ניב ליבנר, אלוף ישראל במרוץ אופני כביש, היה מקצוען בקבוצת האופניים אמור אנד אוויטה משנת 2011 ועד לשנת 2013. לקראת הטור שיחל מחר הוא מגלה לנו כי חלם להיות שם ומה המרוץ הגדול ביותר עבורו
מאת:ניב ליבנר
את הנתונים, או נתונים דומים לאלו כולנו שומעים בכל שנה לקראת סוף יוני:
3664 ק"מ, 21 שלבים, 5 שלבים עם סיום בעליה, 198 רוכבים, 22 קבוצות.
אך בעיניי, מה שעושה את הטור דה פראנס למרוץ הגדול בעולם הוא דווקא אוסף הנתונים הבא:
• 3.5 מליארד צפיות בטלוויזיה
• שידור ל- מדינות
• 2000 עיתונאים הנמצאים באזור התחרות
• 12 מיליון צופים לאורך הכבישים
• מעל 23,000 שוטרים (אתם חושבים שבטור, המשטרה הצרפתית מחייבת את המארגנים יותר מאשר המשטרה בישראל מחייבת עבור מרוץ פתיחת העונה?)
• 180 רכבים בשיירת הפרסום (הקרוון), המצטרפים לכ-50 אופנועי משטרה, עשרות רכבי/משאיות/אוטובוסי קבוצות, רכבי תקשורת רבים, שישה אמבולנסים, שני רכבי-רופאים ומשאית לצילומי רנטגן(!).
הנתונים האלה, הם אלו המצליחים להתחיל ולהבהיר את התחושות הגואות בי כשאני מגלגל בראשי את שם המרוץ הזה. נכון, יש מעט מרוצים שעוברים באזורים יפים עוד יותר. נכון, יש עוד כמה מרוצים שהמסלולים שלהם מאתגרים אך יותר, אבל בכל זאת, אין אף מרוץ שמתקרב בחשיבותו ל"טור".
בכל שנה, מיטב הרוכבים בעולם משחיזים את חרבותיהם, לקראת הקרב החשוב מכל- המרוץ שמפריד את הרוכבים המבטיחים מהרוכבים המקיימים, המרוץ שיקבע למי שמור מקום בספר הספרים של ענף האופניים. מקום שישמר לעד, או עד ש WADA יחליטו אחרת…
בכל ערב, לפני השינה, אלפי ילדים נשכבים למיטה, כשהחלום החוזר ומלווה אותם חוזר שוב ושוב. החולצה הצהובה צמודה לגופם, כאשר לפניהם שמונה מחברי קבוצתם, מכתיבים את הקצב בהקפות האחרונות ב Champs-Élysées, מסביב לשער הניצחון הכה סימבולי, לסימול אחד ההישגים הפיזיים הכי בלתי אפשריים שהאדם יכול להציב לעצמו.
כמובן, אני כבר מתורגל בזאת, מכיר את כל הנהלים, את כל הניואנסים, ואת כל הדלתות שנפתחות מרגע זה, הרי את החלום הזה כבר חלמתי עשרות פעמים בעבר, וכל פעם מחדש, הוא ממריץ לי את הדופק מהר מכל אינטרוול או מאוץ.
שנים רבות, עבדתי קשה ככל שיכולתי בשביל להגשים את החלום הזה. התעוררתי בכל בוקר, חול או חג, שרב או שלג, עם אותה המטרה – למקסם את הסיכויים שלי להגשים את החלום הזה, שהיה פסגת כל החלומות, החולם הכי וורוד שהעזתי לחלום. כמובן, לא הייתי חצוף מספיק בכדי לתת פומבי לחלום זה, אבל מעטים הם הרוכבים שמשקרים טוב מספיק כדי לנסות לשכנע אותי שמעולם לא חלמו על כך, גם אם חלום בהקיץ.
השנה, החלטתי שאני שלם עם כל ניסיונותיי, ולא מוכן להמשיך להקריב באותו האופן, עבור אותם התנאים בהם יכולתי להמשיך להתפרנס מהענף, ויצאתי לדרך חדשה. למעשה, השנה, הטור דה פראנס יהיה הפעם הראשונה שאני צופה בטור, ויודע בלב שלם, שהחלום הזה יאלץ להישאר בשעות המעטות שאני עדיין מרשה לעצמי להקדיש לחלומות, ואוכל לראשונה להתבונן במרוץ מהצד כצופה מן השורה, כאאוט-סיידר.
אני נרגש כולי לקראת מה שנראה כאחד הקרבות המרתקים ביותר על החולצה הצהובה, קרב שיתכן מאוד שלא יוכרע לפני השלב ה-20 (הלפני אחרון), בו ילחמו הרוכבים איש איש בשעונו, למשך 54 ק"מ.
הצטרפו אליי ולמיליוני העוקבים השנה אחרי הטור!
ניב ליבנר
אלוף ישראל במרוץ אופני כביש 2010,2011, 2014.
Training 4 success
