מדי פעם אני תוהה אם רצים, ככלל, הם בני אדם נחמדים במיוחד, או ששפר עלַי מזלי על כך שאני מתאמנת עם חבורת רצים כה מקסימה. לו הייתי מקבלת שקל על כל פעם שחגית ואני אמרנו זו לזו: "באמת יש לנו קבוצה של אנשים נחמדים במיוחד"…
מאת:יעל שמש
…טוב, אמנם לא הייתי מיליונרית, אבל הייתי יכולה לקנות לעצמי מנה טעימה של שווארמה טבעונית (במחשבה שנייה, גם כעת אני יכולה לעשות זאת, אז כנראה ששקל על כל אמירה לא היה משנה את החיים שלי שינוי יסודי). אבל ברצינות, עם חבורה שכזאת – וסלחו לי על הקלישאה, אך קלישאות הן פעמים רבות אמִתות צרופות – גם כאשר רצים בקור ובגשם הלב מתחמם.
ואכן, באימון שהתקיים בדרך בורמה ביום שישי 23.11.12 רצנו בקור, בגשם ובבוץ. לשמחתי הודיעה לי חגית שסוף סוף היא חוזרת לאימונים הקבוצתיים של ימי שישי, שמהם נעדרה תקופה ממושכת בשל פציעה. מצוין בשבילה, אבל גם בשבילי. חגית מתגוררת לא הרחק ממני, כך שיהיה לי טרמפ נוח מאוד.
אימון סוער
ארבע לפנות בוקר ואני מתעוררת למשמע מטח של רעמים והבזקי ברקים. בוודאי יבטלו את האימון, אני חושבת לעצמי, אבל באתר "אנדיור" אין הודעה על ביטול. אני מקווה שחגית לא החליטה שבשל מזג האוויר הסוער היא אינה מגיעה, ומדליקה את הנייד לברר אם יש הודעה כזו ממנה. לבי שוקע כאשר הנייד מודיע לי על הודעה חדשה. כאן המקום להבהיר: איני מקבלת הרבה מסרונים, מאחר שרוב מכרַי יודעים שמערכת היחסים שלי עם הנייד רופפת למדַי. ובכן, אני בודקת ונרגעת לגלות שזו הודעה מאתמול בערב, מאריק. הוא שואל אם אני צריכה טרמפ (בשבוע שעבר נסעתי וחזרתי אתו). וכמה נחמד מצדו לשאול! אני ממהרת להודות לו ולהודיע לו שאני "מסודרת".
במהלך הבוקר מזג האוויר משתפר אף שעדיין יורד מפעם לפעם גשם. "דווקא הגיעו הרבה אנשים, חששתי שאהיה המופרעת היחידה", אומרת מרינה למראה שאר המופרעים והמופרעות שהתכנסו במקום המפגש, תחנת הדלק שליד מסילת ציון. עידית שוהם וקרן לי זוכות לתגובות נרגשות ומעודדות משאר החברים על ההחלטה המשותפת שקיבלו: להתאמן לתחרות "איש הברזל" שתתקיים עוד שמונה חודשים באוסטריה. קשה לי שלא לחייך כאשר אני חושבת על עידית, העדינה למראה ולמשמע, אוחזת בתואר "אשת ברזל". אך המראה העדין שלה מסתיר קשיחות ונחישות של מרתוניסטית ורולריסטית ללא חת (טוב, אולי עם פרפרים בבטן, אבל בהחלט עם כוח עמידה). ברזומה שלה אפשר למצוא החלקה ברולרס מירושלים לתל-אביב, ועוד אחרי ריצה של למעלה מ-15 ק"מ ב"ריצת הסליחות" בירושלים.
אני מנסה לברר מי מתכוון להירשם למחנה האימונים בעין גדי. הידד! חוי, חגית, אילנה ומרינה אכן מתכוונות להירשם. מחנה האימונים מתחיל להצטייר בעינַי כטיול שנתי, אלא שבמקום ללכת רצים בו.
הפתעה טבעונית
קר לי. אני שמחה כשאנו מתחילים לרוץ. דרך מצוינת להתחמם. "שוב לא הזכרת אותי בפוסט שלך", נוזף בי בצחוק (כך לפחות אני מקווה) איציק, הבדחן שבחבורה. לאחר הטור שכתבתי על מרוץ נייקי, הוא הוכיח אותי על שלא הזכרתי שפגשתי אותו בתור לשירותים (מודה שאכן פגשתיו). "את מזכירה את סוניה שהכינה עוגה, ואת ציפי שגם כן הכינה עוגה, ומה אִתי? אני ממש פגוע". "אם תכין עוגה טבעונית אני מבטיחה להזכיר גם אותך", אני משיבה לו (ותוך כדי כתיבת הדברים הללו אני מצטערת על כך שהוא הצליח לחמוק מתנאי זה, והנה הוזכר בלא שיצטרך להוכיח רצון טוב גסטרונומי). "זה הקריטריון?", צוהלת ליאת, "מצוין, כי…", היא משתתקת. "כי מה?" אני דוחקת בה, אבל פניה עוטות הבעה מסתורית: "זו הפתעה!", היא מכריזה. אני מבינה שיש לחֵיך למה לצפות לאחר האימון. מעבר לציפייה להפתעה הקולינרית וללא קשר לשאלה אם תערב לחכי, אני אסירת תודה לליאת על שטרחה והכינה כיבוד טבעוני כדי שגם אני אוכל ליהנות ממנו. זה לגמרי לא מובן מאליו. קל וחומר כאשר מביאים בחשבון את סדר היום שלה, העמוס לעייפה. היא מתמחה במשפטים, ולעתים קרובות חוזרת הביתה מהעבודה בשעות שבהן אנשים אחרים הולכים לישון. עדיין אינני יודעת מהי ההפתעה, אבל הלב מתרונן: "תודה גדולה, ליאתי!".
איציק, עידית ודורון מדגמנים נעלי בוץ.
מזימות ותככים חובקי עולם
תוך כדי ריצה אני קולטת את כרמית ואת דורון מנהלים דיון פוליטי שנשמע לי סוער. אחר כך התברר לי מכרמית שהם הסכימו ביניהם כמעט בכל. אולי לכן הדיון גווע. כעת כרמית רצה לצד ליאת ולצדי. היא מדווחת שאיתן שמע מפיה ששלושתנו נרשמנו למחנה האימונים בעין גדי, ומתכוונות לחלוק חדר ("מסיבת פיג'מות", עלצה ליאת כאשר החלטנו על כך). ובכן, איתן הזהיר אותה להישמר מאִתנו. הסיבה לאזהרת המסע: אנו עלולות לגרור אותה לרוץ אִתנו את מרתון ירושלים. ההערה מעוררת את ליאת. היא מנסה להפעיל את כוח השכנוע שלה (משפטנית, כבר הזכרתי?) כדי להבהיר לכרמית שאין כאן בכלל שאלה, וברור שהיא תרוץ אתנו את מרתון ירושלים. כרמית בשלה: "מרתון – רק בחו"ל". אני מפגינה לוקאל פטריוטיות וטוענת שרק לאחר מיצוי היעדים בארץ אשקול מרתון בחו"ל. כל השיחה הזו מזכירה לי שרק אתמול נדלקתי על הרעיון של מרתון מדברי באילת, לאחר שקראתי באתר שוונג עדכון שבשנה הבאה יהיה להם אישור למרתון. אני מנסה לעניין את הבנות. אולי כרמית תתרצה ותסכים לראות באילת סוג של חו"ל?
הבזק של ברק או הבזק מצלמה?
ליאת ואני רצות מעט קדימה משאר הקבוצה ולפתע – הבזק אור. "וזה לא פלאש של מצלמה", אני אומרת בדרמטיות. אני מסתובבת לחבורה שמאחור כדי לגלות שעידית שוהם דווקא מחזיקה בידה מצלמה. אני מתכוונת להודות בטעותי ולומר שאחרי ככלות הכול כן היה זה הבזק מצלמה, אך קולות של רעמים והבזקי ברקים קוטעים את דברַי. כעת אנו רצים יחדיו בגשם, ולא תחת מטרייה אחת. השביל הופך לבוצי, והנעליים הקולוניאליסטיות הללו, המתעקשות לספח אליהן את הבוץ, נהיות כבדות. אנחנו ממשיכים לרוץ, אלא מה? תוך כדי ריצה אנחנו מרבות לחשוב ולדבר על סוניה ועל דליה, שרצות ממש כעת חצי מרתון מדברי באילת (אך מן הסתם אינן נרטבות בגשם). דליה, שכבר רצה אולטרה-מרתון, אוכלת ריצות כאלה לארוחת בוקר, אבל סוניה חששה מהמרוץ הזה. אנו מנסות לשגר לה אנרגיות טובות. כולנו שמחות כאשר מתברר לנו מאוחר יותר שהן דליה והן סוניה עלו על הפודיום בתום המרוץ.
ההפתעה הכפולה של ליאת
לאחר כשעה וחצי סיימנו את הריצה. כעת אנו ממהרים להחזיר לעצמנו את הקלוריות שאיבדנו במהלך הפעילות הגופנית. באזור תחנת הדלק מתארגנת פריסה, ושרירי הלסת הם שיעבדו מעתה. אך עוד לפני כן מגיחה ליאת מכיוון המכונית בחיוך רחב, בידיה בלונים צבעוניים. היא מעניקה אותם – את החיוך ואת הבלונים – לחגית, שאך אתמול חגגה את יום הולדתה. חגית מתרגשת מהמחווה החביבה. קרן מדקלמת ברכה מחורזת ומאולתרת, באופן שמצחיק את כולם. גם שאר החברים מברכים את "נערת יום ההולדת", גם אם אינם עושים זאת בחרוזים, ואנו שרים לה: "אתמול יום הולדת".
עידית, ליאת, חוי ואני ב"פריסה", עם סיום הריצה.
לאחר ההתרגשות מהבלונים אני מתפנה לסקור את התקרובת העשירה. ג'ף, כהרגלו, דואג לפֵּירות טעימים. במהלך הקיץ הביא אבטיחים, וכעת הוא מביא בננות ותותי שדה. כרמית דאגה ללחם טבעוני, ציפי הכינה עוגת תפוחים טבעונית טעימה להפליא, ו… הנה גם ההפתעה של ליאת – קאפקייקס קלמנטינות ולבנדר. טבעוניים! ליאת מתוחה מעט. כיצד הם יתקבלו? זו פעם ראשונה שהיא אופה ללא מוצרים מהחי. "תני לי ביקורת בונה", היא מבקשת ממני כשאני נוגסת ביצירתה הקולינרית. אני כמעט משתנקת מהנאה ומהפתעה מהשילוב המוצלח כל-כך של הטעמים. הביקורת היחידה שלי היא שאני רוצה עוד מהפלא הגסטרונומי הזה! היא מקבלת מחמאות רבות גם מהקרניבורים שבחבורה, ונראה לי שהיא מתחילה לעכל שאין לה כל בעיה להכין מאכלים טבעוניים, ובלבד שיהיה לה מתכון (ולמרבה המזל הרשת מלאה במתכונים טבעוניים), ואני וקיבתי, מצדנו, מתחילות לעכל, שלעתים הריצה מתגמלת. מאוד.
12.12.2012
יעל שמש – מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, פעילה למען בעלי-חיים ובעלת הבלוג טבעונית למרחקים ארוכים.
הבלוג של יעל שמש- כאן
