מאת:עופר ביידה

שנה לאחר חידוש חצי מרתון תל אביב ופחות מחצי שנה לפני שהמרתון המלא אמור לחזור לעיר ללא הפסקה, יוצא לדרך חצי המרתון במתכונת דומה לזו שהתקיימה שנה קודם.
גם השנה חלוקת ערכת המשתתף מתבצעת בשבוע האחרון לפני המרוץ.
הפעם החלוקה בתחילת השבוע מתבצעת בכיכר רבין.
אני מגיע לשם ביום שני, ארבעה ימים לפני המרוץ.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

אחרי סיום תפקיד "הצלם",

אני פונה לתפקיד "הרץ", וניגש לדוכני חלוקת המספרים, לצורך קבלת ערכת המשתתף שלי.
אינני מוצא את מספר המשתתף שלי ברשימה על לוח המודעות, לאחר בירור קצר, אני מבין שמאחר ונרשמתי כצלם "שוונג", החליט מישהו, שצלם לא צריך מספר משתתף או צ’יפ…
הפיתרון, להגיע לחלוקה באצטדיון הדר יוסף, ביום חמישי, יום לפני המרוץ.

כך אני אכן עושה.
אני מנסה למצוא את מספר המשתתף שלי שוב ברשימת המשתתפים, למרות ש"שכחתי" את הזכוכית מגדלת שלי בבית, אני מבין מהר מאד ששוב שמי לא ברשימה.
למרות שקיוויתי להימנע מכך, מסתבר שאאלץ לחכות לבוקר על מנת לשים את ידי על מספר המשתתף והצ’יפ החמקמקים…

נראה שההרשמה למקצה ל-5 ק"מ, לא עברה בצורה חלקה, לאור העובדה שהיא נעשתה, כולל היום (בניגוד למקצים האחרים) ע"י אימייל.

תשע וחצי שעות חולפות, השחר כבר עלה, ואני שוב מגיע לדשא מחוץ לאצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף.

הפעם שמי אכן מתנוסס ברשימה, וחני פוטר – טריאתלטית שהיום בצד המארגן – דואגת לתת לי את שקית המשתתף המתאימה.
תודה!

סאגת ההרשמה מאחורי, ואפשר לחזור לתפקיד הצלם.
שער הסיום ושטיחי המדידה כבר מוכנים ומחכים לרצים על המסלול באצטדיון.

יש הרבה זמן לתמונות אווירה, ניתן את הכבוד לראובן פינקל הוותיק – החולצה שהוא לובש היא אחת מסימני הכבוד שנתנו לו מארגני מרוץ נס ציונה, שהוא כל כך מזוהה איתו, לרגל הגיעו לגיל 70.
מאז ראובן הגיע כבר לגבורות, ועדיין טוב לראות אותו רץ ומסיים מרוצים, כמו רצים צעירים ממנו בהרבה!
איתו בתמונה, אלי בוצר, רץ מרתון וותיק, שבשנים האחרונות מוכר לרצים רבים, כמי שמארגן את מרוץ גלעד, בשדות רעננה, לזכר בנו גלעד ז"ל.

בחזרה לדשא מחוץ לאצטדיון – צביקה פישמן ופיטר מנדלוביץ’, נהנים כנראה גם הם מהאווירה החגיגית.

מאור טיורי שכזכור, זכתה שלושה ימים קודם באליפות ישראל במרוצי כביש, במסגרת מרוץ אשדוד, תרוץ היום במקצה ל-5 ק"מ.
לידה בתמונה אביה, שמלווה ומעודד אותה בהרבה תחרויות מסלול בהדר יוסף.
מי שנראית בתמונה מצלמת אותי, היא ליאת קוגון – אצנית ממכבי ת"א, שזכתה במקום השלישי בריצה ל-100 מ’ (מבין הישראליות) באליפות ישראל האחרונה.

ילדי בתי הספר מתכוננים גם הם למקצה העממי בו הם ירוצו.

עד אז, גם להם מגיעה תמונה קבוצתית.

עוד כחצי שעה עד לזינוק למקצה התחרותי הראשון (ל-10 ק"מ),
יש הרבה דרכים להעביר את הזמן – למשל בעזרת כדורי הכושר הנראים בתמונה.

עוד מבט לעמדת המחשב של המארגנים – בתמונה שרון ששון וחני פוטר, שסייעו לי בהרשמה.

אני ממשיך לטייל בין הרצים והרצות,

ופוגש פנים מוכרות – מארק גולדבלט וצביקה יהלום.
צביקה מתעניין במרוץ המדבר האתגרי – Desert Challenge – שאמור להיערך בעוד שבוע, וגם אני שואל את מארק, שאשתו קרן, היא מארגנת המרוץ, מספר שאלות בנושא.

חלק מהרצים עדיין מגלים עניין ברשימת המשתתפים,

וחלק כבר מוכנים לריצה – למשל, עדי גזית והראל שטראוס שירוצו את המקצה ל-10 ק"מ (מספר משתתף עם רקע כחול), כמו גם רוני בירם ומשה ברמק שירוצו במקצה ל-21 ק"מ (מספר משתתף עם רקע אדום).

גם הרצים והרצות שירוצו במקצה ל-5 ק"מ רוצים תמונה קבוצתית.
מרוץ זה יתנהל ללא צ’יפים, ולמעשה המארגנים פרסמו, שתימדד תוצאה רק ל-50 הראשונים (אם אני זוכר נכון, כחודש לאחר המרוץ, בעת כתיבת סיכום זה) – כנראה שמסיבה זו, לא פורסמו תוצאות מקצה זה באתר המרוץ, ולכן אין ביכולתי לזהות רצים/רצות שאינני מכיר ממרוצים קודמים.

מרוץ גדול כמו חצי מרתון בתל אביב, מושך כמובן, לא מעט תקשורת – גם לגלי צה"ל הייתה נציגות בשטח…

עוד כשמונה דקות אמור להיות מוזנק המקצה ל-10 ק"מ, למרות שארוץ במקצה הארוך יותר, אני כמובן רוצה לצלם את הזינוק.
משום מה אני מחליט לעשות את הדרך לאזור הזינוק דרך האצטדיון עצמו, ולא דרך הכניסה הראשית.
רצים ורצות רבים עדיין ממלאים את הדשא באצטדיון.

אני מתקרב אל שער (הקשת הכחולה הנראית בחלקה בתמונה) שממנו ניכנס לאצטדיון בסיום הריצה – שער זה ממוקם ליד שער כניסת הרכבים של האצטדיון.
הצפיפות די גדולה, רבים מנצלים את הזמן לעוד קצת מתיחות.
הכרוז אמור לקרוא לרצים לצאת דרך השער הכחול, בבוא הזמן, אבל אני מבין שכ-6 דקות לזינוק, כדאי שאצא, כי אחרת לא אגיע בזמן לצלם את הזינוק של רצי ה-10 ק"מ.

בחלוף כשלוש דקות, אני מצליח לצלוח את עשרות הרצים ולהגיע אל הכביש לכיוון קו הזינוק.

שער הזינוק לפנינו,

ונראה שגם המקצה העממי עומד לצאת לדרך.

הסדרנים מוכנים לקראת הזינוק הבא,

ואכן רצי המקצה ל-10 ק"מ עושים סוף סוף את דרכם אל עבר קו הזינוק.

כך זה נראה מהצד השני של קו הזינוק (ותודה לתג התקשורת שבזכותו הגעתי לשם…)

במת המכובדים כבר מאוישת, אפילו שדר נראה ברקע – מעניין במי מדובר…

והתשובה – דני דויטש מחדשות ערוץ 2, שירוץ במקצה ל-10 ק"מ.

עוד קצת מוזיקה לפני יריית הזינוק,

והם יוצאים לדרך בשעה 8:50 לערך,

באיחור של כ-5 דקות מהתכנון המקורי.

למרות שכמות הרצים רבה, גם כאלו שלקח להם קרוב לחצי דקה להגיע לקו הזינוק, מפגינים לא מעט התלהבות.

נראה שצוואר הבקבוק שחששתי ממנו ביציאה מהאצטדיון, אכן היה בעייתי, ושתי דקות מהזינוק, רצים ורצות רבים עדיין מגיעים.

לא רואים את הסוף…

חלק מהצלמים מצלמים תוך כדי כריעה,

מאחר וכמות וצפיפות הרצים לא גדולה, אני מחליט לנסות זאת בעצמי,

בהנחה שלא תהיה לרצים בעיה לראות אותי, ולהימנע מהתנגשות לא רצויה.

זה חשוב להסתכל על השעון, אבל כדאי להסתכל גם קדימה,

ולראות לאן אתה רץ…

אני מבין קצת באיחור שכנראה אחד הרצים (אני כבר לא ממש זוכר מי מבין הרצים – כנראה מבין שתי התמונות הקודמות – זה היה), שקוע זמן רב מדי, בהתבוננות בשעון שלו ועומד להתנגש בי,
אני מנסה להזהיר אותו בקול, ולבסוף מושיט את היד קדימה, כדי לבלום אותו וכך לרכך את הנפילה שלו עלי…

לשנינו (כנראה) שלום.

בעבר, כמעט התנגשתי בעצמי ב-2 מרוצים, בצלמים שישבו על הרצפה בזינוקים יותר צפופים.
הפעם חשבתי שזה לא יקרה, אבל כנראה שמי שרץ (עם או בלי מספר משתתף), לא תמיד מתנהג, כמו שמי שלא רץ באותו רגע, יכול לצפות.

הוא ממשיך בריצה, ואני זז הצידה להמשיך בצילום מחוץ לנתיב הרצים…

יותר מ-5 דקות חלפו, ועדיין ממשיכים להגיע רצי 10 ק"מ שאיחרו להגיע לזינוק – עמרי קאופמן הוא אחד מהם,

וכך גם קרן גל-ים,
ברקע נראה שהסדרנים מתכוננים כבר לזינוק למקצה חצי המרתון, אם יש עוד רצי 10 ק"מ, הם כבר יתקשו לעבור אותם.

הגיע הזמן להתקדם לעבר קו הזינוק, גם גיזאצ’ו יוסף, מהמועמדים לניצחון כבר שם.

הרצים והרצות כבר מוכנים,

ביניהם גם מארי אליאס מנצחת מרוץ חולון שבוע קודם, ואחת המועמדות לניצחון מבין הישראליות.

קשה קצת, לראות את הקצה של השטיח האנושי, של אלפי הרצים הממתינים לזינוק.

ראש העיר רון חולדאי, כבר עם צופר ההזנקה בידו,

ואנחנו יוצאים לדרך.

גם הפייסרים (מכתיבי הקצב) מאפסים שעונים.

החלק הראשון של הריצה, הוא ברחוב שטרית, שבו שוכן האצטדיון הלאומי בתל אביב, הידוע גם כאצטדיון הדר יוסף.

נפרדים מרחוב שטרית לטובת שדרות רוקח – הכיוון מערב.
ליהי תדמור ארנון ומאיה יפעת, אותן פגשתי על המסלול בתחרויות רבות, היום בצד הקהל המעודד – תודה.

רצים ורצות רבים ממשיכים לזרום.

אני רץ היום עם שעון הגארמין הישן, אותו אימצתי מחדש לאחר שהיותר חדש, עדיין לא התאושש מהריצה האחרונה שלי, במרוץ בתל אביב (מרוץ הלילה של נייקי).
כנראה שפספסתי את השלט לסוף הקילומטר הראשון, אבל זה קצת מדאיג אותי לראות, שאני כרגע לפני רצים, שמסיימים בדרך כלל הרבה לפני – כמו יובל עופר ואלי בוצר.
נדב אפרתי ורובי מגדל איתם בתמונה.

אהוד ליפשיץ, מרואן חוש, הדר מילווידסקי, ליאור מרקוביץ ואריאל שטרית מנצלים את רוחב הכביש לרוץ בנוחות.

דובי דובר נהנה בינתיים מהריצה, בעוד כחודש הוא ישפר את התוצאה שישיג היום ביותר משלוש דקות בחצי מרתון עמק המעיינות הידוע גם כחצי מרתון בית שאן.
באותו המרוץ (בבית שאן), הוא ימעד בסיום, ויפצע, ננצל הזדמנות זו לשלוח לו ברכת החלמה מהירה, ושנפגש בקרוב במרוצים הבאים.

השלט המסמן את סוף הקילומטר השני מופיע ממול – הגארמין מסמן 2.04 ק"מ ב-9:22 דקות.
אין לי ספק שקצב של 4:36 דקות הוא מהיר מדי לכושרי הנוכחי, בוודאי בריצה עם המצלמה הגדולה.

אנחנו מגיחים מתחת לגשר,

אומנם בתל אביב אין את אותו הבאזז שיש במרתון ניו-יורק, אבל נראה שגם פה מיכאל גטלן נהנה מהאווירה.

דוד קורן ואני משוחחים על הא ועל דא,

ומתחילים את העלייה על הגשר.

דוד מציע וגם מצלם אותי – תודה רבה!

המצלמה חוזרת לידי בזמן כדי לצלם את מיכל רג’ואן מרצי רמת השרון.
מיכל יכולה לרוץ הרבה יותר מהר, היא מציעה לי להמשיך לרוץ בקצב שלה, אבל ברור לי שזה לא יקרה.
הגארמין מאשר זאת, כשהוא מראה שאת הקילומטר האחרון (958 מ’ לשיטתו) רצתי ב-5:19 דקות, קצב של 5:33 דקות לקילומטר.
כלומר כמעט דקה לאט יותר, מהקצב הממוצע בו רצתי, את שני הקילומטרים הקודמים.

הגשר כבר הרחק מאחור, ושרון גוברין מחייך למראה המצלמה.

את אריאל פלאם פגשתי כבר בכמה מרוצים, למשל מרוץ ספארי ר"ג.

לאחר עוד כדקה של ריצה, אנחנו מגיעים לנקודת השתייה הראשונה.

רצים ורצות רבים כבר התרגלו לשתות משקיות המים (לטעם כנראה אי אפשר להתרגל), צריך רק להיזהר לא לדרוך עליהם…

העדשה של המצלמה הגדולה איתה אני רץ, קצת התקלקלה כאשר החלקתי ונפלתי – בצעדת ירושלים (בחוה"מ סוכות) האחרונה…
הבעיה העיקרית היא בשליטה בזום – לפעמים התמונה יוצאת קרובה, כמו במקרה של שלומי סגל ואורנית מורגרנשטרן,

ולפעמים קצת יותר רחוקה, כמו בתמונה בה מופיע אבי בלייברג, במרכזה

אומנם לא לקחתי זמן ביניים לסוף הקילומטר השלישי, אבל נראה שזה בערך השלב שבו פגשתי את דניאל קרן ממועדון רצי ת"א, ששימש כפייסר לזמן של 1:40 שעות.

נועה ארנון חוזרת לרוץ במרוצים בארצנו הקטנה, אחרי שרצה במחוזות אחרים.

הקילומטר החמישי הסתיים זה מכבר, הגארמין מדד 2.06 ק"מ לשני הקילומטרים האחרונים, בזמן של 11:03 דקות.
יואב קמין, מבקש שיחזור של התמונה שצילמתי אותו, באותו המרוץ בשנה שעברה – דרור לינדר משלים את התמונה.

עוד קילומטר מאחורינו (974 מ’ לפי הגארמין), 5:34 דקות לקח לי לעבור אותו.
בעוד זמן קצר נרוץ מתחת לגשר/מבנה מקורה – הגארמין קרוב לוודאי לא יאהב את הריצה שלא מתחת לשמים הפתוחים, מה שלא יאפשר לו לראות את הלוויינים שמעלינו,

אני דווקא אוהב לצלם (לפחות לנסות) בשלב זה, גם אם הצל של מגן השמש יצר צל בתמונה מאחר והוא לא מסתדר עם אור הפלאש שהנפיקה המצלמה.

חזרנו אל אור השמש,

לפחות לזמן קצר.

דודי מגר מפגין שמחה בפעם הבאה שאנחנו יוצאים אל האור,
יהודה כהן ויובל שב משני צידיו בתמונה, מיישרים אף הם מבט אל הצלם…

בשנה שעברה, יובל רץ במרוץ זה עם אחותו דפנה, השנה היא רצה – כמו שיודעים הגולשים הקבועים של האתר "שוונג", בו מופיע סיכום זה – ברחובות ויערות בברלין הקרירה.

יוסי מלמן ואלון לוי מבקשים תמונה משותפת, יוסי כבר רגיל לראות אותי רץ אחורה, וגם ללוויינים ולגארמין זה לא ממש מפריע…

קובי אורן מחייך מאוזן לאוזן, כאשר גם הוא "זוכה" סוף סוף לתמונה מ"הרץ המצלם".
הוא כבר יודע שכל מה שצריך, זה לרוץ מספיק לאט, כדי להיות לידי לפחות בחלק מהריצה…

חנן זינדל מבקש שאתן את הכבוד ל"רץ עם המקל", וכך יהיה.

מי מייצג את קבוצת הריצה של צה"ל – הדס שבתאי כמובן!

רוכב האופניים משמש כמוביל של מקצה חצי המרתון,
הקילומטר השביעי גם הוא כבר היסטוריה בשבילי – 1.06 ק"מ ב-5:57 דקות לפי הגארמין.

עוד מספר שניות חולפות, ודסטאו סוונך ממכבי ת"א מתגלה כרץ המוביל בריצה.
דסטאו גם יחצה בהמשך ראשון את קו הסיום.

אחריו יסיים גיזאצ’ו יוסף, עוד רץ ותיק יחסית ממכבי ת"א, שבשנתיים האחרונות החל לרוץ ולכבוש מרחקים יותר ארוכים, אחרי שהתרגלנו לשליטתו במרחקים הבינוניים על המסלול.

ואם וותיקים איך אפשר בלי אסף בימרו מהפועל חולון – נציגנו באולימפיאדת אתונה – שיסיים היום שלישי.

אחרי בימרו, עוד רץ וותיק ועמיתו לאגודה – וודג’ זבדיה – יחד עם סטאין הם היוו את שלישיית החוד של רצי המרתון בארץ בעשור האחרון.

זוהר זמירו מאתלטי אורן השרון – אגודה שמצמיחה לא מעט אתלטים ואתלטיות מוכשרים בזמן האחרון – מבקר גם הוא בקביעות על הפודיום במרוצי כביש רבים.
הוא גם מאמנה של מארי אליאס – אלופת ישראל הטרייה במרוצי כביש ממרוץ אשדוד, שהתקיים רק שלושה ימים קודם.

גם את מארי נפגוש בעוד דקות ספורות.

זמן קצר אחרי זמירו מופיע, הרווה אטלי – מהרצים הבכירים של מועדון הסוללים י"ם – בסיום הסדר יהיה הפוך.

מהוותיקים נעבור לצעירים – נועם נאמן מהפועל חולון, בנו של הרץ הוותיק, עמית נאמן.
אין ספק שעמית שמאמן כיום לא מעט מהרצים והרצות הצעירים המובילים בארץ – מגלה יכולות אימון לא פחותות, מיכולתו כאחד הרצים הבכירים בארץ בעבר.

צמוד לנועם, ימהרן יוסף – עמיתו של הרווה אותו פגשנו לפני זמן קצר – מאגודת הסוללים.

יש זמן לצלם גם את הרצים שרצים עדיין בחלק הראשון (כמוני) – אנה ואלדר בן-רובי.

זמן קצר לאחר מכן, ואנחנו מגיעים לנקודת שתייה שנייה.

בהמשך, יש עוד שולחנות גם בצד השני – כמו שאפשר לראות אין בעיה של כמות.

ניר כהן מאנדיור יסיים במקום התשיעי – כל הכבוד!

נעבור אל הנשים, קאלקידן בלקה מאתיופיה, כבר מכירה את הארץ לא רע אחרי שהשתתפה במרוצים רבים…
היא מובילה ותנצח מבין הרצות.

הבטחתי שנפגוש את מארי אליאס שמייצגת במרוץ זה את אנדיור, והנה היא רצה מולי – מובילה בין הישראליות, וכמובן תנצח מביניהן.
איתה כרגע בתמונה – אורן בועז, אלדר פרדו, אלי זנגביל ובתמונה הזאת מאחורי מארי מסתתר שמעון טל.

זמן קצר אחריה, מגיעה נילי אברמסקי הוותיקה מהפועל חולון.

צביקה פישמן – איש הברזל והאגדה – מתקדם לעברי.
בשעת כתיבת החלק הראשון של סיכום זה, אני אחרי ריצת אימון מסכמת נהדרת למרחק 36 ק"מ, שהוא ארגן באזור מגוריו, זיכרון יעקב.
לידו בתמונה, עידן עובדיה.

ריקי סלם מרצי רמת השרון, תסיים שלישית בין הישראליות.

אחרי ריקי תסיים לוריס מנדלוביץ מאיילות.
איתה בתמונה – גל תיכון, אודי דורון ונראה שגם משה כהן, למרות שהתוצאות טוענות אחרת…

אחרי לוריס סיימה ורד אופיר, אותה כנראה המצלמה שלי לא קלטה הפעם,
ואחריה במקום השמיני בין הנשים והשביעי מבין הישראליות, שירי חפר ממועדון ארוחת הבוקר.
איתה בתמונה, אריק טאוב מאיילות.

עוד רצות נמצאות בחלק השני של הריצה, למשל סבטלנה רימסקי,

ועדי מלמד – איתה בתמונה אורי גולד.

את דובי דובר פגשנו כזכור בתחילת הריצה, נראה שהוא נהנה בינתיים, מהריצה בעיר הגדולה.

השלט המורה על סוף הקילומטר התשיעי נגלה בצידו השני של הכביש (מימין בתמונה), הגארמין טוען שעברתי מאז הסימון הקודם 1.67 ק"מ ב-11:42 דקות, שזהו קצב איטי במיוחד – 7:00 דקות לקילומטר.
האם זה מאחר והתרכזתי יותר בצילום הרצים שרצו מולי? מי יודע…

בחלק מהזמן רצתי על הדשא כדי להיות קרוב לרצים ולרצות המצולמים,

אבל עכשיו עלי לחזור לנתיב הנכון, כדי לרוץ כמו כולם.

וזה מה שאני עושה.

לאחר הפנייה,אפשר לראות בצידו השני של הכביש את הרצים והרצות חוזרים מנקודת הסיבוב.

כך נראית הריצה בשני צידי הכביש – סער קוקס הוא הרץ במרכז התמונה.

אני עוזב את הריצה על אי התנועה ועובר לרוץ מול הרצים והרצות החוזרים – אילנית חזן מרימה מבט מנגן המוזיקה איתו היא רצה, ותוהה בוודאי על כך…

עוד רצים ורצות – למשל אריאל פלאם בתמונה – משאירים את נקודת הסיבוב מאחור,

וגם אני כבר מזהה אותה באופק, ליד מגדל השעון.

שטיחי הבקרה כבר נראים ממול ועוד זמן קצר גם רגלי ידרכו עליהם,

ואחריהם גם שלט הסיבוב.

החצי השני של הריצה והמשך הסיכום כאן

קישורים קשורים
תמונות מרוץ תל-אביב שצולמו על ידי – כולל כל התמונות מכתבה זוכאן

תמונות נוספות ממרוץ תל-אביב שצולמו על ידי צלמים אחריםכאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר