מאת:עופר ביידה

החצי הראשון של הריצה והסיכום כאן

אני כבר בדרך חזרה.

טור ארוך של רצים נראה ממול.

לפי הגארמין, עוד קילומטר עבר, מאז השלט של הקילומטר התשיעי אותו פגשנו לפני 5:56 דקות.

אמיר כהן המוכר גם כ-amir4marathon, מחייך גם הוא כאשר הוא מזהה את המצלמה מצידו השני של הכביש.

הצל שלי ואני יצאנו לדרך,..

פעם אני מוביל

ופעם צל על השביל

אלון וגל כהן רצים יחד, וירשמו תוצאה זהה גם בסיום.

אברום בורג רץ כבר בלא מעט מרתונים וחצי מרתונים – הפעם שותפה לריצה גם רעייתו יעל.

האם רונן ארבל אמר לי משהו כאשר צילמתי אותו בתמונה הבאה – כחודש וחצי לאחר המרוץ (בעת כתיבת שורות אלו), אני באמת לא זוכר…

הגארמין לעומת זאת, זוכר שזמן לא רב לאחר צילום התמונה, סיימנו את הקילומטר ה-11 – 1.02 ק"מ ב-6:04 דקות.

תמר פודולי – אותה צילמתי בלא מעט תחרויות טריאתלון – חולפת מול פני, כמו רוח סערה…

עוד זמן קצר חולף, ואנחנו מגיעים לנקודת שתייה נוספת.

נראה שהפעם, אין בחלק זה של הריצה, בעיה של חוסר במים כמו בשנה שעברה,

אפשר להמשיך ליהנות מהריצה.

אפשר אפילו להסתובב (לא הצלם במקרה זה), בשביל תמונה משותפת – כמו יובל רוזן ואיתן מיזל.

נראה שפספסתי את השלטים של הקילומטרים ה-12 וה-13.

לפי הגארמין עברתי 2.72 ק"מ (מאז סוף הקילומטר ה-11) ב-12:19 דקות – קצב של 4:32 דקות לקילומטר.

מצד אחד לא נראה שהתוואי של המשך המסלול, יאפשר לי לרוץ גם בהמשך הריצה באותו הקצב.

מצד שני, לפי בדיקת זמני צילום התמונות בקילומטרים הבאים, בהם צילמתי את השלט לסימון סוף קילומטר, ביחס לזמן ביניים שמדד הגארמין – נראה שזהו רק, סוף הקילומטר ה-13.

דן פלג ודרור שגב בתמונה, לא נראים מוטרדים,

אולי בניגוד אלי הם אוהבים לרוץ בעליה, כמו זאת שנראה שמתחילה עכשיו…

בדרך כלל אני מנסה לצלם בכניסה למנהרה/מתחת לגשר, בתוכה וביציאה ממנה.

הפעם הסתפקתי רק ביציאה.

לא מעט זמן עבר מאז אהרון וינגרט ואני רצנו במרתון ניו-יורק, מאז אהרון כבר מתמודד עם אתגרים יותר "קלים" כמו איירונמן…

בהתאם להשערות שהעליתי בסוף הקילומטר הקודם, סיימנו לא מכבר את הקילומטר ה-14 – 999 מ’ ב-6:11 דקות.

יש רצים שמבקשים שאצלם אותם מקדימה – אבישי ירקוני מבקש שאצלם את הגזרה האופנתית של גופיית הריצה שלו…

עידו ברנע מנסה לארגן לי תמונות של התלהבות ספונטנית, אבל זה קצת קשה כשם גם הצלם רץ.

אם שאלתם את עצמכם איך זה נראה – הנה התשובה, באדיבותו של רץ בשם אלון ענבר, שהפעם ראה את התחרות מעבר לעדשת המצלמה. (תמונות אלו לא נמצאות כמובן עם שאר תמונות המרוץ, באתר "שוונג").

לפני,

ואחרי…

נחזור לתמונות שאני צילמתי – אל עידו ברנע מצטרף בתמונה, גלעד ברנע.

נראה שעדשת המצלמה שלי לכדה בתמונה זו (בצד ימין), צלם נוסף…

היעד הבא, הוא הכניסה הקרובה לשבילי פארק הירקון.

בפנייה אני מבחין בליאור מהלל, מאמן ריצה, שהיום שותף לארגון.

גם השנה, הדרך שלנו אל הפארק, עוברת על גשר אוסישקין.

ובחלוף דקה, השלט המבשר על סיום הקילומטר ה-15 מופיע ממול – 970 מ’ ב-5:51 דקות לפי הגארמין.

בחלוף זמן לא רב, ואנחנו פוגשים נקודת שתייה, ועוד שקיות מים להרוות את צימאוננו.

למעט כמות הרצים, ומספרי המשתתף, זה נראה כמו עוד יום של ריצה בשבילי פארק הירקון.

עמיחי גרוס מקבל תמונה על רקע הירקון.

בדרך כלל, אני לא מתלהב לצלם רצים שרצים ללא מספר (כלומר שלא נרשמו למרוץ), אבל לא לדאוג, עוד נפגוש במספר המשתתף של עמיחי.

ממשיכים לרוץ בשביל הריצה הדרומי בפארק.

הבטחתי שנראה את מספר המשתתף של עמיחי גרוס, ואני משתדל לקיים…

תוך כדי ריצה מפנים את תשומת ליבי את מי באמת צריך לצלם.

במרכז התמונה רן לוי – רץ מרתון שאיתו רצתי מספר ריצות אימון בעבר – והוא מלווה את שחר תמיר (בחולצה הלבנה משמאל בתמונה) – ספורטאי עיוור, שלא נותן למגבלה זו, לעמוד בדרכו לכיבוש ענפי ספורט, כמו ריצה וטריאתלון.

לא קל לרוץ כך, כל הכבוד הן לספורטאי העיוור והן למלווה!

אי אפשר היה לפספס את השלט המורה על סיום הקילומטר ה-16 – 986 מ’ ב-6:14 דקות לפי הגארמין.

עוד צלם נראה בשטח.

כל העולם כולו,

גשר צר מאד…

לא ברור לי אם צריך לרוץ בשביל הצדדי – כמו הרצים בתמונה – או בשביל הראשי (לא נראה לי שזהו הבדל משמעותי במרחק).

הסוללה של המצלמה שלי מחליטה להתרוקן בדיוק ברגע זה.

ניסיון ראשון להחליף אותה תוך כדי ריצה, נכשל כאשר המכסה של הסוללה הרזרבית (או שמא הסוללה עצמה – מי זוכר אחרי יותר מחודש וחצי…) נופל לרצפה, ומכריח אותי לעבור להליכה.

לאחר עצירה קצרה, המצלמה חוזרת לשירות, ואני חוזר לריצה.

עופר צפריר רץ כמוני בנתיב המיועד לרצים/הולכים, בנתיב ליד ניתן לראות שרוכבי האופניים לא נטשו גם היום את הפארק.

לפי זמני הביניים של הגארמין, נראה שפגשתי את השלט שעליו המספר 17, ו-6:57 דקות הוא הזמן בו עברתי את הקילומטר האחרון, כולל עצירת החלפת הסוללה.

גשר בבלי לוקח אותנו אל נתיב הריצה הצפוני, בגדה השנייה של הירקון.

שם מחכה לנו נקודת שתייה, שבה מחכים לנו הפעם בקבוקים, ולא שקיות כמו בנקודות הקודמות.

החלוקה מתבצעת היטב,

ואפשר להמשיך בריצה (בתקווה שהבקבוקים הרבים הנראים בתמונה, ימצאו את דרכם אל הפח, ולא לגדת הירקון).

בדרך כלל נהוג לשים את מספר המשתתף מקדימה, שני גור כנראה העדיפה אפשרות אחרת…

לולא אור היום, הייתי חושב שאנחנו שוב במרוץ הלילה, לפחות מבחינת צפיפות הרצים בשלב זה.

עוד 3 קילומטר לסיום – הקילומטר האחרון – 1.03 ק"מ ב-6:47 דקות לפי הגארמין.

רוכבי האופניים בתמונה, נותנים את זכות הקדימה לרצי חצי המרתון – תודה.

אנחנו עוזבים את השביל הראשי של הפארק – בנצי קשאני (במרכז התמונה) ושמעון להב (משמאל) מחכים בוודאי כבר כמוני, לסיום המיוחל.

נראה שיוצא לי לפגוש את שוש ברכפלד, ברוב המרוצים בתל-אביב, בשנים האחרונות.

כ-10 דקות מאז נקודת השתייה הקודמת, אנחנו חוזרים לנקודה נוספת, ולשקיות המים.

גם הפעם החלוקה מתבצעת כהלכה.

השלב הבא במסלול הוא קטע ריצה הלוך ושוב של כ-200 מטר.

רובי קרמר כבר בדרך חזרה.

נכנסים ל-2 הקילומטרים האחרונים – 1.02 ק"מ ב-6:30 דקות לפי הגארמין, לקח לי לרוץ את הקילומטר ה-19.

גם הפייסר (מכתיב הקצב) לזמן של 2:00 שעות, כבר בדרכו חזרה, מה שרומז שגם הפעם לא אסיים את המרוץ בפחות מזמן זה.

אריאל וויס ואושרי זהר חולפים גם הם מולי בצד השני של המחסום,

מיד אחריהם מתגלה כנראה, שני גור, אותה (או ליתר דיוק, את מספר המשתתף שלה) פגשנו לא מזמן.

מוקדם יותר במרוץ פגשנו את אברום ויעל בורג, ועכשיו הבת רוני – רצת מרתון בזכות עצמה – מחייכת לקראת הסיום הקרב.

נקודת הסיבוב ושטיחי הבקרה מופיעים בתמונה.

גם אני כבר אחרי נקודת הסיבוב, שי פובודובסקי יגיע אליה לא הרבה אחרי.

היתרון בשקיות המים, הוא שנוח יותר לרוץ איתם ביד מאשר עם בקבוק.

נראה שנעמה מנג’ם כמו שי פובודובסקי (בתמונה הקודמת) אימצה שיטה זו.

מתניה יוזביץ מנופף לי לשלום, לידו בתמונה – איציק מוריה.

קטע הריצה המשותף לרצים לפני ואחרי נקודת הסיבוב והביקורת, מתקרב לסופו,

ליזה מיליס, נכנסת אליו עכשיו, ואני אפנה בעוד זמן קצר ימינה להמשך הריצה.

אנשי האבטחה מבקשים תמונה משותפת,

אני נענה לבקשה, גם להם יש חלק באירוע.

בשלב מסויים, אני כבר די עייף, וכך אני גם הולך חלק מהפינאלה של המרוץ.

אנחנו עוזבים את מתחם גני יהושע,

אבל לא לפני שנבקר גם בחניון…

אפשר לרוץ במדרכה, אני ממשיך לרוץ בכביש.

בכל מקרה אנחנו מגיעים תוך זמן קצר לרחוב שיטרית ממנו זינקנו, בדרך אל הסיום באצטדיון האתלטיקה, השוכן בהמשך הרחוב.

שירה שנקר הצעירה, מסיימת גם היא את המרוץ, ואחריה בתמונה איתמר אלטלף.

לא יודע אם אלן קפלן ואריקה כהן הופתעו למראה המצלמה, אבל גם הם עשו את המתבקש, וחייכו…

בתחילת הריצה (ביציאה מרחוב שטרית אליו חזרנו זה מכבר), פגשנו את ליהי תדמור ארנון ומאיה יפעת, עכשיו איתן בתמונה גם אנני אדלר, כולן רצות וטריאתלטיות בעצמן.

שער הזינוק מופיע כבר באופק.

מי שלא התעייף מסיכום ארוך זה, וודאי זוכר שכאשר פגשנו את גיזאצ’ו במהלך הריצה, סיפרתי שהוא יסיים במקום השני.

מה שאומר שזה היה די מזמן, כך שבהחלט יש לו סיבה טובה לחייך.

על הבימה שממנה הוזנקו המרוצים השונים, יש עדיין מי ששומרים עלינו.

נכנסים אל חניית אצטדיון האתלטיקה,

בדרך אל השער, שמעלה אותנו אל המסלול.

רצים בישורת האחרונה, כמו האצנים (רצים למרחקים קצרים, או בלועזית ספרינטרים), שעושים זאת דרך קבע באצטדיון.

השעון בשער הסיום מראה כבר את הזמן 2:06:30 שעות, זמן קצר לפני שאחצה את קו הסיום,

והנה זה קורה.

זמן לסכם את הריצה שלי – 2:06:37 שעות לפי הגארמין ומרחק של 21.67 ק"מ, אבל כנראה שהגארמין שלי הוא זה שזייף…

זמן רשמי זהה לפי התוצאות, ומהיר בשנייה לפי הזמן האישי (המחושב, מהרגע בו דרכתי על שטיח הבקרה, בקו הזינוק).

מקום 1596 מתוך 2108 שסיימו, ו-234 מתוך 294 בקטגוריה שלי.

פורסם גם זמן בקרה ל-9.6 ק"מ, ומרחק זה עברתי ב-52:16 דקות.

אחרי התאוששות קצרה אני ממשיך לשולחנות, כדי לקחת בקבוק מים,

וכנראה שגם מדליית השתתפות התווספה, לאוסף המכובד שהספקתי לצבור, ב-19 שנות ריצה.

חלק מהרצים והרצות מנצלים את הדשא למנוחה, אחרים למתיחות.

בדרך אל קו הסיום (לחזרה לתפקיד הצלם), אני פוגש את הדס שבתאי מקבוצת הריצה של צה"ל.

גם אותה פגשנו כזכור במהלך הריצה – הדס סיימה כבר לפני יותר מחצי שעה (כמעט 20 דקות לפני), כך שגם היא יכולה לחייך חיוך גדול.

עוד תמונת אווירה, של להקת המתופפים,

לפני שניתן את הכבוד גם לרצים שממשיכים להגיע אל הסיום.

רמי זילברשמיט גם הוא בין המסיימים.

משפחת ינאי היו בין אלו שעזרו לגבי (ינאי) במדידת הזמנים למשתתפי המרוץ.

אברום ויעל בורג קורנים מאושר בדרך אל קו הסיום.

אחרי עוד קצת התאוששות וסידורים, אני מגיע לרחבת הדשא מחוץ לאצטדיון, שם נערך טקס הסיום.

הטקס למנצחי המקצה ל-10 ק"מ כבר בעיצומו – שלושת המנצחים היו, בריהון וובה לפני רן אלתרמן ודן סלפטר.

הקהל כיבד וגם צילם את המנצחים.

במקצה המקביל לנשים ניצחה דועה סולימן חטיב, שחוזרת מחופשת לידה.

דועה, נבחרה זה לא מכבר (נכון לזמן כתיבת סיכום זה), בפעם השנייה, כחברה בהנהלת איגוד האתלטיקה.

בינתיים אפשר לנצל את הזמן עד לטקס למקצה חצי המרתון, להחזיר אנרגיה בעזרת היוגורט של מולר,

או לרקוד…

יש זמן לעוד תמונה משפחתית עם הדר מילווידסקי,

לפני שנעבור למנצחי חצי המרתון – דסטאו סוונך לפני גיזאצ’ו יוסף ואסף בימרו.

נעבור למנצחות – נילי אברמסקי מברכת את מארי אליאס, הראשונה מבין הישראליות.

איתן בתמונה הקבוצתית קלקידן בלקה מאתיופיה שניצחה במרוץ.

לא ניפרד בלי עוד תמונות אווירה – אמיר כהן, נהנה מחברתם של נילי אברמסקי ודניאל קרן.

ניפרד מהתמונות עם תמונה קבוצתית של המארגנים.

זמן סיכומים:

1. בזמן חלוקת ערכות המשתתף ביום לפני המרוץ, הייתי עד לתלונות של משתתפים שנרשמו למקצה ל-5 ק"מ, אליו ההרשמה התאפשרה באימייל, גם לאחר סיום ההרשמה למקצים הארוכים יותר.

רצוי לשפר את נושא ההרשמה למקצה הקצר, ובכלל.

2. התמונות מספרות, שעמדו לרשותנו 6 נקודות שתייה, 4 עם שקיות מים ואחת עם בקבוקים.

כמות הנקודות והמרחקים ביניהם, נראו לי סבירים בהחלט.

בניגוד לשנה שעברה, לא נתקלתי השנה בנקודה בה נגמרו המים.

3. רצים רבים, לא הספיקו להגיע בזמן לזינוק (בעיקר במקצה ל-10 ק"מ), בגלל הבקשה מהרצים לחכות בתוך האצטדיון עד שיקראו להגיע לזינוק.

נראה שרעיון זה אולי היה טוב, אבל לא בוצע בהצלחה, לאור כמות הרצים והרצות הרבים, שאיחרו לזינוק המקצה שלהם.

4. חלק מרצי המקצה ל-5 ק"מ טעו והאריכו את המסלול ליותר מ-6 ק"מ.

רפי גרודצקי, מאמן אתלטיקה בהפועל חולון ומרכז נבחרות ישראל, סייע לצוות של אבי שטיין וחברת שיאן ספורט שהיו ממפיקי המרוץ.

רפי בצעד אמיץ, התנצל בפורום ריצה וטריאתלון בתפוז (המקושר לאתר "שוונג") על הטעות, לקח עליה אחריות, והסביר את הסיבה לה.

מסתבר שהמכוונים לא עמדו במקום הנכון, למרות סיור שערך רפי לראשי הצוותים של המכוונים, ימים מספר לפני האירוע.

5. אם יורשה לי להביע דעה אישית לגבי המקצה ל-5 ק"מ, אני לא בטוח שיש מקום באירוע כזה לריצה בתשלום שלה מאפייני ריצה עממית, וכוונתי לעובדה שאין מדידת זמנים לכל הרצים אלא רק לראשונים (50 הראשונים אם אני זוכר נכון), מאחר והמדידה לא נעשית בעזרת צ’יפים.

כתוצאה מכך, גם לא מפורסמות באתר המרוץ תוצאות מקצה זה.

6. לקח קצת זמן לפרסם את תוצאות המקצים לחצי מרתון ו-10 ק"מ בצורה נוחה לצפייה, כמו גם להוספת הזמן האישי.

הבעיה מתחילה, כאשר בשלב מסוים, פורסם זמן אישי רק לחלק מהמשתתפים – גם אם זו הייתה תקלה טכנית, אין לה מקום, מאחר והיא נותנת למשתתפים היותר איטיים, תחושה שהם פחות חשובים.

7. אזור טקס הסיום היה בהחלט מוצלח, גם אם נראה שהשנה לא היו הופעות של להקות צעירות.

מצד שני, סביר להניח שרוב המשתתפים, שמיהרו לסידורי יום שישי, בירכו על כך…

8. באפריל, מתוכנן שובו של מרתון תל-אביב המלא.

המרתון יאורגן ע"י הצוות שהיה אחראי גם על חצי המרתון.

הפעם הראשונה והאחרונה בה רצתי מרתון בתל-אביב הייתה די מזמן (מרץ 1990), והיה זה רק המרוץ השני שלי אי פעם, אבל עדיין ממה שאני זוכר מהמרוץ, ומהשנים לאחר מכן, בהן רצתי במרוץ הקצר יותר (חצי מרתון) – לא קל לארגן מרתון מלא בתל-אביב.

אפשר רק לקוות להצלחת המארגנים, לטובת הריצה והרצים למרחקים ארוכים בארץ!

9. מי ששרד את הסיכום הארוך, יכול אולי להבין שלכתוב אותו, היה לא פחות מייגע, מלרוץ חצי מרתון עם מצלמה ששוקלת יותר מ-1 ק"ג, ולצלם בקצת יותר משעתיים – 1185 תמונות,

אולי גם זה תרוץ כלשהו, שזה לקח לי 50 ימים…

קישורים קשורים

תמונות מרוץ תל-אביב שצולמו על ידי – כולל כל התמונות מכתבה זוכאן

תמונות נוספות ממרוץ תל-אביב שצולמו על ידי צלמים אחריםכאן