הפוסט הקודם על שלב 14 – הטור עוזב את הפירנאים עם שאלות נוספות עורר תגובות רבות, אשר רובן נגעו לטקטיקות ולאסטרטגיות בטור דה פראנס 2011, ובמיוחד על המשמעויות לגבי סימום (או העדרו) בספורט. כמובן שזה נושא גדול לדיון – הוא משתמע בצורה ברורה כל כך ממה שאנו רואים עד שניסיתי להימנע מלהזכיר אותו כדי שאוכל להתרכז במרוץ עצמו. אך כמובן שמדובר בנושא חשוב, המראה שענף האופניים משתנה בכיוון החיובי, ולכן שווה דיון. ניתן לראות את המקור וכתבות רבות נוספות sportsscientists
מאת:ד"ר רוס טאקר; תרגום: תומר גמינדר
לצפייה בכתבות על קטעים קודמים בטור, כתבות צבע, וכן כתבות של ד"ר רוס טאקר לחצו על הקישור הבא – טור דה פראנס כתבות קודמות
המורכבות של ביצועים ספורטיביים
מה שצריך להבין באמת הוא שביצועים ספורטיביים מורכבים במידה כזו, שכאשר אתם צופים באירוע ספורט תחרותי (וזה נכון לכל ספורט, דרך אגב), כמות הגורמים המשפיעים על התוצאה היא כה גדולה שלקיחת הגישה ה-"רדוקטיבית" ("הפחתה") תמיד תהיה חלקית, ולעיתים מטעה מאוד! אם מצמצמים דברים כמו ביצועים או טקטיקה בתחרויות לתוצאה של משתנה יחיד (במקרה זה, קיום או העדר סימום), אתם תמיד מפשטים את הדברים יתר על המידה. הפשטת יתר זו אינה רעה בהכרח – הפיכת הבעיה לפשוטה יותר היא לעיתים קרובות הצעד הראשון בהבנתה! ואם אתם עושים זאת באופן שיטתי, אז זו למעשה הדרך היחידה לשאוף להבנה של תופעות מורכבות כמו ביצועים.
חשוב להודות במורכבות ולהכיר בכך שהביצועים לבדם אינם הוכחה, אלא רק הקשר. ולדעתי גם הקשר חשוב, במיוחד אם אתם יכולים לאמץ גישה סיסטמאתית, ולשאול את עצמכם "כיצד יראה ספורט הרכיבה עם סימום?". תרשמו את רשימת המאפיינים שתצפו לראות אם האתלטים הטובים ביותר לוקחים סמים משפרי ביצועים. ואם אתם יודעים זאת, אזי אתם יכולים למצוא סימנים (לא הוכחה, שימו לב) המרמזת למצב ההפוך, שהספורט נעשה נקי יותר. אבל אני אכתוב על כך יותר מחר, כאשר אתן מעט "שאלות ותובנות של יום מנוחה".
הספורט נעשה נקי יותר
צילום: Zehnfinger
לעת עתה, אני רוצה לחזור על חלק מפוסט שכתבתי מוקדם יותר השנה על הפספורט הביולוגי. זה חשוב, מכיוון שאני רוצה להבליט בפניכם שאני אינני מבסס את הרעיון של טור נקי יותר רק על סמך הזמנים האיטיים יותר, המרוץ הפחות אגרסיבי והספקי הכוח. יש גם הקשר פיזיולוגי, אנטי-סימום, והפירוש של הביצועים וטקטיקת המרוץ למעשה מגיעים אחרי ממצאים פיזיולוגים אלה, וזו הסיבה שאני מפרש אותם בדרך שאני מפרש. ומסיבה זו, אני חייב לשוב לתפיסה של הפספורט הביולוגי.
הפספורט הביולוגי – מה הוא וכיצד הוא עובד?
אינני מתכוון להיכנס יותר מדי לפירוט של הדברים עכשיו. אבל אם הנושא מעניין אתכם אתם יכולים לקרוא שני פוסטים שכתבתי מוקדם יותר השנה על הביו-פספורט – שאני חושב שהוא אחראי לתוצאות שאנו רואים.
המאמרים הם:
•המדע של הפספורט הביולוגי – כיצד הוא עובד? נושאים חוקיים ומדעיים
•האם הפספורט אפקטיבי? בחינה של הראיות להשפעה שלו
המאמר השני עשוי להיות מעניין במיוחד, ומתחת ניתן לראות קטע ממנו, שהועתק למאמר זה (תסלחו לי על החזרה, אבל הוא רלוונטי לדיון עכשיו). הפספורט הביולוגי הוא אמצעי הרתעה יעיל – העדר הרשאות איננו סימפטום של חוסר יעילות.
אני מנחש שהשאלה האולטימטיבית לגבי הפספורט הביולוגי היא "האם הוא עובד?". בתחילת הדרך הוא קיבל מכה גדולה, בעיקר מכיוון שתפס כל כך מעט רוכבים, למרות החשדות. ישנן סיבות לכך, אבל אני אטען שקבלת בדיקות חיוביות היא רק חלק קטן מבקרת הסימום.
תרשו לי להשתמש באנלוגיה. נאמר שיש פיסת כביש הידועה כאזור מועד לתאונות כתוצאה ממהירות מופרזת – נהגים נוסעים ב-160 קמ"ש באזור של 110. הרשויות עשויות להתקין מצלמות כדי לתפוס נהגים הנוהגים במהירות מופרזת. הם עשויים להעריך שבכל שבוע, 500 מכוניות נוסעות בקטע במהירות מוגזמת – בלתי אפשרי לדעת את המספר המדויק, מכיוון שלא ניתן לתעד אותו ללא המצלמה. לאחר שהתקינו את המצלמה, הם בודקים ומגלים שהם תופסים עתה רק שתי מכוניות בשבוע. כישלון? האם הם בודקים במקום הלא נכון? לא בהכרח, מכיוון שברגע שהנהגים יודעים שהסיכון עלה (בהנחה שהם מאמינים שהעונש שיקבלו אם יתפסו ייאכף, כמובן), הם משנים את ההתנהגות שלהם בהתאם.
זו דוגמה ברורה ופשוטה שהעובדה שרק בגלל שהפספורט לא תופס רוכבים מסוממים, אין משמעותה שהוא אינו משפיע על הדבוקה המקצוענית, כתוצאה ממה שאני אתאר באופן גס כ-"פחד" ששיטה חדשה זו יכולה לתפוס רוכבים המשתמשים בסמים. לכן, אופי השימוש בסמים משתנה כתוצאה מהמודעות, והתוצאה היא שהרשויות יכולות לתפוס פחות עבריינים, אבל עדיין יכולים להרגיש שביעות רצון שהם שולטים בבעיה.
האם אנשים ימשיכו וייסעו במהירות מופרזת? כמובן. אבל האם בפחות חומרה, וינסו לעשות זאת רק כשלא צופים בהם? כן, והתוצאה הסופית היא חיובית. באופן דומה, רוכבי אופניים ימשיכו להשתמש בסמים, אין בכך כל ספק. אבל הם יהיו זהירים יותר, ויש לכך תוצאות חיוביות.
ראיות ליעילות – גרף מרתק
כמובן שאינכם פשוט לקבל את המילה שלי בנוגע לכך (וגם לא הייתי מצפה לזאת!), לכן בואו ונבחן כמה ראיות. אם הרוכבים משנים את ההתנהגות שלהם בתגובה לסיכויים הגדלים שיתפסו, ניתן לצפות שיהיו שינויים בסימנים אשר מגלים את ההשלכות של הסימום. במילים אחרות, מפעילים את התפיסה של פספורט ביולוגי, ובוחנים האם דברים משתנים.
הנה גרף שנותן לי ביטחון רב ובתקווה, גם סיבה לאופטימיות [תודות לד"ר מריו זורזולי (Dr (Mario Zorzoli, דרך פרופסור יורק שומכר Prof Yorck) Schumacher), אשר כיוונו אותי לגרף זה והרשו לי להשתמש בו – ההפניה למאמר נמצאת בתחתית הפוסט לאלו שרוצים אותה].
הגרף מראה את אחוז דגימות הדם שנמדדו אצל רוכבי אופניים מקצוענים שהיו להם אחוזי רטיקולוציטים בלתי רגילים. אתם עשויים לזכור מהפוס הקודם שלי ש:
• אחוז רטיקולוציטים נמוך מראה שיש פחות תאי דם אדומים בלתי בוגרים מכיוון שייצור תאי הדם האדומים נעצר – זה קורה אחרי עירוי של תאי דם אדומים, או סימום דם
• אחוז רטיקולוציטים גבוה מראה שיש יותר תאי דם אדומים בלתי בוגרים, וזה קורה בגלל הוצאת דם או שימוש ב-EPO, אשר שניהם מעוררים יצירה של תאי דם אדומים
• הטווח ה-"נורמאלי" או הפיזיולוגי של רטיקולוציטים הוא 0.5% עד 1.5%. כל ערך מחוץ לטווח זה מרמז על סימום.
מה הגרף מראה
הלבנים הירוקות מראות דוגמאות חריגות אשר אחוז הרטיקולוציטים בהן גבוה מהנורמאלי – בין 2% ל-2.4% (ירוק בהיר) או מעל 2.4% עד 5% (ירוק כהה). תזכרו שמשמעות אחוז הרטיקולוציטים הגבוה היא תאי דם אדומים בלתי בוגרים, ומרמזת על שימוש ב-EPO או הוצאת דם. לכן די בבירור, ב-2001 ו-2002, היה אחוז גבוה של דגימות שרמזו על שימוש ב-EPO – בין 9% ל-11% מכלל הדגימות, ו-80% עד 90% מהדגימות החשודות. אין כאן כל הפתעה – זה היה העידן של השימוש ב-EPO.
ואז הגיעו בדיקות השתן ל-EPO ב-2002, אשר סימנתי בקו כחול. לפתע, הדברים משתנים – עכשיו, אתם רואים עמודות ורודות גדולות הרבה יותר. הורוד מסמן אחוז רטיקולוציטים נמוך מהנורמאלי – או 0 עד 0.2% (כהה) או 0.2% עד 0.4% (בהיר).
לכן בבירור, הבדיקה ל-EPO שינתה משהו – מ-2003 ועד 2007, בין 6% ל-10% מהדוגמאות היו בעלות אחוז רטיקולוציטים נמוך, ודוגמאות אלו מהוות 80% עד 90% מהדוגמאות החריגות. תזכרו, זה מרמז על סימום דם, ושינוי במנהגים אחרי הצגת הבדיקה ל-EPO.
הצגת הפספורט ושינוי נוסף
ואז הגיע הפספורט הביולוגי, שנראה בקו האדום ב-2008, ומייד, אתם רואים נפילה משמעותית במספר הדוגמאות עם אחוז רטיקולוציטים לא רגיל. זה בבירור ממצא טוב, מכיוון שרק 4% מהבדיקות הן בעלות אחוז רטיקולוציטים לא רגיל, נפילה של 14% מ-2001. זו השפעה ענקית, ולמרות שהיא אינה מוכיחה שהסימום פחת, היא מרמזת שלפספורט הביולוגי הייתה השפעה צפויה ומדידה על הספורט.
וכמובן ישנן התזמון "האלגנטי" בו ההצגה של הבדיקה הראשונה שינתה את המגמה מאחוז רטיקולוציטים גבוה (שימוש ב-EPO הגורם ליצירת תאי דם אדומים) לאחוז רטיקולוציטים נמוך (סימום דם המדכא יצירת כדוריות דם אדומות) ואז נראה שמוריד אותו ישר למטה. שינויים אלו מרמזים בבירור שענף הרכיבה המקצוענית התאים את ההתנהגות שלו בכדי להימנע מגילוי, לא פעם אחת אלא פעמיים – בפעם הראשונה זה היה שינוי, ובשנייה הורדה. האיום לכן הביא לשינוי. אבל זה לא הכל – השינוי קשור גם לביצועים, ושינויים אלו הם מה שהנתונים מהטור מרמזים אליו.
אבל ראשית, שאלה חשובה. האם יש בכך הוכחה שסימום אינו קורה? כמובן שלא – רוכבים הם חכמים, הם משתמשים במיקרו- סימום, הם ממסכים סימום על ידי שימוש ב-EPO בכדי לעודד חזרה יצירת כדוריות דם אדומות כאשר עירוי דם היה מפסיק אותה. ישנה עדיין שחיטות, ואף מדע, חזק ככל שיהיה, יהיה יעיל ב-100% כאשר יש ניסיונות לכסות על הדברים. אם נחזור לאנאלוגית מצלמות המהירות שלי, אנשים תמיד ינהגו מעל המהירות המותרת, אבל במקום לנהוג ב-160 קמ"ש, הם יאטו וינהגו ב-110, והם "יבחרו" מתי לנהוג מהר. הגורמים האוכפים עדיין יקבלו שוחד, בעלי תפקידים רשמיים "יעלימו" כמה מיקרים, אבל בסך הכל המגמה תהיה חיובית.
רוכבים הם חכמים, הם משתמשים במיקרו- סימום
צילום: Haggisnl
אני מציע שדבר דומה קורה לרכיבה. כמעט בוודאות יש סימום, ואני אשאר ספקן, אבל אני גם אופטימי ששיטה חדשה זו, אשר תמשיך להתפתח ולהשתפר, היא בעלת אפקט חיובי בכך שהיא מחייבת יותר זהירות ומינון חכם יותר.
אופטימיזם זה נובע בחלקו מהגרף, עדויות של רוכבים (אני מאמין בכנות שהרוכבים "עצבניים" בגלל המדע מאחורי הפספורט), וכמובן, הביצועים. וכן זו הסיבה שכאשר זמני הטיפוס עולים, הספקי הכוח יורדים, כאשר ההשלכות הפיזיולוגיות של הספקי כוח אלה לפתע "אמינות" בהתבסס על מה שאנחנו יודעים על היכולת הפיזיולוגית, כאשר המרוצים הם יותר שמרנים, כאשר ההתקפות פחות שכיחות, כאשר הקבוצות מקובצות יותר, האינטרפרטציה שלי היא שהספורט נע בכיוון חיובי.
הפיזיולוגיה, הסמן לסימום, אומרת שהרגלי הסימום השתנו. הביצועים מאשרים זאת, ואפילו שכל אחד מדברים אלו איננו מוכיח דבר בפני עצמו, הראיות מצטברות, מאשרות את ההיפותזה, ובסך הכל אני חושב שהן משגרות מסר חיובי!
זה ההקשר. כעת זה זמן טוב לשאלות – מה יביא השבוע האחרון? לכן תצטרפו אלי לכמה תובנות, כאשר אנסה לדבר גם על המרוץ ולא רק על סימום, מכיוון שהשיא של טור זה באופק לפנינו ויש הרבה לצפות לו!
ד"ר רוס טאקרד"ר רוס טאקר בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת קייפ טאון.
תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי עילית
ומערכותספורטיביות, ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד לשרת
מטרה זועל ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים על ידי מאמרים,
אימוןוהסברה. רוס חי בקייפ טאון, דרום אפריקה שם הוא מבלה את מרבית זמנו
כמרצהבכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. הוא עובד עם קבוצות ספורט
וספורטאיםאולימפיים.
תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי
