הכתבות והסקירות האולימפיות בשוונג – טוקיו 2020
עוד ייכתבו מאמרים ציוריים וניתוחים סטטיסטיים רבים על המופע המופלא של קרסטן וורהולם, בניג'מין ודוס סנטוס היום ב-400 משוכות. מה שראינו היום היה חסר תקדים בכל קנה מידה , לפחות ב-60 השנה האחרונות, אפילו יותר מהשיא של בוב בימון ב-1968 שהיה מופע יחיד חד פעמי, בלתי צפוי עם סימני שאלה.
זה לא רק הריסוק המוחלט של שיא העולם הטרי של קרסטן וורהולם מ-46.70 ל-45.94, אלא העובדה ששלושה רצים רצו היום את ריצת חייהם עם שיפור עצום וסיימו במקומות 1-3 בכל הזמנים.
אז בואו ננסה לסכם את הריצה הזו במספרים:
– כריסטיאן וורהולם, 25, הנורווגי – 45.94, שיפור של 76 מאיות לשיאו הטרי
– ראי בנג'מין, 24, האמריקאי – 46.17, שיפור של 66 מאיות לשיאו האישי ושיא יבשת אמריקה הצפונית
– אליסון דוס סנטוס, רק בן 21, הברזילאי – 46.72, שיפור של 59 מאיות לשיאו ושיא אמריקה הדרומית. הספורטאי הזה שיפר השנה כמה פעמים את שיאו במצטבר ב- 1.56 שניות! בגילו הצעיר הוא עוד יכול להשתפר.
קרסטן וורהולם (ארכיון) | צילום: filip bossuy
בניסיון להשוות את זה לאירועי שיא קודמים בהם נשברו שיאי עולם איכותיים במיוחד, מצאתי שזה כנראה האיכותי ביותר. לקחתי 3 אירועים ואשמח אם יעלו כאן אירועים נוספים.
1. השיא העולמי של בולט ב-100 מ' – 9.58 באליפות העולם 2009 – על הנייר, שיאו של בולט איכותי יותר– 1,356 מול 1,341 של קרסטן וורהולם, אבל זה לא מדע מדויק. גם השיפור של השיא דומה – 40 נק' לבולט בשיפור מ-9.69 וגם 41 נק' לוורהולם.
אלא שכאשר מסתכלים במבט רחב יותר על כלל המשתתפים יש הבדל גדול לטובת הריצה היום. טייסון גיי (שהושעה אחר כך עקב שימוש בחומרים אסורים) קבע 9.69, תוצאה שהיתה מקום שני בעולם ושווה 1,316 נק', קצת פחות מבנג'מין – 1,328, אבל כשמסתכלים על המקום השלישי רואים כבר הבדל גדול – 1,299 נק' לדוס סנטוס מול 1,262 בלבד של אסאפה פאול (עוד מורחק חומרים אסורים) עם 9.84, 12 מאיות לאט משיאו.
2. השיא של בולט ב-200 מ' – 19.19 שווה 1,351, גם קצת מעל קרסטן וורהולם, אבל מי בכלל זוכר את המקום השני באותה אליפות עולם ב-2009 – היה זה אלונסו אדוארדס עם 19.81 בלבד. ריצה ללא שום עומק משמעותי.
3. ריצת ה-800 הנהדרת בלונדון 2012 עם שבירת שיאים אישיים של כל המשתתפים. גם כאן אין מה להשוות. רודישה שקבע 1:40.91, – 1,301 נק', שיפר רק בעשירית את שיאו העולמי. נייג'ל עמוס שסיים שני עם שיא עולם לנוער 1:41.73 הרשים, אבל התוצאה היתה רק חמישית בכל הזמנים. הבא בתור, טימותי קיטום כבר היה רחוק מאוד עם 1:42.53.
אם כבר הזכרנו את ממד העומק הכולל, כפי שהיה ב-800 בלונדון, צריך לשים לב גם לעוד 4 משתתפים נוספים בריצה ההיסטורית הזו: קירון מקמאסטר מאיי הבתולה הבריטיים (22 אלף תושבים) עם 47.08, מקום 8 בכל הזמנים ושיפור של 42 מאיות לשיאו, עבד רחמן סמבה הקטארי (שיא אישי 46.98 ב-2018) קבע את תוצאת השנה שלו 47.12, יסמין קופלו המתאזרח התורכי השווה את שיאו הלאומי 47.81 ואפילו רסמוס מגי האסטוני – 48.11, שיפור של שיאו הלאומי.
אם שרדתם עד כאן, אני רוצה להעלות שאלה שאולי תרגיז חלק מהקוראים: האם יתכן שבגלל אופייה המיוחד של ריצת 400 משוכות, האפקט של הנעליים החדשות גדול במיוחד? ברור שהסיפור המרכזי כאן הוא התחרות המדהימה שנוצרה בשנים האחרונות בין שני הראשונים כשדוס סנטוס הולך ומצמצם פערים, אבל כמה מהשיפור נובע מזה וכמה מהנעליים? אני מניח שעוד רבים וטובים יתחבטו בשאלה הזו, אבל השיפור הפעם כל כך גדול שברור שאי אפשר לייחס אותו רק לנעליים.
שאלה מסקרנת נוספת: מה מסוגלים וורהולם ובנג'מין לעשות ב-400 שטוח? על פניו, נראה שהם יכולים להתקרב ל-43 שניות אם רק ירצו. לוורהולם יש 44.87 משנת 2017, אז 3.4 שניות מהר משיאו במשוכות. לבנג'מין יש 44.31 מ- 2019, אז 2.6 ש' משיאו. יש לו גם 19.99 ב-200 משנת 2018. האם יוכל להפוך לאדם הראשון שקובע סאב 10, סאב 20, סאב 44 וסאב 47?
שאלה מקצועית: האם משהו בטכניקה במקצוע הזה השתנה בשנים האחרונות וגרם לשיפור? אשמח אם מאמני ורצי המשוכות שאולי כבר הריצו כמה פעמים את ההקלטה וספרו צעדים, יוכלו להחכים אותנו לגבי מספר הצעדים בכל שלב של הריצה של כל אחד משלושת המוסקטרים המדהימים הללו.
