לקראת פתיחת הטור דה פראנס ה-111, בחרנו עבורכם ועבורכן כמה מהקטעים הזכורים ביותר בהיסטוריה המרתק של המרוץ הגדול בעולם.

לכתבות נוספות בנושא:
100 שנה לזכייתו בטור דה פראנס: הטרגדיה של אוטביו בוטקיה האגדי
מכה לאלוף המכהן: ספ קוס ייעדר מהטור דה פראנס
כמו בטור עצמו, גם בסדרה בנטפליקס: לא חסרות עליות ומורדות

10. קטע 16, טור 1934: הפוך, גוטה!
רנה וייטו היה צעיר צרפתי אלמוני בטור של 1934, שהגיע לרכוב בתור דומסטיק עבור מוביל הקבוצה הצרפתית אנטונין מנייה, אלוף 1931. באלפים הוא התגלה כמטפס מוכשר וניצח בשני קטעים. במהלך הקטע ה-15 מנייה התרסק ו-וייטו נתן לו את הגלגל הקדמי של אופניו. תמונה שלו, בוכה לצד הדרך כשאופניו חסרי גלגל, הובילה לגל אהדה גדול כלפיו.

ביום למחרת מנייה שוב התרסק, הפעם בעליה לפורטה ד'אפסה. וייטו כבר היה בירידה מהפסגה, כשנודע לו שהמוביל שלו התרסק ואין אף רוכב של הקבוצה לצדו. הוא הסתובב, עלה את ההר מהכיוון הנגדי (היום זה מנוגד לחוקים), כשרוכבים אחרים חולפים מולו, ונתן למנייה את אופניו. בכך הציל עבור המוביל שלו את המרוץ וויתר לחלוטין על הניצחון בעצמו. התמונה מופיעה פה.

9. קטע 10, טור 1910: "פושעים ורוצחים"
ב-1901 אלפונס סטיינס, עיתונאי ב"ל'אוטו" ואחד ממייסדי הטור, נסע לפרינאים לבחון את ההיתכנות של רכיבה בהרים. הרכב שלו נתקע בסופת שלגים בטורמלה והוא כמעט קיפח את חייו. בעקבות זאת, שלח מברק לקוני למנהל הטור: "אין בעיה לעבור את הטורמלה. הכבישים משביעי רצון. אין בעיה לרוכבים".

כך נולד הקטע העשירי באותה שנה – 326 קילומטר שכללו את הפיירסורד, אספין, טורמלה ואוביסק. כאשר אוקטב לאפיז הנודע הגיע לפסגה, צועד ומחזיק את אופניו בידיו, הוא צרח לעבר סטיינס: "אתם פושעים! אתם רוצחים!" – משפט שנכנס לקאנון של הטור, בדיוק כמו העליות של הפרינאים.

8. קטע 13, טור 1967: מוות בוונטו
טום סימפסון היה אחד הרוכבים המצליחים בהיסטוריה של בריטניה. הוא זכה בטור של פלנדריה, במילאנו – סן רמו, בג'ירו דה לומבריה ובאליפות העולם. ב-1962 הוא הפך לבריטי הראשון שלבש את החולצה הצהובה.

בקטע ה-13, לקראת פסגת הוונטו, הוא לפתע איבד שליטה על אופניו. הוא ניסה להמשיך לרכוב עד שאיבד הכרה ונפל לידי הצופים בצד הדרך. סימפסון פונה במסוק לבית החולים, שם נקבע מותו. כעבור זמן קצר התברר שהוא מת מקוקטייל קטלני של סמים ממריצים ומאמץ יתר. בעקבות מותו, החלו בדיקות סמים קבועות בגרנד טורים.

7. קטע 5, טור 2014: על הריצפה
ב-2014, המארגנים החליטו שקטע 5 יהיה מיני פריס-רובה. הרוכבים יצאו לדרך על הכבישים הרטובים שהובילו מאיפר שבבלגיה לכיוון רובה. הכבישים הרטובים גרמו לשורה של תאונות עוד לפני קטעי המרצפות. האלוף המכהן, כריס פרום, התרסק פעמיים ופרש. כשהדבוקה הגיעה לרובה, "הכריש", וינצ'נזו ניבאלי, הריח דם. ניבאלי, בחולצה הצהובה, ברח יחד עם חבריו לקבוצת אסטנה יאקוב פולסאנג ולואי וסטרה, והשאיר אחריו קבוצות קטנות של רוכבים מותשים וסובלים. הקבוצות האחרות לא הצליחו לגבש דבוקה, ובאותו היום היה נדמה שכל אחד רוכב לבדו.

היחיד שעמד בקצב של אסטנה היה לארס בום ההולנדי מקבוצת בלקין, שגם ניצח בקטע. ניבאלי סיים שני, יחד עם פולסאנג. במשך חצי שעה הרוכבים המותשים הגיעו בבודדים ובקבוצות קטנות לקו הסיום. יריביו הגדולים, בהם אלברטו קונטאדור, הפסידו בין שתיים לשתיים וחצי דקות, עוד לפני שהטור הגיע להרים.

6. קטע 20, טור 2020: דרבי סלובני
הטור של 2020 היה אמור להיות רגע השיא של פרימוז' רוגליץ', רוכב הקטעים הטוב בעולם ומי שהיה צפוי להפוך לסלובני הראשון שזוכה בחולצה הצהובה. במשך 19 קטעים הכל עבד עבור יומבו-ויסמה. רוגליץ' נהנה מיתרון של 57 שניות על פני בן ארצו הצעיר והמפתיע טאדיי פוגצ'אר, לאחר שהאלוף המכהן אגן ברנאל פרש.

כל מה שעמד בינו לבין התואר היה נג"ש הררי קשה של 36 קילומטר לפסגת הלה פלאנס דס בל פיי. מעטים סברו שרוגליץ', אחד הרוכבים הטובים בעולם נגד השעון, יפסיד כל כך הרבה זמן. במציאות הוא איבד הרבה יותר. פוגצ'אר הדהים את העולם, הביס את שאר הרוכבים, סיים כמעט שתי דקות מהר יותר מרוגליץ' – ולקח ממנו את החולצה הצהובה. עידן חדש התחיל. התמונה של רוגליץ' מתקשה בעלייה, כשקסדתו העקומה מסתירה את פניו, הפכה לאייקונית. כך גם פניהם ההמומים של חבריו לקבוצה.

5. קטע 17, טור 1969: קניבל נולד
ב-1969, אדי מרקס כבר היה רוכב מוביל, שזכה בג'ירו, באליפות העולם ובשורה של מונומנטים. אבל הוא גם היה בסך הכל רוכב בן 24, שמעולם לא השתתף בטור. אחרי 16 קטעים הוא שלט בתחרות באופן בלתי מעורער. ניצחונות בהרים ובקטעים נגד השעון הקנו לו יתרון של למעלה משמונה דקות על יריביו – וכל מה שנותר לו היה לרכוב הגנתי עד השאנז אליזה.

קטע 17 אמנם לא היה ארוך כמו הקטע בפרינאים ב-1910, אבל כלל את אותם הרים. במקום לשמור על יריביו, מרקס יצא להתקפה בטורמלה, 130 קילומטר לסיום. בירידה, מנהליו בקבוצה אמרו לו להאט ולחכות ליריביו. הוא הינהן בחיוב, והמשיך לרכוב. כשהגיע לאוביסק הוא כבר הוביל בחמש דקות. את קו הסיום חצה שמונה דקות לפני יריביו הגדולים. "הקניבל" נולד. "אני מקווה שעשיתי מספיק כדי שתחשבו שאני מנצח ראוי", אמר בסיום.

4. קטע 18, טור 1986: לחסל את הגירית
לאחר שזכה בטור בפעם החמישית, ברנאר אינו הבטיח לסייע לחברו לקבוצה גרג למונד לזכות בטור של 1986. אבל אינו לא הפך ל"גירית" במקרה. הוא פתח פער של 5:25 דקות על למונד, אבל התפרק בעליה לקול דה גראנון.

הקטע ה-18 הסתיים באלפ דואז. במשך 21 הפניות של ההר המפורסם ביותר בטור, השניים רכבו זה לצד זה, משאירים הרחק מאחור את שאר הרוכבים. אינו ניסה לברוח ללמונד ללא הצלחה, ונאלץ להפנים שהשלטון שלו בטור הסתיים. השניים הגיעו יחד לקו הסיום, כאשר אינו חוצה ראשון, אבל למונד, בחולצה הצהובה, היה הזוכה הגדול – מלבד הצופים כמובן, שזכו לראות את אחד הקטעים האייקוניים של הטור.

3. קטע 20, טור 1964: הר הגעש מתפרץ
עשרות אלפי צופים הצטופפו לאורך העלייה לפסגת הפיי דה דום כדי לצפות במה שהיה צפוי להיות הניסיון האחרון של ריימונד פולידור לקחת את החולצה הצהובה מז'אק אנקטיל. השניים רכבו זה לצד זה לאורך כל העלייה, כשהקהל בצדדים משתגע.

השניים לא נאבקו על הניצחון בקטע, אלא על משהו גדול יותר – הניצחון על ליבה של צרפת. כל הדרך הם רכבו יחד, עד שבקילומטר האחרון פולידור הצליח לברוח וצימצם את הפער בדירוג הכללי ל-14 שניות בלבד. "זה 13 יותר ממה שאני צריך", אמר אנקטיל, וצדק: המאבק בין השניים הפך לאגדי, והר הגעש, שחזר לטור בשנה שעברה, אף יותר.

2. קטע 17, טור 2006: "עשה לאנדיס"
כשראיינו את ג'ורג' בנט לאחר ניצחונו המדהים של כריס פרום בג'ירו ב-2018, תגובתו היתה "הוא עשה לאנדיס". בכך התכוון בנט לא רק לאחד הקטעים המדהימים ביותר בהיסטוריה של הטור, אלא לאחד הקטעים הכי משפיעים בהיסטוריה של הענף – מחוץ לכביש. הטור של 2006 היה הראשון לאחר פרישתו של לאנס ארמסטרונג. פלויד לאנדיס, שרכב בעבר עבור הטקסני, קיווה לרשת את בן ארצו, אבל בקטע ה-16, בעודו בחולצה הצהובה, הוא סבל מיום בלהות ואיבד מעל שמונה דקות ליריביו הגדולים.

הוא היה גמור. מחוץ למשחק. או שלא… קטע 17 כלל חמש פסגות מדורגות, בהם הקולומבייה והקול דה ז'ו-פלאן. קבוצת פונאק יצאה למתקפה כבר בעלייה הראשונה, ולאנדיס פשוט המשיך בקצב שאף אחד לא הצליח לעמוד בו. 125 קילומטרים לסיום הוא רכב לבדו ועם כל קילומטר שעבר הוא הגדיל את היתרון שלו. הוא היה הכי חזק בעליות, ועוד יותר מהיר מהשאר בירידות. הקבוצות האחרות לא הצליחו להתגבש ולרדוף אחריו. רק בעליה האחרונה קרלוס ססטרה הצליח לצמצם מעט את הפער.

לאנדיס ניצח בכמעט שש דקות. יומיים לאחר מכן, בנג"ש, הוא החזיר לעצמו את החולצה הצהובה. החלום של הילד הדתי שהוריו סירבו שירכוב התגשם. אלא ששבוע לאחר מכן החל הסיוט: לאנדיס נכשל בבדיקת סמים בסוף הקטע והזכייה נשללה ממנו. הוא איבד את כל כספו במאבק לטהר את שמו. הוא פנה לארמסטרונג בתקווה שזה יעניק לו עבודה, אבל נענה בשלילה.

מיואש, מרושש, מנודה, בעוד ארמסטרונג נותר גיבור. לא נותר לו מה לעשות, ולכן החליט לפתוח את הפה. הוא סיפר כל מה שידע, וזה היה תחילת הסוף של ארמסטרונג ושל עידן ה-EPO.

1. קטע 21, טור 1989: 8 שניות
עם כל הדרמות הגדולות שהטור ידע ב-120 שנותיו, שום דבר לא ישווה לקטע האחרון של 1989. באופן די נדיר, המרוץ הסתיים בקטע נגד השעון של 24.5 קילומטר לשאנז אליזה. לורן פיניון, אלוף 1983 ו-1984, הוביל ב-50 שניות על פני אלוף 1986, גרג למונד. האמריקאי היה שען טוב יותר, אבל להרוויח שתי שניות בכל קילומטר על פני רוכב ברמתו של פיניון נשמע כמו משימה כמעט בלתי אפשרית.

למונד, שהשתמש באופניים אווירודינמיות חדשניות, רכב את הקטע המהיר בהיסטוריה של הטור עד אז. פיניון רכב מצוין, אבל באותה שנה הטור היה 100 מטר ארוך מדי בשבילו, והוא הפסיד את הקטע ב-58 שניות, ואת המרוץ כולו בשמונה שניות. אחרי 3,285 קילומטר, השניים היו בזמן זהה, אבל עד לקו הסיום נותרו עוד קצת יותר מ-100 מטר… למונד זכה בטור בהפרש של שמונה שניות בלבד – הצמוד ביותר בהיסטוריה של הטור.

למונד, שחזר מפציעת ציד שכמעט עלתה בחייו, הפך לאחד המנצחים המפתיעים בהיסטוריה. הוא התחבק עם אשתו בעוד פיניון שרוע על הכביש.