קצת קשה להאמין אבל זה קורה שוב. אחרי חודשים של אימונים, מרתון שבוטל, ואז בוצע באישון לילה ואז בוצע (שוב) ב-21 הקפות (בהן גייסנו קרוב ל-5,000 שקלים לציוד מציל חיים בבי"ח רמב"ם) של 2 קילומטרים של עליות ב"צאו לרוץ" בחיפה, בהחלט ניתן לומר שהמשלחת הישראלית השנייה לטאף מאדר עברה כמה גלגולים מעניינים בתקופת ההכנה שלה. נראה שהדבר כמעט בלתי נמנע. הקוראים הנאמנים שבכם בוודאי זוכרים את התלאות שהמשלחת הראשונה עברה בדרך לצפון מערב לונדון ב-2012
מאת:דורון פרילוק
• חלק אחרון – יום הדין – כאן
אז הנה אנחנו שוב, הפעם תשעה כאשר שלושה מאיתנו וטרנים של המשלחת הקודמת ושישה מאיתנו עומדים לעבור את חווית חייהם בלב האחו הירוק והקר, כשעה נסיעה צפונה מלונדון. גם הפעם לא הסתפקנו בסתם תוכנית אימונים. הרי זוהי לא עוד סתם תחרות – אם בדרך לתחרות הקודמת השלימו חברי המשלחת חצי מרתון הרי הפעם רובם המכריע סיים ריצת מרתון מלאה! וגם השנה לא פסחנו על העשיה החברתית. שילוב שבעיני חייב להיות חלק מאורח חייו של כל ספורטאי תחרותי. בשישי האחרון קיימנו אימון גיבורים שני לזכרו של מייקל לווין וגייסנו אלפי שקלים למען המרכז על שמו לחיילים בודדים.בסיומה של התחרות הקודמת כבר היה ברור לי שארצה לעשות עוד אחת (לפחות). לקראת יום ראשון הקרוב, החלטתי לחלוק איתכם את עשרת הסיבות שלי:
1. בגלל השלוק הראשון של הבירה שאחרי. פשוט ככה. אין כמו חצי ליטר של בירה קפואה אחרי ריצה דרך חוטי חשמל.
2. בגלל הרגע הזה שאתה אומר לעצמך שאתה לא יכול יותר… ואז ממשיך.
3. כי אין תחליף להרגשה שהתגברת על הפחדים שלך. בתחרות הקודמת אחד המכשולים הראשונים היה "רשת העכביש"- חבלי סיירים אשר שזורים שתי וערב ומתנשאים בין שני עצי אלון לגובה של כ-15 מטרים. אני זוכר את עצמי מביט למעלה, לוקח שתי נשימות ומתחיל לטפס. כשהרגליים נגעו בקרקע בקצה השני הייתי בפסגת העולם.
4. כי מתי עוד יצא לך לעבור "תרפייה באמצעות מכות חשמל"? בינינו, מי לא רוצה לרוץ דרך 10,000 וולטים של כאב?5. בגלל עבודת הצוות. כי אין עוד תחרות שדומה לזו בעולם. כאן אין מדידת זמנים רשמית והמשתתפים נשבעים, בכריעה על הברך עם יד ימין על הלב לשים את "הרעות ועבודת הצוות לפני התחרות".
6. כי זאת לא תחרות, זה פסטיבל מטורף! באיזה עוד ריצת מרתון או תחרות איש ברזל ראיתם גברים מבוגרים בחצאיות לפני קו הזינוק?
7. כי יש משהו אחר בלחלוק חוויה כזאת עם צוות.
בעמידה על הרמפה הנישאת לגובה שמונה מטרים מעל הקרקע כשבתחתית אגם מלאכותי אשר מלא במי קרח, יש משהו מעודד בלדעת שאתה לא הולך לקפוץ פנימה לבד.
8. כי לא משנה כמה תחרויות סיבולת תעשו, אין דבר שדומה לטאף מאדר! אני הראשון שמוריד את הכובע בפני כל ספורטאי באשר הוא אבל יש משהו אחר באירוע הזה. כאן נבחן החוסן הנפשי והגופני שלך (בעיקר באירועים המתקיימים באנגליה הקפואה) מול איתני הטבע למשך מרחק של עשרות קילומטרים בשילוב עם מכשולים… מחפשי האתגרים והמכורים לאדרנלין- זאת התחרות בשבילכם!
9. כי יש כאן הרבה יותר מספורט. המשלחות חיברו ביחד עולים חדשים, ותיקים וישראלים. ביחד הפכנו להיות משפחה ועשינו קצת טוב לחיילים בודדים על הדרך.
10. כי חיים רק פעם אחת. קלישאה? ברור. זוכרים את הטופס הרפואי אשר המשתתפים חייבים לחתום עליו? אזכיר לכם: הוא כולל סעיף מלבב בשם” :Death Waiver אני מקבל ומבין שחלק מהסיכונים יכולים להוביל לפציעות אשר עלולות להיות קלות, בינוניות וקשות…", נאמר בחלק הזה לפני הסבר מפורט יותר על פירוט הפציעות, החבלות והנכויות שעלולות להיגרם במהלך המסלול.
כחלק ממטר הביקורת שספגתי על ההשתתפות בטאף מאדר, חזרו הקולות שלא הבינו את הצורך להעמיד את עצמי ואת הספורטאים שלי בסכנות כאלה. כנראה שהתשובה נמצאת בתחילת הסעיף הזה. אם אנחנו לא דוחפים את עצמו לקצה גבול היכולת ומסתכנים… מה בעצם אנחנו עושים עם החיים?
2.5.2013
דורון פרילוק (29), מאמן ריצה וקרוספיט. רץ תחרותי ואולטרה מרתוניסט. ממקימי מועדון ווראהאוס פיטנס ברעננה.
