אין ספק שאחד הרגעים המספקים ביותר לאחר ריצת מרתון הוא קבלת המדבקה והדבקתה על המכונית. יעל שמש מספרת על טקס המדבקה של חבריה לריצה
מאת:יעל שמש
| עידית סעד הגשימה חלום ישן, ורצה ב-17.3.13 מרתון ראשון בברצלונה, למרות כל הפציעות שעברה בדרך והניתוח בכף הרגל שעברה בשנה הקודמת. משך הריצה כולה לא מש החיוך משפתיה, והמרתון עבר עליה כחוויה מאושרת, בלי כל כאבים במהלכו ולאחריו.
בני משפחתה וחברים קרובים חיכו לה בתחנות שונות של המסלול. בנותיה הכינו לה מראש פתקים לחיזוק הנפש, שאותם החליטו לתת לה כאשר יראו שקשה לה, אך רק בסיום המסלול הגישו לה את כל החבילה. הן הסבירו לה שלכל אורך הדרך היא נראתה "תותחית" ומאושרת מכדי לקבל את הפתקים ההם שנועדו לשעות קושי ומשבר. עידית, שהצטרפה זה מקרוב לפייסבק, הוסיפה את התמונה הבאה ומתחתיה הכיתוב: "לאחר שבועיים – תם עידן הצניעות".
|
עידית – לרוץ בשמחה ובאהבה
|
| גם הצמד-חמד, החברים הבלתי נפרדים, איציק אלעזר ואיתן דביר, רצו מרתון ראשון – בתל-אביב. "ציל וגיל", כינתה אותם עידית שוהם, שהיא וקרן לי, חברתה לאימונים לקראת תחרות "איש הברזל", זכו לכינוי "צילי וגילי".
המרתון הרשמי בוטל, וכולנו הצטערנו בשבילם, ביודענו כמה מאכזב הדבר שלאחר חודשים של אימונים, המטרה שלשמה התאמנו פשוט התאדתה. אך שבוע לאחר מכן, ביום שבת, אורגן מרתון "ישראמן" בפארק הירקון ואִפשר להם לקצור את פֵּרות ההשקעה הרבה. על אף היותי שומרת שבת, לא יכולתי שלא לשמוח בשבילם ובשביל הרצים האחרים על שנמצא פתרון לרצי המרתון המלא. איתן ואיציק רצו אם כן בפארק הירקון, במזג אוויר קריר, אך ברוחות חזקות. חברים מהקבוצה ליוו אותם במקטעי ריצה לאורך כל הדרך, וחברים ובני משפחה עודדו אותם מצדי הדרך, וכפי שאמר לי איציק, התמיכה המאסיבית הזו עזרה לו להתגבר על קשיי הקילומטרים האחרונים. לאחר המרתון דיווחו שהם נישאים על ענן של אושר ומתקשים לנחות. |
איציק ואיתן – "שני חברים יצאו לדרך"
|
|
ליאת – לסבא וסבתא לא מגיעה מדבקה?
גם ליאת נתנאל, לאחר שני מרתונים בשק, בברלין ובירושלים, שמארגניהם לא חילקו כל מדבקה, קיבלה סוף סוף מדבקה מאילן פריש, שאותה הדביקה על המכונית של הסבים שלה, מאחר שאין לה כעת רכב משלה. עם מדבקה כזו הפנימה סבתהּ סוף סוף מהו המרחק של מרתון ("אז תזכירי לי, מרתון זה 21 ק"מ?", שאלה לפני עידן המדבקה). סוניה – שמחת הטקס
ואחרונה חביבה, סוניה מנדלוביץ, שאף היא נהייתה מרתוניסטית, לאחר שרצה מרתון ראשון ברומא, עם אישהּ דוד, אף היא ב-17.3.13, באותו היום שבו רצה עידית סעד מרתון ראשון בברצלונה.
כאשר הצטרפה סוניה ל"אנדיור" כלל לא חשבה על מרתון, אך קיבלה תיאבון כאשר יותר ויותר אנשים מסביבה יצאו למרוצי מרתון ואולטרה מרתון.
|
|
| זאב ז'בוטינסקי טען כי מותר האדם מן הבהמה הוא הטקס, באשר הטקס מציין תרבות. אנתרופולוגים כותבים על חשיבותם של טקסים, ובייחוד טקסי מעבר, כמציינים שינוי במעמד המשתתף בטקס.
למרות זאת, ככלל, איני חובבת טקסים (ובייחוד טקסים שבהם מגישים חלקי גופות של בעלי חיים מתים), אבל טקס הדבקת המדבקה יוצא מכלל זה, שהרי הוא קצר הרבה יותר, ספונטני ומציין הישג של ממש. למרות קוצרו, יש לטעמי להוסיף אותו לרשימת טקסי המעבר שמנה האתנוגרף, ארנולד ון-גנפ, שהרי הוא מציין שינוי מהותי שחל באדם – שינוי שהפכו מרץ, למרתוניסט. התכתבות על דף הפייסבוק של סוניה: מירב מרום: סוניה, עשית זאת בגדול ובקלילות. ציפי, מתי אנחנו? גם אני רוצה מדבקה.
ציפי בר-אל: אנחנו?… אנחנו נקנה מסוניה את האוטו.
סוניה מנדלוביץ: את האוטו הזה אני כבר לא אחליף!
|
סוניה – מעבר מרצה למרתוניסטית
|
יעל שמש – מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, פעילה למען בעלי-חיים ובעלת הבלוג טבעונית למרחקים ארוכים.
הבלוג של יעל שמש- כאן
