מאת:עופר ביידה
חצי מרתון ירושלים, הוא אחד המרוצים הבינלאומיים, שמתקיימים באופן מסורתי כבר שנים רבות.
מקצה מקביל ל-10 ק"מ מושך אף הוא לא מעט רצים ורצות.
בעבר בתקופה הקצרה בה התקיימו בארץ שלושה מרוצי מרתון מלא, היה מרתון ירושלים אחד מהם, בנוסף למרתון טבריה הוותיק והטוב, (המשמש גם כאליפות ישראל), ומרתון ת"א.
המרתון המלא בירושלים הופסק לאחר מספר ניסיונות בודדים (באחד מהם השתתפתי, ועד היום אני מצטער על שהחלטתי לפרוש, ולא לסיים אותו).
מרתון ת"א המלא, יערוך הופעה מחודשת בחודש אפריל 2009, כחודש לאחר חצי המרתון אותו אנחנו מסכמים עכשיו.
ובסוף חודש דצמבר (שמונה חודשים מאוחר יותר), מבשרים אתרי האינטרנט שעיריית ת"א תקיים את המרתון גם באפריל 2010.
לא מזמן התבשרנו שראש עיריית ירושלים ניר ברקת שרץ וסיים בהצלחה את מרתון ניו-יורק (נובמבר 2009), מתכנן להחזיר את המרתון המלא גם לבירה בעוד שנתיים.
אם כך יקרה, אולי נזכה עוד לחזור לימים בהם 3 ערים בישראל יתחרו על הפקת מרתון גדול ואיכותי, לטובת ציבור הרצים והרצות, ובא לציון גואל!
עד אז, נסתפק בחצי מרתון…
בשנים האחרונות, חצי המרתון מתחיל ומסתיים באצטדיון האתלטיקה בגבעת רם.
הזינוק למקצה הארוך (בו אשתתף), נקבע הפעם ל-9:15, חשוב להגיע מוקדם כדי להימנע מפקקים, בייחוד בכניסה לירושלים בהם אני נתקל. אני נאלץ לבחור בדרך חליפית, כדי לא להיקלע לסגירת הכבישים.
פחות משעה מהזינוק, ואני סוף סוף באצטדיון.
לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.
הגעה מוקדמת, כנראה גם הייתה מקטינה את זמן העמידה בתור, בעמדות חלוקת ערכות המשתתף…
כמו במרוץ רעננה, גם במרוץ זה צה"ל משתתף בצורה מאורגנת, עם עמדת חלוקה נפרדת למשתתפים מטעמו.
קצת קשה לי לזכור, איך עברו 20 הדקות בין זמן צילום התמונה הקודמת, לזו הנוכחית,
אחת האפשרויות הסבירות היא, שזה הזמן שביליתי בתור לשירותים…
פחות מחצי שעה לזינוק, אני פוגש עוד רצים בשלבי התארגנות שונים, למשל יוסי סוקולצקי מאנדיור.
אני כבר מוכן.
לנועה ברקמן מרצי רמת השרון וג'סיקה ספקטור, שירוצו במקצה ל-10 ק"מ, יש יותר זמן עד לזינוק המקצה שלהן.
מירב פרי מאנדיור מזהה אותי מרחוק, וממהרת לבקש תמונה משותפת עם עמיתה לקבוצה, פיני כהן.
המסלול ממנו יוזנקו המקצים השונים, כבר הומה רצים ורצות, חלק עורכים חימום,
אחרים – מתיחות.
צילום אחרון של הרצים והרצות,
לפני שאני מצטרף אליהם.
ברכות אחרונות.
האם בשלב זה גם עדכנו אותנו, שהפעם לא נשלים סיבוב באצטדיון כמו בשנים עברו, עקב שינוי שחל בחלק הראשון של המסלול?
מי זוכר…
והריצה יוצאת לדרך.
הנה אנחנו בדרך לעזוב את האצטדיון.
התחלת הריצה היא בסימן ירידה, אותה נצטרך לעלות בסיום הריצה…
אני כמובן אוהב לרוץ מהר בירידה,
אני קצת פחות מתלהב כאשר אני רואה לצידי את מאיר יפרח ומנחם לוינגר הוותיקים, ביודעי שהכושר שלי, רחוק מאד מלסיים את הריצה, בזמן שאפילו מתקרב לזמן הצפוי שלהם.
העובדה שהגארמין (שעון ה-GPS) שלי, אותו עצרתי כנראה, למראה השלט לסימון סוף הקילומטר הראשון, מצביע על 3:35 דקות, מאמתת את החששות.
אומנם הגארמין מדד רק 816 מ', כלומר הקצב האמיתי שלי היה "רק" 4:24 לקילומטר, אבל הפעם האחרונה שסיימתי חצי מרתון בקצב דומה, הייתה בחצי מרתון בית שאן 2004 (כאשר התאמנתי), מה גם, שאז רצתי עם מצלמה קטנה ולא עם המצלמה הגדולה של היום…
נפרדנו מהירידה, ומהכביש אליו נחזור כעלייה לקראת הסיום.
מפגש שני היום, עם פיני כהן ומירב פרי מאנדיור.
נקודת המים הראשונה, מופיעה פחות מ-8 דקות מהזינוק.
נקווה שהיא תעזור לנו, להתמודד עם העלייה הקטנה שלפנינו.
המכוונים והמחסומים הנראים הצידה השמאלי של התמונה, לא מותירים לנו ספק, שהכיוון הנכון הוא ישר אל המנהרה.
נראה שפה מגיע השינוי, מהמסלול בו רצנו בשנים הקודמות.
בכניסה למנהרה, מעדכנים אותנו השלטים שהסתיים הקילומטר השני.
בשלט אחד הסימון מופיע בצבע אדום, ובשני כחול, כדי להבדיל בין מקצה חצי המרתון למקצה ל-10 הקילומטר.
בסימון על הכביש, ההבדלה בעזרת צבע אולי מספיקה, אבל אם כבר יש שלט, למה לא לציין על גביו לאיזה מהמקצים הוא מתייחס?
הגארמין שלי, מבשר שאת הקילומטר השני (942 מ' לשיטתו) רצתי ב-4:55, עדיין מהיר יחסית לכושרי הנוכחי, אבל בהחלט יותר סביר.
מהר מאד הרצים שרצו כבר במרוץ בשנים עברו, מבינים לאיזה "צרה" נקלענו, אם בעבר העלייה הרצינית הראשונה חיכתה לנו רק ביער ירושלים, הרי הפעם אנחנו פוגשים בה, כבר לאחר 2 ק"מ .
לפחות הרווחנו מיקום טוב לתמונות, כמו שזיהה גם צלם הטלוויזיה, שהתמקם באזור זה.
הטור מתמשך גם מאחורי.
שינויי הצל, מאלצים אותי לשנות את פרמטרי הצילום,
ואילו המנהרה, להפעיל את המבזק (פלאש)…
נפרדנו מהעליות לטובת הכניסה (סוף סוף) לגן סאקר.
אני מזהה את המובילים – דסטאו סוונך ואסף ממו – בדרך לצאת מהגן, ולטובת תמונה טובה יותר, רץ במקום למשך מספר שניות.
אחרי שמשימה זו גם הושלמה, אני מתחיל לרוץ גם כן בלולאה, אותה נשלים בגן סאקר.
הזכרנו בתחילת הסיכום, שליחידות רבות מצה"ל יש נציגות מכובדת, זמן טוב לפגוש חלק מהם, עקיבא גרוסמן, יהודה הכהן ודגן טגניה.
עוד ועוד רצים בדרך חזרה כבר, למשל חנן יוסף מאיילות.
שטיח בקרה, משגיח שכולם אכן השלימו את הלולאה (הזמן שהוא רושם לי, 19:10 דקות),
והתמודדו עם העלייה הבאה, כמו אמיתי גיורא ממבשרת ציון, Jeff Horn מאברדין או רובי קרמר מתל אביב.
נראה שאני לא הרץ היחיד במרוץ היום, עם מצלמה…
את הסימון לסוף הקילומטר השלישי כנראה החמצתי, אבל הגארמין טוען שאת 2 הקילומטרים האחרונים (שלישי ורביעי), רצתי ב-11:54 דקות (1.950 ק"מ לייתר דיוק).
האם רונה זמיר במרוץ הביתי ואולגה חתן דדון רצות היום יחד? על פי התוצאות הן יסיימו כמעט אחת אחרי השנייה ובהפרש של 12 שניות.
לידן בתמונה ישראל שוויגר.
אני מגייס שוב את המבזק, להאיר לנו את הדרך, במנהרה שבסופה ניפרד מגן סאקר.
חגי פנקר (בחולצה הכתומה) כרגיל מצלם אותי, מצלם אותו.
עוד קילומטר מסתיים, הגארמין רושם 4:48 דקות ל-946 מ'.
הכביש כבר נראה בצידה הימני של התמונה,
ובחלוף דקה, אנחנו רצים עליו,
ונהנים בינתיים מכל רגע, כמו שאפשר ללמוד מהחיוך של עופר קרפ מרעננה.
משני צידיו בתמונה, יורם גולדרינג מצור הדסה ואופיר מלול ממושב אמונים.
לא נקפח גם את Hans-Wolfgang Heitzer ו-Spors Dietmar, שניהם מאוברהאוזן שבגרמניה.
אילן סבג מניף את ידיו מאחור, משמאלו בתמונה שמואל דרעי מירושלים ואילו מימין כליל כהן מנטף ואימרי זלמן מכפר טרומן.
כמה מטרים לפניהם, דעואל פלאי מירושלים.
הניסיון להנציח את תחנת המים הבאה, לא הצליח כל כך, אבל נראה שמים לא חסרים בה.
עוד קצת ריצה במישור,
לפני שהיא מתחלפת שוב בעלייה…
נראה שאבנר לבציון ודינה לידסקי, מתמודדים יפה עם העלייה.
אנחנו עוזבים את הכביש הראשי, בדרך שתוביל אותנו אל יער ירושלים.
הרבה פעמים, אני מוצא שכדאי לצלם גם את הכיתוב, על גב חולצותיהם של חלק מהרצים והרצות.
למשל כמו זו של כליל כהן (אותה פגשנו כבר לא מזמן, ונפגוש שוב בהמשך הריצה) – "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" (הרב קוק).
איתי שחורי (משמאל בתמונה) וגלעד אפרתי בתמונה ראשונה,
ועשרים שניות מאוחר יותר בתמונה שנייה, כבר עם בקבוקי מים.
המסקנה המתבקשת, כנראה שהמצלמה שלי לא תוכל לשמש לעדות ישירה, לקיומה של תחנת השתייה אותה פגשנו בשלב זה…
שיפוצים בכביש, גרמו לחלק מהרצים לעקוף אותם משמאל.
הכביש הצר וחניית הרכבים משני צידיו, לא מקלה על הרצים והרצות, אבל לא שוברים אותנו כל כך מהר.
השלט על העץ (בצידה השמאלי של התמונה), עם החץ הכחול, מבשר על סיום הקילומטר השמיני.
הגארמין מעדכן שרצתי את 3 הקילומטרים האחרונים ב-17:47 דקות (ואם נדייק, הוא מדד 3.110 ק"מ).
השלט מבשר לנהגים שאנחנו נכנסים לדרך ללא מוצא, והכניסה ליער ירושלים, היא מרח' הזכרון ע"י יד ושם.
מאחר ואנחנו רצים ולא כלי רכב, הבעיה שלנו לא ביציאה, אלא בדרך ובעלייה עד שנגיע אליה…
הנוף כבר השתנה לנו, רוברט שושן מקבוצת הריצה של צה"ל, זוכה לתמונה ברקע זה.
נקודת מים מחכה לנו, כדי לעזור לנו להתמודד עם העלייה הקרבה.
משקה איזוטוני לא היה מזיק בנקודה זו, אבל נסתפק גם במים.
מיקי כהן-קלף מקרית שמונה, עם בקבוק מים ביד אחת ושעון גארמין בשנייה, מחייך כאילו אף עלייה מאיימת, לא נמצאת כבר בפתח.
הגארמין שלי, מדד 1.230 ק"מ ב-5:41 דקות.
Gutsche Kristopher ו-Anrich Svenja יסיימו הרבה לפני, אבל לפני כן הם יקבלו תמונה משותפת.
אחרי שאני מצלם את דיויד טראוב-וורנר,
הוא מציע לצלם אותי, אני נענה להצעה ונותן לו את המצלמה הקטנה.
כמובן שאני מצלם אותו בפעולה,
וכך זה נראה מהצד השני .
אני מודה לו עם עוד תמונה, זמן קצר לפני שהוא מחזיר לי את המצלמה הקטנה.
את אמיתי גיורא שרץ עם החולצה של עין פרת, פגשנו כבר קודם, לידו בתמונה רוני רשף לבני מרצי השפלה.
כשרצים לא תמיד יש זמן להסתכל על הנוף, מזל שהמצלמה מאפשרת לנו לעשות זאת גם 9 חודשים אחר כך…
כך נראית העלייה, כאשר אני מצלם אותה בכיוון הריצה הנכון.
לפעמים אני משנה את כיוון אחיזת המצלמה, בניסיון לייצר תמונות פורטרט.
דורון מאירוביץ, היה אחד הרצים שפגשתי בשלב זה.
גם דינה לידסקי אותה פגשנו כבר קודם, זוכה לעוד תמונה.
נקודת השתייה הבאה, ממוקמת בתחילת העלייה הכי תלולה במרוץ,
שתסיים את ביקורינו ביער ירושלים.
כשמצלמים בכיוון הפוך, נראה שהעלייה כבר די מאחורינו.
את יוסי סוקולצקי, פגשתי היום לפני הזינוק, והנה מפגש ראשון איתו במהלך הריצה.
נפרדנו מיער ירושלים.
רצים ורצות רבים נראים לאורך הכביש,
למשל, זהבה דלין מירושלים, עידו וולק ממבשרת ציון ולאה שליו אף היא מירושלים.
נראה שלא מעט רצים ורצות מהאזור, אכן באים לרוץ בנופים שבוודאי מוכרים להם היטב.
מי שהגיע קצת יותר מרחוק, הוא שמואל רוכין מתמרת (יישוב קהילתי השייך למועצה האזורית עמק יזרעאל).
אני רגיל לפגוש במרוצים את אחיו של שמואל – ירון רוכין הוותיק, מירושלים – את שמואל נפגוש שוב בסיכום של מרוץ השליחים הר לעמק, שהוא אחד ממארגניו.
רוני רצבי – חבר הנהלת איגוד הטריאתלון בעבר הקרוב, ויו"ר ומזכ"ל האיגוד בעבר, אותו פגשתי בתור שופט ראשי בלא מעט טריאתלונים בעבר, מברך אותי לשלום, ואני מודה לו כמובן עם תמונה.
בדרך לחציית כבישים ראשיים, אני פוגש את Danielle Angel, שרצה עם חולצה שעליה הכיתוב – Angel Girl…
לפי הגארמין, כנראה שבשלב זה זיהיתי שלט המציין את סוף הקילומטר ה-12.
הגארמין טוען שמאז זמן הביניים האחרון עברו רק 2.660 ק"מ, אותם עברתי ב-19:34 דקות, אבל זמן הביניים שקדם להם הצביע על 1.230 ק"מ, כך שנראה שהמרחק הכולל סביר, גם אם הסימונים או הגארמין שלי לא מדייקים.
עוד כדקה חולפת, ואני שמח לראות, שאנחנו רצים בירידה.
אני כמובן משתדל לנצל זאת, כדי לעבור עוד רצים, כדי לצלם אותם.
למשל את אביעד דגן ואיתן צלה מצה"ל.
משום מה, ניסיונות הצילום שלי של נקודות המים, לא הצליחו כל כך הפעם.
עוד ירידה בפתח.
וגם בה אני נעזר כדי לצמצם פערים לרצים שמלפני, למשל מלקולם אייזקס, אותו אני זוכר לטובה ממרתון טבריה ה-30, בו הוא נתן לי חטיף אנרגיה, לאחר כ-30 ק"מ במרוץ.
Spors Dietmar אותו פגשנו כבר קודם בריצה, התרגל כנראה כבר לנוכחות "הרץ המצלם".
אנחנו מתקרבים, אל הפנייה אל הכביש שבסיומו (בעוד כ-3 ק"מ), נגיע אל אצטדיון טדי.
הגארמין מתעקש שאת 1.940 הקילומטרים האחרונים (כנראה בואכה סיום הקילומטר ה-14), רצתי ב-8:59 דקות.
איפה הימים שהייתי רץ בקצב הזה, לא רק בירידה…
פגישה שנייה שלי היום גם עם חגי פנקר.
כמובן שהוא לא מוותר על הנוהל הקבוע שלנו, לצלם אחד את השני,
מצלמים אחד את השני…
מרוב עיסוק בצילומים, כנראה שלא צילמתי את תחנת המים, על פניה חלפנו זה עתה.
ירון גרופמן מאיילות (במרכז התמונה) אומנם לא מחזיק עדות חיה (בצורת בקבוק מים) להימצאות התחנה, למרות זאת ניתן לראותה למרחוק בצידה השמאלי של התמונה, כמו גם את חגי פנקר, שהתפנה מהצילומים לטובת לגימה מבקבוק מים.
אורחינו הרצים מאוברהאוזן, מבקשים עוד תמונה, המצלמה שלי בשלב זה מתחילה לגלות סימני התנגדות.
בסוף זה מצליח!
השלט המבשר על סיום הקילומטר ה-16 נגלה אלי ברגע האחרון.
הגארמין מגלה לי, שאת 2 הקילומטרים האחרונים, כבר עברתי הרבה יותר לאט מ-2 הקודמים – קרוב ל-11 דקות.
קטע זה של הריצה הוא מישורי,
וגם העלייה בכניסה לאזור אצטדיון טדי די נסבלת, כמו שמסכים בוודאי גם קובי אוחיון (שנראה בתמונה).
יעברו עוד לא מעט מרוצים עד שאתקן את המצלמה הגדולה איתה אני רץ, כך התמונה נראית לאחר "לחימה עיקשת" שלי בה, בדקות האחרונות.
בכל זאת ניתן איכשהו להבחין בשלט המורה – 17 ק"מ.
אין ספק שבקילומטר זה האטתי עוד יותר מהשניים הקודמים, ולראייה הגארמין קלט 963 מ' שלקחו לי 6:22 דקות!
שטיח הבקרה שני (אחרי הקודם בגן סאקר) מוודא שלא דילגנו גם על חלק זה של הריצה.
תוצאות המרוץ רושמות לי 1:37:07 שעות עד כאן.
לא מעט רצים ורצות אני פוגש, לא מעט פעמים במהלך הריצה, גם אם לפעמים הם מופיעים בסיכום זה, רק קרוב לסוף הקילומטר ה-18…
כנראה שזה נכון גם לגבי שירה שלאף מירושלים.
אנחנו חוצים עוד כביש ראשי, בדרך לפינאלה של המרוץ.
אהרון גינזבורג לא יחכה לי לנצח, אבל לטובת תמונה, כמובן שיפנה מבט אל עבר המצלמה,
לפני שישאיר אותי מאחור.
הקילומטר ה-19 מסתיים אף הוא, ואני אפילו מצליח להבחין בשלט המתאים בזמן, כפי שמלמדת התמונה הבאה.
הגארמין מדווח 1.930 ק"מ אחרונים ב-12:23 דקות.
מי זוכר איך עמיחי גרוס, ידע להסתובב בדיוק בזמן, אבל מה שחשוב הוא התוצאה בתמונה שלפניכם…
עוד תחנת שתייה,
תעזור לנו לצלוח את 2 הקילומטרים האחרונים.
מבט אחרון אל הנוף,
לפני שנאמר שלום ונפנה אל הכביש,
בו התחלנו את הריצה, אשר יחזיר אותנו אל הסיום באצטדיון גבעת רם.
מפגש שלישי היום עם יוסי סוקולצקי, ששמח לפגוש את המצלמה,
כנראה לא כמו כל תלמידות ביה"ס בויאר בירושלים – יערה מרדכי, שני ממן, גל ששון והילה אפשטיין, שמסיימות את המקצה ל-10 ק"מ…
אני כבר לא ממש זוכר, אם רצתי כל כך לאט בשלב זה מבחירה או מעייפות.
בכל מקרה, עוד שני רצים שיסיימו לפני, הם שמואל בר שי ודימטרי רוזנפלד.
הבטחתי שנפגוש שוב את כליל כהן (בפעם הקודמת, התמקדנו בכיתוב על גב חולצתה), אז הנה זה קורה.
גם טל יעקבי מרמת גן, חושב בוודאי כבר על הסיום, ומתרגל הנפת ידיים…
עוד 3 דקות חולפות, ואני כבר על המסלול באצטדיון גבעת רם.
שער הסיום כבר נראה ברקע, וגם שטיח הבקרה שאמור לעזור לכרוז, לזהות את הרצים והרצות בהגיעם לסיום, כבר נראה בתמונה.
ניתן לכיתוב על שער הסיום, לומר את דברו – מרוץ חצי מרתון ירושלים
גמר
אני מצלם את שלל הצלמים שמצלמים את הרצים והרצות המסיימים,
ומיד מצטרף אליהם…
אבל לפני שנמשיך בצילומים, זה הזמן לסכם את הריצה שלי:
לפי הגארמין (שעון ה-GPS) שלי, סיימתי 20.930 ק"מ ב-2:02:56 שעות.
את 2.400 הקילומטרים האחרונים עברתי ב-16:01 דקות.
לפי התוצאות הרשמיות, הזמן שלי הוא 2:02:54 שעות מהזינוק, וזמן אישי (מהרגע בו עברתי את קו הזינוק) של 2:02:51 שעות.
מיקום 509 מתוך 722 שסיימו את חצי המרתון ומקום 70 מתוך 86 בקטגוריה שלי.
אני ממשיך עם עוד קצת צילומים בעמידה, למשל של אוריאל פיש,
לפני שאני מחליט שהעובדה שרצתי חצי מרתון (גם אם בתוצאה פחות טובה מאשר בשנים עברו), נותנת לי לגיטימציה, להמשיך בצילום תוך כדי ישיבה…
כנראה שצביקה יצחק, כבר צולם בדרך זו.
גם רצי ורצות המקצה ל-10 ק"מ ממשיכים להגיע לשער הסיום, כמו ראות בן דוד והגר סורולוביץ מביה"ס בויאר.
לפעמים רצי המקצה ל-10 ק"מ ורצי חצי המרתון נכנסים יחד אל שער הסיום, עדן אונונה מביה"ס בויאר מסיימת את המקצה הראשון, בעוד ישראל דגאי הוותיק מסיים את השני.
שי שמש מצה"ל, מסיים את חצי המרתון עם חיוך,
ואילו יעקב בינה עושה זאת עם ידיים מונפות אל על.
אחריו בתמונה, נראה יוסי לבן שאף הוא בין המסיימים.
גם Amy Birkan חוצה את קו הסיום בחיוך גדול,
איה לוי ונוי אבוטבול מביה"ס בויאר, חוגגות את הניצחון, בסיום 10 ק"מ במסלול לא קל (כפי שזכור לי, מהשנה בה רצתי מרחק זה).
לפי זמני הביניים, Shellie וגם Eric למשפחת Davis רצו את כל חצי המרתון יחד, וכמובן יפה לראות אותם חוצים יחד, באושר גדול את קו הסיום.
אחרי כ-9 דקות ו-70 תמונות שצילמתי בשער הסיום, אני מחליט שהגיע הזמן להיפרד ממנו, לטובת קצת מהאוכל שהוצע לרצים, באזור הדשא של האצטדיון.
לא לפני תמונה של מרסיה קירשנר ששמחה לסיים אף היא את המקצה ל-10 ק"מ.
אחרי מנוחה וקצת אוכל, אפשר להתפנות לתמונת אווירה של מאיר מאיר ואושרי בן עמי, שניהם מצה"ל,
לפני שאני ממהר אל הטקס, שכבר החל.
מנצחות המקצה ל-10 ק"מ – מארי אליאס, לפני דועא סולימן חטיב ומיגל אטיאס.
מנצחי המקצה המקביל לגברים – גזצ'או יוסף, לפני טסמה מוגס וימהרן יוסף.
מנצחי המקצה בקטגוריה לנערים עד גיל 16 – מקואנינט קרה, לפני טרפה טארקין ועדי פרץ.
קהל רב יחסית, מכבד את הטקס, המנצחים והמנצחות.
ניתן כבוד גם לוותיקים – המנצחים בקטגוריה בגילאי 55-59 – משה חג'בי, לפני רוברטו פישר ויובל עופר.
ואם כבר אז גם לוותיקים מבין הוותיקים במרוץ – המנצחים בגילאי 73 ומעלה – חנוך שחר, לפני אבנר ארד ויצחק ברכה.
נעבור למנצחות הצעירות של המקצה – נערות עד גיל 16 – הדר אהרוני לפני גבריאלה וולף ועדי רגב.
רחל שמידט סיימה ראשונה, בין הוותיקות בגילאי 55 ומעלה.
אלכסיי מרצ'נקו מנצח במקצה חצי המרתון מבין חיילי צה"ל.
ואילו מלי גבאי מנצחת בקטגוריה המקבילה לנשים.
איתה בתמונה האלוף גרשון הכהן, שרץ בעצמו את חצי המרתון, אותו פגשנו כבר לא פעם גם בהקפת התבור.
מנצחות מקצה חצי המרתון – Kalkidan Balcha מאתיופיה, לפני סבטלנה בחמנד ואורנה בלאו.
מנצחי מקצה חצי המרתון – אסף ממו, לפני דסטאו סוונך ואסף בימרו.
נעבור לוותיקים – המנצחים בגילאי 50-54 – שלום לוי, לפני John Hale ואילן פיקסל.
והכי וותיקים – המנצחים בגילאי 73 ומעלה – עמוס שליט, לפני שמעון אבני ומשה נח.
חניכי וחניכות מדרשת עין פרת מעודדים,
את חברתן כליל כהן (אותה פגשנו מס' פעמים במהלך הריצה), שניצחה במקצה חצי המרתון בקטגוריה לנערות בגילאי 17-19.
איתה על דוכן המנצחים, יוליה רוזן שסיימה במקום השלישי.
נמשיך עם המנצחות בקטגוריה לגילאי 34-44 – אורנה בלאו, לפני ורד אופיר וקרן מרץ.
ניפרד מטקס הסיום עם המנצחות הוותיקות ביותר היום, גילאי 55 ומעלה – תרזה בן יהודה, איתה בתמונה ז'אנה חולודוב שסיימה במקום השלישי.
סיכום:
1. הרבה זמן עבר מאז המרוץ, הדבר היחיד שאני זוכר שלא התלהבתי בו במרוץ, היה שינוי המסלול בקילומטרים הראשונים, לפני הכניסה לגן סאקר, שהפגישה אותנו עם עליות, מוקדם מהמצופה.
2. המרוץ התקיים יום לפני האולטרא מרתון של פרוספורט, ויומיים לפני מרוץ רמת השרון, סביר להניח שהדבר פגע במספר המשתתפים, בכל שלושת המרוצים, אבל כנראה שזו בעיה "טובה" שאין לה פתרון, עם הגידול במספר המרוצים בארץ, בשנים האחרונות.
מי ייתן ונזכה במהרה בימינו, במרתון מלא בירושלים הבנויה!
קישורים קשורים
תמונות מרוץ חצי מרתון ירושלים, כולל כל התמונות מכתבה זוכאן
סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
