מאת:דניאל יעבץ
ביום רביעי 20 באוגוסט, 2003 בשעה 06:35 יצאנו לשחייה מחוף כפר נחום שבצפון הכינרת. התוכנית הייתה להתחיל בשעה 5:30 אך כמו תמיד עיכובים של הרגע האחרון דחו את הזינוק.
בערבו של אותו היום, בשעה 16:30 לאחר 9:54:56 שעות (תשע שעות וחמישים וחמש דקות) יצאנו מהמים בחוף צמח בדרום הכינרת, מרחק 21 ק"מ.
ננסה לתאר במספר מילים את גודל החוייה
הרעיון והיוזמה
דניאל יעבץ היוזם והמארגן, מספר
מקור הרעיון לחצות את הכנרת הוא למעשה תוכנית אישית שהצבתי לעצמי בהגיעי לגיל 40.
הצבתי לעצמי 4 יעדים בתחום התחביב שלי.
1. להשתתף ולסיים תחרות איש הברזל.
2. לחצות את המדינה מצפון לדרום באופנים ברציפות.
3. לסיים ריצת מרתון בפחות מ 4 שעות.
4. לחצות בשחיה את תעלת "לה מאנש".
את היעד הראשון הצלחתי לבצע בנובמבר 2000 בתחרות איש הברזל שנערכה באילת, באירגונו של יוסי מלמן ועידו פורת.
היעד השני אף הוא מאחורי (ומה שהחל כשגיעון הפך למסורת, והשנה אנו נצא בפעם הרביעית למסע מטולת.)
את היעד השלישי כנראה שלא אוכל להגשים, כנראה שריצה זה לא בשבילי, לא הטכניקה ולא היכולת.
היעד הרביעי שלי טרם מומש אבל כאן הסיבות מעט שונות, בהעדר יכולת תקציבית ליעד זה מצאתי באופן זמני תחליף – חציית הכנרת.
הבעיה, (כפי שאני מכיר את עצמי) עכשיו גם זה יהפך לאירוע שנתי עד שאצליח לגייס את הסכום הדרוש לחציית תעלת לה מאנש. הרעיון החל להסתובב ביננו עם סיום תחרות דואתלון איש הכח בכביש 6.
כשדניאל עושה נפשות לרעיון ויש כמה "משוגעים" שנדלקים ומשאירים אותו על אש נמוכה. בין המתעניינים יובל חץ וחן ברק.
באליפות ישראל 2002 באילת, הוכרז היעד לחציית הכינרת בקיץ 2003 .
ההכנות
איך מתכוננים לארוע שכזה? – חציית הכינרת בשחייה לאורך 21 ק"מ לפחות, ללא אמצעי עזר.
התשובה הפשוטה: שוחים הרבה באימונים…
אבל זה לא מספיק. המפתח להצלחה הוא בהכנה מנטלית ובהכנה "טכנית" מדוקדקת.
מנטלית היה עלינו להתכונן ראשית כל לשהייה ממושכת במים ללא אפשרות של אחיזה כלשהי בסירה או בקרקע. ולצפות למשברים שבאים וחולפים במהלך היום.
טכנית האימונים כללו, מלבד שחיה רצופה, גם אימוני שתיה ואכילה בתוך המים, תוך בדיקת סוגי מזון ומשקה שונים.
הבחירה האישית שלנו:
דניאל – פאוורבר, פאוורג'ל ואיזוסטאר.
חן – תמרים ללא גרעינים, חטיפי קורני ואיזוסטאר.
…והיה גם המרכיב הרשמי והאירגוני
תקנון (ראשוני) למשחה
1. אין לשחות עם חליפה, השחיה חוקית עם בגד-ים וחולצת שמש בלבד.
2. אין לגעת בסירת הליווי לאורך כל המישחה, נגיעה בסירה פירושה פסילה ואי קבלת תעודה ורישום בספר חוצי הכנרת.
3. כל 40 דקות תתבצע עצירה ל 5 דקות בדיוק, שחיין שיגיע מאוחר ביותר מדקה וחצי לנקודת העצירה יועלה לסירה ויסיים את המשחה.
4. קבוצה לא תמנה יותר מחמישה שחיינים.
5. השחיינם ייפו את כוחו של קברניט סירת הליווי, ובכך ישמעו להוראותיו, גם אם הן לא לרוחם של השחיינים.
6. הקברניט יהיה רשאי להעלות לסירה שחיין שלפי ראות עיניו מסכן את עצמו בהמשך השחיה.
לאירוע נדרשו אישורי משטרת הכינרת ומינהלת נמל טבריה. תואמו שתי סירות ליווי וצוות חוף, וגם צוות הפקה של התוכנית G-10 מערוץ 10 , כולל מפיק, צלם, איש סאונד ומגישה, כולם בסירת הליווי.
השחיה – חציית הכינרת
נפגשנו בטיילת של נמל טבריה לפנות בוקר כשכולנו עמוסים ציוד ואפופים התרגשות וחששות.
עם צוות ההפקה של התכנית G-10 מגיע במיוחד לפתיחת היום, פרופ' איתן פרידמן שבעבר שחה סביב הכנרת ואף חצה את תעלת לה מאנש וכן את הקפת מנהטן איילנד.
יצאנו בשייט לחוף כפר נחום לתחילת השחיה, בסירה עברנו כעשרה ק"מ בעשר דקות, מרחק אותו אנו עתידים לעבור בשחיה במשך למעלה מארבע שעות.
על הסירה איתן נותן לנו עצות אחרונות לפני השחיה ועם הזריחה אנו מוכנים לצאת לדרך.
וכך זינקנו למים כאשר צוות G-10 מלווה אותנו ומתעד את המישחה, ואיתנו שוחים איתן פרידמן ויהל ברק (הבן של חן).
את החצי הראשון עברנו בכשלוש שעות אבל לאחריו הגיעו המשברים וכמו שמכנים זאת בשחיה, אם בריצה יש את ה"וול" (קיר) בשחיה תופעה זו מכונה "סינק" – שקיעה או צלילה כפי שלמדנו מפרופ' פרידמן.
את תופעת ה"סינק" עוברים במשך דקות ארוכות שבהן תנועה רודפת תנועה, שאיפה ונשיפה, שוב ושוב. קצב ההתקדמות יורד ודומה שאנו שוחים במקום, התיסכול מתחיל לחלחל אך אין טעם לחשוב על קצב או התקדמות. ברגעים אלו הכל מתרכז בתנועת היד הבאה, הדחיפה ברגל, ושוב תנועת היד הבאה אחריה.
לאחר כארבע שעות, כאשר נראה כי אין מוצא מהשקיעה במים והשחיה כמעט בלתי אפשרית מגיעה העזרה מכיוון בלתי צפוי. יהל שעלה לסירה לאחר שניפרדנו מאיתן, קופץ למים ומצטרף שוב לשחיה, הוא מתאים את עצמו לקצב האיטי הבלתי אפשרי שלנו ומקפיד להשחות לידנו בקצב אחיד, וכך אנו שוב שלושה שחיינים. בהדרגה לאחר כשעתיים נוספות קצב השחיה חוזר לתיקונו ואנו שוב מתקדמים.
העצירות לשתיה ואכילה נעשות קשות ואילולי ההכרה כי חובה למלא את המצברים היינו מעדיפים להימנע מעצירה.
דניאל יעבץ חוצה במרץ אץ הכנרת
לאחר שהתגברנו על המשברים וכבר נראה באופק החוף המיוחל החלו רוחות המערביות ועימן גם הגלים שיצרו לא מעט זרמים שהסיטו והאטו אותנו, השלב הנפשי הקשה היה בשלושת הק"מ האחרונים כאשר כבר ממש רואים את נקודת הסיום אבל לא מתקדמים. תנועה רודפת תנועה והידיעה מחלחלת – אנחנו מגיעים לחוף צמח. כבר אין צורך לעצור וגם אין כח. המלווים על הסירה קוראים ומעודדים שוב ושוב ואנו מתקרבים לחוף, וכאשר מתחילים להיתקל בקנים העולים מתוך המים כבר אין ספק, המטרה הושגה.
לאחר שחיה של 9:54:56 שעות יצאנו לחוף צמח כשאת פנינו מקבלים בני המשפחות וצוות G-10 ועוד כמה נופשים תמהים לתופעה המוזרה של שני שחיינים שיצאו מהכינרת לאחר יום שלם של שחיה.
עייפים אך מרוצים וכבר עם הפנים לאתגרים החדשים שבקנה, וישנם רבים כאלה.
השחיינים חוצי הכינרת
דניאל יעבץ בן 42 חבר קיבוץ ברעם שבגליל העליון , חבר באיגוד הטריאתלון ובאיגוד האופנים ובקבוצת טריאתלון גליל עליון , בוגר איש הברזל 2000 באילת, וחצי איש ברזל בכינרת מ-2001באירגונו של יוסי מלמן. יחד עם רם גולומביק ,אנדרה מייברג מ-ציר מרכזי יוזמים ומייסדים את מסע מטולת אשר יערך השנה בפעם הרביעית . נשוי ואב ל4 ילדים
עובד במפעל הפלסטיק שבקיבוץ.
חן ברק בן 45 חבר קיבוץ גדות שבגליל העליון, חבר באיגוד הטריאתלון ובקבוצת טריאתלון גליל עליון. השתתף פעמים רבות בצליחת הכינרת, השתתף ב1995 ב"מרתון שחיה להקפת מבצר אלניה" בתורכיה (רק 5 ק"מ), איש הברזל באילת 1999 ו-2000.
נשוי לדורית, טריאתלטית בזכות עצמה, ואב ליהל, טל ורותם.
מנהל פרויקט למידה מרחוק בביה"ס הניסויי "הר וגיא".
מלווים בשחיה
פרופ' איתן פרידמן חוצה תעלת לה מאנש.
יהל ברק הבן של חן ודורית, טריאתלט בקבוצת הגליל העליון.
את המשך התאור של המשחה נראה בערוץ 10 לכישודר.
