"חלומות צריך להגשים" אומרת לי תום בשיחתנו בנחישות וממשיכה: "אסור לוותר, אפילו אם קשה, פשוט חייבים להגשים חלומות". תום לוריא, חיילת בת 20, חולמת לעשות טריאתלון, חולמת על על טריאתלון נשים ועל החלום הזה היא לא מוכנה לוותר. תום, נפגעה קשה בגיל 10 חודשים בתאונת דרכים, סובלת משיתוק בפלג גופה השמאלי. כל אלו לא מונעים ממנה לרוץ, לרכוב, לשחות ולהתאמן במרץ לקראת טריאתלון נשים

מאת:מור שלזינגר

על תום לוריא שמעתי כבר לפני מספר חודשים. ניר ריכמן המאמן שלה פנה אלי בבקשה אם אני מכירה נשים שיוכלו להתלוות אליה באימונים. חיפוש קצר, בפורום נשים בספורט, העלה את שמה של ענת כהן. הבנתי מניר שנוצר ביניהן חיבור מיוחד ושמחתי.

לאט לאט הגיעו אלי הדים על הבחורה המדהימה הזו: מענת שלא מפסיקה להפליג בשבחה, מייל מניר ששולח לי סרטון מדהים של תום רוכבת על אופניה, מתאמנת לקראת הטריאתלון ועוד ועוד. הסקרנות שלי הלכה והתעוררה והחלטתי שאני פשוט חייבת להכיר אותה.

שיחה קצרה  עם תום גילתה לי שהיא פשוט בחורה מיוחדת במינה ולא בגלל השיתוק. הבחורה היא פשוט מגנט רב עוצמה שמושכת אליה עוד ועוד אנשים. כשתום מציבה מטרה, ומתמסרת אליה כל כולה, אי אפשר להשאר אדישים לאנרגיות שלה, לנחישות שלה ולכוח הרצון הבלתי נגמר שלה. כך הגיעו והצטרפו אליה יוסי קט, מדריך הרכיבה שלה, ניר ריכמן, מאמן טריאתלון וענת כהן, השותפה שלה לריצות. כולם מתמסרים יחד עם תום להגשים את החלום, כי כמו שתום אומרת: "חלומות צריך להגשים".

תום לוריא (בת 20, מפרדס חנה-כרכור) נפגעה פגיעת ראש קשה בגיל 10 חודשים בתאונת דרכים. כתוצאה מכך סובלת משיתוק חלקי בפלג גופה השמאלי. "אחד החלומות הגדולים שלי היה להתגייס לצבא, והנה עכשיו אני בצבא", מספרת תום.

תום צנועה מכדי לספר, אבל לא רק שהיא הגשימה את החלום והתגייסה לצבא, אלא שביום העצמאות היא קבלה אות מצטיין הנשיא עם עוד 119 חיילים מצטיינים.

תום, מאיפה בא הרעיון לטריאתלון נשים?
הרעיון לטריאתלון נשים הגיע מאמא שלי, דבורה. אמא שלי התחילה בטריאתלון נשים ומאז עשתה כמה טריאתלונים ואף רצה חצי מרתון. ראיתי עליה את ההתלהבות ואת המאמץ ופשוט קינאתי בה. רציתי להתנסות בזה גם, עם ההתלהבות, עם המאמץ, עם האושר. ואז אמא שלי קישרה אותי עם המאמן שלה, ניר ריכמן.

ספרי קצת על השגרה שלך, איך נראים אימונים לטריאתלון?
במשך השבוע, כשאני בצבא, אני מתאמנת באיזור נהריה, איפה שאני גרה וכשאני חוזרת הביתה בשישי שבת אני מתאמנת בשחייה ובריצה עם ניר ריכמן. בימי שבת אני נוסעת לתל אביב ונפגשת עם יוסי קט שמלמד אותי לרכוב על אופניים לקראת הטריאתלון. יוסי הוא מורה מיוחד מאוד, שמלמד אנשים עם מוגבלות לרכוב על אופניים. האמת היא שנורא כיף לי עם האימונים. זה פשוט כיף, אין מילה אחרת לתאר את זה. לפעמים זה גם קשה, למשל הריצה מאוד קשה לי, אבל אני אוהבת את זה. ואני מקוה שאני אהיה מוכנה לטריאתלון נשים ב-28.5.2011.

איך נוצר החיבור עם ענת?
במשך השבוע כשאני בצבא, אני גרה בנהריה וחיפשנו מישהי שתלווה אותי באימונים שם וענת יצרה איתנו קשר והתנדבה לעזור. ענת היא פשוט אישה מיוחדת במינה: הכוח שלה, הרצון לעזור פשוט בלתי נתפסים. אנחנו רצות יחד פעמיים בשבוע, וכל פעם שאני משתפרת, אני רואה את השמחה שלה בעיניים ורואה שזה אמיתי. היא פשוט אדם טוב ואני שמחה שהיתה לי ההזדמנות לפגוש אותה.

ספרי על האימונים עם ענת, על הקשר ביניכן?
אנחנו פשוט נפגשות ומתחילות לרוץ. בהתחלה, לא יכולתי לרוץ הרבה, אז היינו הולכות ומדי פעם משלבות דקה ריצה כל פעם. לאט לאט העלינו את הדקות. ותוך כדי הריצה (אם אני מסוגלת) אנחנו מדברות קצת וצוחקות וכמובן מדברות גם אחרי האימון. אנחנו מספרות אחת לשנייה כל אחת את החוויה האישית שלה ואיך עבר עליה השבוע. היא ממש מרגישה לי כמו אמא שנייה.

מה הכי קשה לך באימונים?
הכי קשה לי זה הנשימה, במיוחד בריצה, אבל גם בשחייה. אבל לאט לאט ענת וניר מנסים ללמד אותי איך לנשום. בשחייה אני איך שהוא מצליחה למתן את זה, אבל בריצה זה הכי קשה לי, ואני מקוה שזה ישתפר. מבחינה מנטאלית, מאוד עוזר לי שיש לי את ענת בריצה. היא מדברת איתי כל הזמן, מעודדת ומדרבנת. עם השעון מקריאה לי כמה זמן נשאר וזה פשוט עוזר.

איזה מסר את רוצה להעביר למי שקורא את הכתבה עכשיו?
המסר שלי הוא שכל אחד יכול. המסר שלי הוא שאסור לוותר, אפילו אם קשה, פשוט חייבים להמשיך. כי מי שמוותר לא מגשים את החלומות שלו, וחלומות צריך להגשים.

ענת כהן, בת 44, אם לשני ילדים היא מורה למתמטיקה ומחנכת, שעוסקת בספורט אינטנסיבי להנאתה בשעות הפנאי.

איך נוצר הקשר בינך לבין תום?
הקשר שלי עם תום התחיל ביום מעונן אחד, חזרתי הביתה מבית חולים, עברתי על פורום נשים ופתאום ראיתי מסר ממך עם שאלה האם אני מוכנה לעזור לאמן נערה מוגבלת. על המקום הרגשתי מעין אור שכזה, הרגשתי שהולך להיות משהו טוב ובלי לחשוב יותר מדי עניתי שכן בטח. תוך מספר ימים יצר איתי קשר ניר, המאמן של תום, וסיפר לי קצת עליה. סיכמנו שכל שבוע הוא ישלח לי במייל את התכנית של תום ונהיה בקשר טלפוני. אני לא אשכח לעולם את המפגש הראשון שלי עם תום. פגשתי ילדה יפהפיה, שיער חלק ועיניים כחולות. פשוטה, ישירה וצנועה מאוד. על המפגש הראשון התחבקנו כאילו אנחנו מכירות.

ספרי על האימונים שלכן?
האמת שהתחלנו מכלום. דקה ריצה והרבה הליכה ומתיחות לפני ואחרי ותוך כדי האימון התפתחו שיחות בינינו על נושאים שונים. לאט לאט התקשורת הפכה יומיומית יותר והרשיתי לעצמי לספר לה כמה כוח אני שואבת ממנה, מההתנהלות שלה ומההתמודדות שלה. תום משרתת בצבא בתפקיד תובעני ולוחות הזמנים של שתינו מאוד צפופים, ועדיין, לא ויתרנו בשום מצב על האימונים המשותפים שלנו. גם על זה אנחנו מדברות: על כמה נעים לנו ביחד, וכמה אנחנו מקבלות אחת מהשנייה.
היום אנחנו כבר במצב שתום רצה 15 דקות רצוף (!!!), וזה ממש לא מובן מאליו במקרה של תום, עם בעיות הנשימה והרגליים. פשוט מדהים! אני מתכוונת להיות בטריאתלון נשים בשביל תום מהרגע שהיא תזנק ועד לרגע שהיא תגיע לקו הסיום. להריע לה, לעודד אותה, ללוות בריצה כמה שרק אפשר. וזהו, זה שלה, לגמרי שלה!

איזה מסר את רוצה להעביר למי שקוראת עכשיו את הכתבה?
אני רוצה להעביר מסר של כוחות משותפים. כשיש הדדיות ויש נתינה משני הכיוונים, זה מביא אותך למקומות מדהימים והכוחות האלו, שאת נותנת, וגם מקבלת, עומדים לרשותך בזמנים שבהם את הכי פחות מצפה להם.

יוסי קט הבעלים של בית ספר ללימוד רכיבה על אופניים, הוא האיש שלימד את תום לרכוב על אופניים לראשונה ומאמן אותה גם עכשיו ברכיבה לקראת טריאתלון נשים. יוסי פיתח שיטה ללימוד רכיבה על אופניים לכל אחד, לא רק נכים ומוגבלים. השיטה עובדת כבר תשע שנים ואלפי אנשים, מבוגרים וילדים כבר עברו אצלו ולמדו לרכוב.

ספר על ההתחלה שלך עם תום?
תום ואני מכירים כבר שש או שבע שנים. עם הזמן הפכנו להיות חברים ואני פשוט מאוהב בתום, ביכולות שלה ובנחישות שלה. כשהתחלנו, דבורה אמא של תום, התקשרה אלי והסבירה לי על המוגבלות של תום וכך הגיעו אלי. במפגש הראשון בינינו ראיתי ילדה עם מוגבלות, יד מכופפת ורגליים חלשות. בתחילה קשרתי לה את הרגליים לפדלים, כי הבנתי שיש בעיה ואז קרה משהו שהוא מאוד אקוטי להמשך: ביקשתי ממנה להחזיק בכידון, וברגע שהיא ניסתה לשים את היד על הכידון – כל הגוף התכופף. הבנתי מה קורה והודעתי לה: מהיום כשאת אצלי, את מחזיקה את הכידון רק עם יד אחת. בהתחלה זה היה קשה לעיכול, לתום ולאמא שלה, הן עצרו, חשבו על זה קצת ואז תום הודיעה שהיא הולכת על זה. מאותו רגע התחלנו לעבוד. תום ואמה הגיעו מכרכור לפחות פעם בשבוע. ההתחלה היתה קשה: היו הרבה נפילות ופציעות, אבל תום לא הרשתה לי להפסיק את האימון. אפילו לרוץ ולהביא פלסתר או תחבושת היא לא הרשתה לי, שלא להפסיד זמן שיעור.

תום באימון ראשון לקראת טריאתלון נשים (באדיבות: יוסי קט)

ואיך נראים האימונים של תום היום?
היום כבר קשה לי לעמוד בקצב של תום. היום הרגליים כבר לא קשורות. היום היא מסוגלת להתחיל רכיבה גם עם רגל שמאל, הרגל המשותקת. כל אלו ביחד מביאים לתוצאה הסופית של וואו! היום תום רוכבת כמו כל אחד אחר ועושה כל דבר. רק בגלל הסיכון שבנפילה ובעיית שיווי המשקל, אי אפשר לסמוך על כך שהיא תעצור בעזרת יד ימין בלבד ולכן אני צמוד אליה. תום היא תותחית על ורוכבת חבל על הזמן. אבל בגלל הסכנה שבעת בלימה היא תיטה לצד ימין ותקרוס, היא חייבת את הליווי שלי.
תום בשבילי היא משהו מיוחד. כשההורים של תום סיפרו לי על הטריאתלון מייד נרתמתי למטרה ואני מאמן את תום בהתנדבות בשבת בבוקר (בדרך כלל אני לא עובד בשבת) – פשוט כי זו תום.

מה אתה רוצה לומר למי שקוראת את הכתבה?
קודם כל, המוטו שלי הוא: "כל אחד יכול לרכוב". אם אתה רוצה, אין דבר העומד בפני הרצון. זה נכון לכל אחד, בכל דבר בחיים. היופי אצל אנשים עם מוגבלות שהם מיישמים את זה. תום לא רואה אף אחד ממטר: יש לה מטרה, והיא תעבור בדרך אליה גם קיר בטון אם צריך. לנו, לא נותר אלא לעמוד מן הצד, ללמוד ולקנא בכוח הרצון הזה.

ניר ריכמן, מאמן קבוצת נשים וקבוצת ילדים של טריאתלון גן השומרון, התנדב לאמן את תום לקראת טריאתלון נשים.

ספר קצת על האתגרים והקשיים שתום מתמודדת איתם?
לתום יש מגבלה פיזית קשה: כל צד שמאל משותק, כמעט באופן מלא ובאופן טבעי זה משליך גם על הבטחון העצמי שלה בעצמה ובגוף שלה. יחד עם זאת תום היא בחורה עם המון רצון ומוטיבציה ועם רצון ומוטיבציה כאלו אפשר להצליח, ללא צל של ספק.

כמאמן, איך ניגשת לאתגר הזה?
לי, באופן אישי, זו הההתנסות הראשונה שלי באימון אנשים עם מגבלות פיזיות כאלו. דבר ראשון הלכתי וחיפשתי אנשים בעלי נסיון להתייעץ איתם. למדתי, בדקתי וחקרתי איך מבצעים את הדברים. בשלב הבא פגשתי את תום, התוודעתי אליה, בדקתי את רמת הכושר הגופני שלה, לצד המגבלות כתוצאה מהנכות ומשם למדתי איך אפשר להתמודד וגיבשתי את תכנית הפעולה.

אז איך מתמודדים? מה שונה באימון של מישהי כמו תום?
בשלב הראשון ההתמודדות היא ברמה הפיזית של הצד המשותק. שמנו דגש על הרבה מאוד פעילות ביד ובאיזור המשותק. ככל שהאיזור הבעייתי פעיל יותר, הוא גמיש יותר וקל יותר לתנועה. יש מגבלות על האימונים, תרגילים שפשוט אי אפשר לעשות. למשל, תרגילים בסיסיים מאוד בריצה, כמו הרמת עקבים, הם בלתי אפשריים עבורה ולכן צריך לבנות את הדברים בצורה שונה. אחרי שמכירים את המגבלות ומתמודדים עם התנועתיות, העבודה הופכת דומה יותר ויותר לאימון רגיל. המטרה הינה להקנות לתום את היכולת לסיים את המרחקים שאליהם היא מתאמנת. תום התחילה מיכולת ריצה רצופה של דקה בלבד, היום היא מצליחה לרוץ הרבה יותר והיא תצליח גם לסיים את הטריאתלון. בסך הכל תום היא בחורה מדהימה ואני נהנה כל כך לעבוד איתה, זה פשוט סיפוק מדהים!

איזה מסר היית רוצה להעביר למי שקוראת את הכתבה עכשיו?
הייתי רוצה להעביר את המסר שמוטיבציה היא מקור הצלחה בטוח, כמעט לכל מה שרוצים. אם רק רוצים אז אפשר!

ב-28 במאי 2011 תתייצב תום על קו הזינוק של טריאתלון נשים ותגשים חלום. כי חלומות צריך להגשים.

מור שלזינגר
נשואה, אמא לשניים. סמנכ"ל מו"פ בחברת היי-טק, בעלת תואר שני במדעי המחשב
וחקר המוח. פעילה בטריאתלון נשים ובארגון ארועי ספורט נשים, מנהלת ב-פורום
נשים בספורט.
אלופת הארץ בחצי איש ברזל 2009- מסיימת ישראמן 2010  "ישראמןנגב 2011"

קישורים: טריאתלון,  טריאתלון נשים