מאחורי התמונות עומדים צלמים, שדרים, הפקת ענק, מסוקים, אופנועים ואין סוף כבלי חשמל ותקשורת מכל סוג אפשרי. מי ש"ממלא" את אותם עזרים טכנולוגיים בתוכן הם כמובן גיבורי היום, הרוכבים שמעניינים אותנו הצופים. ובכן מה עבר על גיבורי היום? מה מספרת נשמתם?
מאת:עמנואל בלחסן
• כל כתבות הטור דה פראנס – כאן
• מסלול המרוץ- כאן
• רשימת משתתפים – כאן
• אתר הטור דה פראנס של שוונג – כאן
• השידור הישיר של שוונג- קטע 12- כאן
תכניתו של ז'ראר הולץ "אחרי הטור"( L'après Tour) מצליחה בכל שנה להגיע לאותן נקודות יקרות מפז, אותם שבילים עדינים המובילים אל הרוכבים, הפותחים את ליבם רגעים ספורים
לאחר שחצו את קו הסיום. לרוב כשהם מותשים מאוד.
דיוויד מילר, לאחר שהתרומם משכיבתו על הכביש באפיסת כוחות, לאחר ניצחונו בשלב, מתראיין בצרפתית רהוטה עם ניגון בריטי קליל וחינני: "הייתה לנו תחילת טור גרוע מאוד…והינה זה הגיע סוף סוף" וממשיך דיוויד "אני אקס מסומם ספורטיבי, ונקי זמן רב והיום ה- 13 ביולי הוא יום מותו של טום סימפסון", מזכיר מילר את הגיבור הטראגי הבריטי שמת ב 13 ביולי על הר הוונטו, בטור דה פראנס של שנת 1967.
ז'ראר הולץ: "הרבה כוח של בריטים הטור הזה"…
"אכן לא רעה בכלל שורת ההישגים של רוכבים בריטיים הטור הזה, לא רע בכלל…" מסכם מילר המתנשף עדיין ומחייך. דיוויד: "הטקטיקה שלי בק"מ האחרונים הייתה לסגור כל מתקפה ולנתח את מהלכי הלאה. ההתקפה עם ז'אן-כריסטוף פרו הייתה חזקה ואיכותית, צריך הייתי לחשק שיניים ולהמתין בסבלנות למאוץ".
כאן מצטרף ז'אן-כריסטוף פרו אל המיקרופון לצידו של מילר, ומוסיף: "דיוויד היה פשוט חזק יותר. זהו" מסכם בענווה ובכבוד מרשים פרו, לצידו של מילר.
באופן אישי, אהבתי מאוד את הרוח הספורטיבית האדיבה והנעימה הזאת. קצת חסר במקומותינו.
לורן ז'לאבר יצא מהאולפן ומצטרף לז'ראר הולץ, טופח על שכמו של דיוויד מילר ופונה אל פרו: "מה האמביציה שלך עכשיו בטור, לאחר שאיבדת זמן רב מתחילת הטור"?
פרו משיב: "כן, הגעתי לטור הזה במטרה להתמודד על הדירוג המצטבר, להשיג מקום טוב אך זה לא הלך וחבל. השבוע הראשון של הטור הכאיב לי מאוד ועתה אני מכוון לניצחון בשלבים כיוון שאכן כבר אבוד הדירוג הכללי".
ז'אז'א: "מה עם המשחקים האולימפיים"?
פרו: "עבדתי מאוד קשה עם ז'וליין אבסלון ואנו מתכננים לביצוע איכותי ולייצג את צרפת בכבוד" וממשיך פרו "בהחלט די קשה לשמור על רמה גבוהה מאוד בשני התחומים, בכביש ובאופני הרים".
ז'אן-כריסטוף פרו כרוכב שטח מצטיין. בתמונה בתחרות סבב גביע העולם בצרפת (צילום:Sapin88)
ז'אן רנה גודאר הוותיק, ידיד אישי של לאנס ארמסטרונג ובעל הפינה המרהיבה "גודאר שואו" הגיע אל פייר רולאן הצעיר, גיבור הקטע ה- 11.
רולאן: "כאב לי היום, קצת הברך מהנפילה והרבה עייפות מאתמול, זכיתי להיות מוקף תמיד בחברי קבוצתי שסייעו לי. גם סיריל (גוטייה, ע.ב.) היה קדימה בבריחה וזה נתן לנו אנרגיה טובה."
גודאר שואל לגבי התמודדותו של רולאן עם התקשורת נוכח אתמול, רולאן:"זה לא ייאמן פשוט, יקח לי זמן להתמודד ולעכל את כל זה"
וכאן גודאר נותן לו כמה מספרים: "רולאן, ראו אותך בפראנס 2 מעל 6 מילון צופים…"
רגע לפני סיום התכנית, יוצא דויד מונקוטייה הפצוע מתוך האוטובוס של קופידיס, אל ז'ראר הולץ ששוב מצליח להגיע לאן שאחרים לא…
מונקוטייה: "סופו של עניין לא שברתי כלום וזה כבר משהו" מציין בקול מעט שבור. "נכנסתי לסיבוב עמוק מדי והיו גרגרים על האספלט ולא יכולתי לעשות דבר ופשוט עפתי…" מתאר מונקוטייה את החוויה המפחידה, שעה שהדבוקה טסה בירידה הזאת במהירות גבוהה מ- 90 קמ"ש.
הולץ:"ראינו את הכאב, את הדמעות, את שברון הלב".
מונקוטייה:"אכן, זה הטור האחרון שלי, לא כך חשבתי שאסיים, מאוד עצוב לפרוש במצב כזה. חשבתי לסיים בכבוד בשדרות האליזה בפריז. חבל, היו לי רגליים טובות, הייתי בהתקפה." כאבו של דוויד מונקוטייה ניכר היטב. "לפחות לא שברתי כלום, אוכל להתכונן היטב לוואלטה, להתמודד שוב על חולצת המטפס וזו תהיה התחרות האחרונה שלי כמקצוען".
ואני אומר: כבוד למקצוע!
עמנואל בלחסן –
ספורטאי עילית וותיק, מנצח מרוץ המדרגות (עזריאלי 2008 ומנצח אליפות ישראל
2004 במרוץ כביש בקטגוריית מסטרס ), חוטא בריצה ועוסק בכתיבה.
