישג מרשים ומעל לכל זהו הישג שיא של רוכבי אופניים גרמנים בטור דה פראנס.

קיטל מנצח בקטע האחרון של הטור, המכונה גם אליפות העולם של המאיצים צילום: gettyimage

הצד הנשי
ענף האופניים הוא כנראה הספורט הכי שוביניסטי, מיושן ומפלה שקיים בתרבות הספורט ההישגית. מצידם של מארגני התחרויות הגדולות בעולם מרוצי הנשים זוכים ליחס וזכות קיום הנעה בין כמעט כלום לכלום.

החברה המארגנת את הטור דה פראנס (ASO) כבר הוכיחה כי היא המשפיע החזק ביותר על ההתרחשות וקיומו של ענף האופניים, עם המלחמה הבלתי מתפשרת בנגע הרמאות של החומרים האסורים. לעיתים החברה מקבלת החלטות שנראות אפילו מגוחכות וכדוגמה ה"אין מנצח לשבע המהדורות" שהיה ניסיון פתטי ובלתי מוצלח למחוק מההיסטוריה את מי שלעג למאבק.

לו היום מארגני הטור דה פראנס משקיעים את אותם המאמצים, שנעשו במחיקת לאנס ארמסטרונג מספרי ההיסטוריה, בקידום הנשים בענף האופניים בכלל והטור דה פראנס בפרט הרווח היה גדול, חזור, במחשבה שנייה היה במהלך כזה רק רווח לכולם, לעומת האין רווח ורק גיחוך בניסיון המחיקה של ארמסטרונג. מההיסטוריה של הטור דה פראנס.

לה קורסה – המרוץ הנשי שהתקיים בשדרות הניצחון טרם הגעת הדבוקה הגברית הוא צעד קטנטן במקרה הטוב ועלה תאנה במקרה הרע. ענף האופניים חייב את הרוכבות, על המרוצים שלהם ושיהיו בדיוק כמו אלו של הגברים.

השנה היא 2014, 90 שנים אחרי אלפונסינה סטראדה אפשר להתקדם קצת מעבר למרוץ קריטריום חד יומי לנשים מול ה-3,663.5 ק"מ על פני כשלושה שבועות של הגברים.

ענף האופניים חייב את השתלבותו בעולם המודרני. אפשר להתחיל דרך ההכרה כי לנשים חייבת להיות נציגות משמעותית יותר, מזה אשר מעניק להן בתרגום מסוים את התואר "מארחות".

הצד הישראלי
לא פעם כתבתי כי ההסברה הישראלית יכולה ללמוד מהטורקית ולא רק, בכל הקשור ליחסי ציבור דרך ענף האופניים העולמי והשידורים של המרוצים. כמעט שמחתי לראות פרסומת לתיירות בישראל במהלך שידורי הטור דה פראנס של יורוספרוט.

לאחר התלהבות פטריוטית ראשונית חלחל לתודעה מצב המלחמה בו נמצאת ישראל, כשהעורף סופג הפגזות מדי יום ולאורך כל היום ולפתע הפרסומת הזו נראית כמשהו הנע בין החמצה גדולה, חוסר מודעות מטורף ופתטיות לשמה. כשבצמוד לאותה פרסומת גם מופיעה פרסומת של פיפ"א ובה רואים ילדים יהודים וערבים משחקים כדורגל יחד, בשם קידום ההגינות והוקעת האלימות מהספורט, הפרסומת של תיירות בישראל בזמן מלחמה יכולה לנחם עצמה בחברה לא רעה כלל.

יאיר בן עמי
עורך לשעבר של אתר שוונג
בעל הטור מציאות נושכת