אם במשחקים האולימפיים בעבר הורגלנו למספר מועט של שחייניות ושחיינים, כשמדי פעם מבליח חצי גמר ומי בכלל חושב על שליחים, באו משחקי טוקיו וקבעו לחובב השחייה הישראלי סטנדרט חדש. משמח עוד יותר לדעת שהשחייה איננה אנומליה, אלא חלק ממגמה כללית של שיפור בענפי הספורט האולימפיים בישראל אחרי שחזרנו עם מספר שיא של ארבע מדליות, שתיים מתוכן זהב בענפי הליבה של המשחקים.

נתחיל עם המספרים – זו היתה המשלחת הגדולה ביותר. 13 שחייניות ושחיינים הגיעו לטוקיו – לעומת 9 במשלחת השנייה בגודלה בהיסטוריה (סידני 2000). צריך אמנם לקחת בחשבון שבסידני לא היו משחי שליחים מעורב מיקס וגם לא מים פתוחים, אבל בהשוואה לתשעה שהיו לנו בריו – זוהי בהחלט מגמת שיפור.

גם מהבחינה האיכותנית היו אלו משחקים אולימפיים חסרי תקדים. 2 גמרים (בהשוואה לשלושה גמרים לאורך כל ההיסטוריה עד טוקיו), 2 חצאי גמר, ומעל הכול, מקום רביעי של מתן רודיטי במשחה המרתון (ועל גודל ההישג תכף נתעכב).

משחים אישיים

מטבע הדברים, יש להתמקד באנסטסיה גורבנקו. הנערה שלא מלאו לה 18 לפני המשחקים התעלתה מעל ומעבר לכל ציפייה אפשרית. אמנם היא לא היתה רשאית לקנות פחית בירה במכולת, אבל לעלות לגמר באחד המשחקים היוקרתיים בטוקיו, ה-100 מ' גב, יכלה גם יכלה. אנסטסטיה המשיכה מסורת ישראלית של גמרים במשחי הגב (אורבך ב-2000 וטומרקין ב-2012), מה שככל הנראה מנע ממנה לעלות לגמר במשחה העיקרי שלה – 200 מ' מעורב אישי, שכן הגמר ב-100 מ' נערך כשעה לפני חצי הגמר ב-200 מ'.

נשחק לרגע ב-"מה היה קורה אילו". שיאה הלאומי של גורבנקו, שגם זיכה אותה בתור אלופת אירופה, עומד על 2:09.99 דק'. זמן שהיה מספיק לעלייה מהמקום השביעי לגמר. קייט דאגלס האמריקאית זכתה בארד עם 2:09.04 (פחות משנייה כאמור מהשיא של אנסטסיה שנקבע ללא טייפר מלא), 11 מאיות לפני אבי ווד הבריטית שהפסידה לאנסטסטיה באליפות אירופה האחרונה. יום טוב של גורבנקו, בלי משחה אחר באותה הצגה – ומפה ניתן לדמיון להוביל. למען הסר ספק – מעולם מדליית הארד לא הייתה כל כך קרובה לשיא ישראל בשחייה מבחינת ניקוד בינלאומי (934 מול 914). עוד 3 שנים יש אולימפיאדה נוספת וקצת קריר לאומה שלמה באזור הצוואר.

גיל המשלחת

ואם היה לנו ספק – גורבנקו גם היתה הצעירה ביותר בגמר שבו השתתפה, ולהוציא שחיינית אחת, לא היתה צעירה ממנה בגמר של ה-200, והיא לא לבד.

רביעיית השליחים בטוקיו | צילום: סימונה קסטרווילארי, הוועד האולימפי בישראל

המשלחת הישראלית היתה צעירה. להוציא יעקב טומרקין (אולימפיאדה שלישית) ואנדראה מוראז (אולימפיאדה שנייה), לכולם זוהי טבילת האש האולימפית כשרובם עשו את הקריטריון מספר חודשים (אם לא שבועות) לפני המשחקים, וזוהי הבשורה האופטימית ביותר שיכולה לצאת – ישנו דור עתיד. רובם ככולם של חברי המשלחת הינם בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם, כשאביב ברזילי, שלה חצי-גמר משלה ב-200 מ' גב, עוד לא בת 20 אפילו. סביר מאוד להניח שנראה את רוב המשלחת הנוכחית גם בפריז.

באליפות אירופה לנוער שהתקיימה השנה ברומא, ישראלה חזרה עם מדלית ארד אחת בלבד (לעומת 5 מדליות מהאליפות הקודמת). נקווה שישנם שחיינים שחמקו מתחת לרדאר או לחילופין שפשוט היה לנו חוסר מזל באותה אליפות.

משחה השליחים

אפשר ללמוד המון על עומקן של הנבחרות מהתבוננות בשליחים שלהן. הונגריה היא דוגמה קלאסית – הם מספקים לנו כדרך קבע שחיינים בטופ העולמי (קישטוף מילאק, קטינקה הוסו ולאסלו צ'ה מהשנים האחרונות). עם זאת, בכל הנוגע לשליחים, המדינה הצנועה של ה-9 מיליון תושבים לא יכולה להתמודד עם האמריקאים, הסינים, האוסטרלים, האיטלקים והבריטים.

ועדיין, בהתחשב באמור לעיל, שתי נבחרות שליחים שונות שלנו הגיעו לאולימפיאדה (רק גל כהן-גרומי שחה בשתיהן) ועשו לנו המון כבוד.

ב-800 מ' חופשי גברים, השחיינים שלנו סיימו במקום ה-10, פחות משנייה מההעפלה לגמר במשחה היוקרתי. ב-400 מ' מעורב מיקס, הם כבר השלימו את העבודה והעפילו לגמר. יותר מגודל ההישג שלעצמו, ניתן להבין את ההליכים שמתרחשים רחוק מהעין הציבורית במכון וינגייט – יותר ויותר צעירות וצעירים מתחילים לשחות, ולשחות מהר.

מים פתוחים

ארה"ב, צרפת, אוסטרליה, סין, קנדה, בריטניה, יפן ורוסיה הן, מה לעשות, מדינות שהצמיחו שחיינים טובים מישראל לאורך ההיסטוריה. אף אחת מהן, כולל ארה"ב גדולה וכולל כל מדינות העולם שאינן גרמניה, איטליה והונגריה – לא הצליחו להביא שחיין אחד לרפואה למשחקים האולימפיים שיעקפו את מתן רודיטי.

מתן רודיטי | צילום: סימונה קסטרווילארי, הוועד האולימפי בישראל

היינו צריכים לחכות עד אירוע השחייה האחרון של התחרות, ולשחיין האחרון להעפיל למשלחת, כדי לתפוס את הראש כלא מאמינים. הוא היה בשקט חותם על לסיים בטופ 10, והיה קוצר אינספור פרגונים גם על הישג זה. אבל מתן, יחד עם מאמנו אמיר עופר, ידעו כנראה משהו שכולנו לא ידענו. בטמפרטורת-גיהנום של 29 מעליות צלזיוס, הוא נגע פחות מ-24 שניות אחרי הפנומן פרלטיינרי האיטלקי (שהספיק עד אז גם לקחת מדליה בבריכה ב-800 מ' חופשי), כשהוא לאורך כל המשחה נוהג בטקטיקה אחראית, בוגרת ושקולה ומגיע למיקום השיא שלו רק לקראת הסוף. פשוט מדהים. כדי לקבל פרספקטיבה על גודל ההישג – הוא בדרך עקף שני אלופים אולימפיים (מ-2012 ומ-2016).

נסבר את האוזן שכל שבעת (!) השחיינים שנגעו ראשונים בקיר בתחרות הם מאירופה, מה שגם אולי קצת מסביר למה מתן חמק לשחייה העולמית מתחת לרדאר, שכן באליפות אירופה הוא נגע "רק" חמישי בפד.

בימים הקרובים יעלה סיכום כללי של התחרות.

הכותב הוא מאמן שחייה והעורך של בלוג השחייה "ספרטה"