כשמלאו לו 40 ואחרי פרישה של 5 שנים מהספורט, הכריז מנצח אליפות העולם באיש ברזל בהוואי 6 פעמים דייב סקוט שהוא חוזר להתחרות בהוואי. כל המומחים והפרשנים הגדולים סברו שדייב רחוק מאד מהרמה בה הוא היה נמצא פעם, ושהוא לא יוכל להתברג אפילו קרוב לפודיום.

מאז הפעם האחרונה שדייב סקוט התחרה הספורט גדל והתפתח למימדים עצומים, השתנו טכניקות אימון, המון צעירים מבטיחים הולכים להתחרות בהוואי והסיכויים של דייב מעטים עד קלושים. לכולם קשה להבין למה לעזאזל דייב מוכן לסכן את המוניטין שלו כשליט בלתי מעורער של קונה – הוואי, ולהרוס את הקריירה שהוא בנה לעצמו במשך כל השנים.

בהתעלמות מוחלטת מכל התגובות וההשערות של ה"מומחים" דייב מתייצב על קו הזינוק בקונה בשנת 1994, מצליח במקצה השחייה לצאת קרוב מאד לדבוקה הראשונה, במקצה האופניים הוא עבד מאד חזק וסגר פערים משמעותיים על הדבוקה הראשונה, בק"מ ה- 30 במקצה הריצה הוא הצליח לסגור עד לפער של 11 שניות מהמוביל גרג וול’צ, ולבסוף סיים שני אחרי גר’ג וול’צ.

דייב סקוט, מארק אלן, גרג וול’צ ומייק פיג, שמות שנהפכו לאגדות בעולם איש הברזל ולעולם לא ישכחו, חלקם החזיקו ועדיין מחזיקים עד היום בשיאים במסלולים השונים ובמיוחד במסלול בהוואי. כמו שכבר נאמר בכתבה מקדימה לזו, ניתן להגיד עליהם הרבה דברים. טוואי המסלול בהוואי השתנה לאורך השנים ויש טענות רבות שאי אפשר להשוות בין המתחרים של היום למתחרים של פעם, אבל ללא צל של ספק המתחרים של פעם היו מזן שונה, הרבה פחות שמרניים ומוכנים ללכת "עד הסוף" באימונים, מה שהפך את רוב האימונים לאימוני הישרדות בהם החזק שורד, שעם הזמן גרר המון פציעות ומצב של "אימון יתר" תמידי, מה שלא מנע מהם להמשיך ולהתאמן, ולבסוף להגיע לתוצאות המדהימות שהם השיגו.

רוב המחקרים יוצאים כנגד השיטה וכיום נהוג להתאמן בדרכים שונות לגמרי, רוב המתחרים שציינתי, לימים אלה כבר נהפכו למאמנים מפורסמים ורובם שוללים לגמרי את הדרך שבה הם התאמנו, עדיין אי אפשר להתעלם מהעובדות.

האגדות

דייב סקוט – אלוף העולם באיש ברזל 6 פעמים בשנים 1980,1982,1983,1984,1986,1987. ידוע בכינוי – "THE MAN". בגיל 45, 5 שנים אחרי התחרות המדהימה חזר להוואי והתמקם במקום החמישי עם ריצת מרתון של 2:45. דייב נחשב תמיד ל"מתמיד" שבחבורה, גזר על עצמו משטר נוקשה של תזונה ואימונים, לרוב היה מתבודד ומתאמן לבד, מה שגרם לרוב המתחרים לתהות תמיד לגבי מצב הכושר שלו ולהיות בחשש מתמיד מהביצועים שלו. הרוב יופתעו לגלות שבששת השנים בהם ניצח את התחרות הוא חי במשטר קפדני של תזונה עם דיאטה צמחונית. דייב עיצב את תחרות "איש הברזל" כמו שאף ספורטאי אמריקאי אחר לא הצליח, והמלחמות המפורסמות עם מארק אלן נהפכו לשם דבר בהיסטוריה של הספורט. כיום דייב עדיין מתחרה בתחרויות טריאתלון, עובד כמאמן טריאתלון ויועץ כושר.

מארק אלן – אלוף העולם באיש ברזל 6 פעמים והיריב התמידי של דייב סקוט. עד לניצחונו הראשון, תמיד נחשב לאתלט הטוב ביותר שעדיין לא ניצח את התחרות. את נצחונו הראשון באליפות העולם קבע ב- 1989 בגיל 37. בשונה מדייב, סקוט התחרה למרחק הארוך ושם נחל את הצלחתו הגדולה, מארק אלן התחיל במרחק האולימפי, כבר שם הופנו אליו אורות הזרקורים והוא נחשב לבלתי מנוצח 10 שנים ברציפות, ובמשך שנתיים ניצח ב- 20 תחרויות ברציפות.

בשנת 1995 מארק זכה בניצחון האחרון שלו באליפות עולם, ניצחון הפרישה, בו השווה את 6 תאריו לאלה של דייב סקוט. בתחרות הזו הוא רדף אחרי הגרמני תומס היילריגל וסגר פער של 15 דקות ברכיבת האופניים ועם כל זה גם לנצח את המגן על התואר גרג וול’צ האוסטרלי. התחרות מ- 1995 עדיין נחשבת לאחת התחרויות היותר מעניינות מאז "קרב הברזל" בין מארק אלן לדייב סקוט ב- 1989.

למארק לא היו חולשות, הוא הגיע מרקע של שחייה, התגלה כרוכב חזק מאד, והריצה היא זו שהבדילה אותו ועדיין מבדילה אותו מכל שאר העולם. אשתו לשעבר של מארק היא ג’ולי מוס המפורסמת שהוזכרה במאמר קודם, אחרי שמארק ראה אותה בטלוויזיה זוחלת אל קו הסיום באחת מהסצנות המפורסמות בתחרות איש הברזל, הוא קיבל את ההשראה והחל להתחרות בתחרויות איש הברזל.

ראש בראש

שנת 1989 הציגה קרב צמוד בין דייב סקוט למארק אלן, סקוט בן 36 ואלן בן 31. הקרב זכה לשם "IRON WAR". לאורך כל 8 שעות שבו שהו השניים על המסלול הם כמעט ולא נפרדו אחד מהשני, עד שאלן הגביר את הקצב לקראת סוף המרתון, חמק לסקוט וניצח את התחרות בפער של 58 שניות עם שיא עולם של 8:09:15. התחרות סימנה את סוף השלטון של סקוט בקונה והחלה את התקופה של המלך החדש מארק אלן.