אני לא רוכב אופניים שגרתי וגם לא טריאתלט שגרתי ועל כן, כמו שאבא שלי אלכס קלדניצקי אמר, "יש לי בן שעושה דברים לא סטנדרטיים". לאחר שסיימתי 5 מרחקי איש ברזל ב-5 ימים, לפני שבעה חודשים, התחלתי לחשוב קדימה, מה עוד?

צ פ ו | דן קלדניצקי בדרך לאילת

אמנם הדבר המתבקש הבא זה לעשות 10 מרחקי ברזל, אך אורח החיים שלי כעת לא מאפשר לי זאת. אז מה הלאה? מחפשים את האתגר הבא. לחצות את הארץ מגבולה הצפוני עד הדרומי נשמע לי רעיון מגניב. תכננתי עם המאמן שלי מועד והתחלנו אימונים. אפסח על הפרק הזה ומי שמעניין אותו, אשמח להרחיב ולהסביר. חודש יוני הוא לא בדיוק מועד קלאסי לרכיבה ארוכה וממושכת כזאת. תנאי מזג האוויר, העמסת נוזלים וקירור הגוף בצורה יותר רצינית מהרגיל צריכים להילקח בחשבון וצריך לאמן את הגוף גם לזה.

יוצאים ממטולה

יצאנו ב-3 ביוני בשעה 3:15 בלילה, אני על שני גלגלים, סטניסלב טולצ'ין ברכב מאחוריי, מהגדר הטובה במטולה כאשר היה חשוך וקר. תכננתי מראש והבאתי ביגוד חם לשעות הלילה. המטרה היתה לעבור את כל הקטעים הבעייתיים והעמוסים בתנועת בוקר בכביש 90 כאשר הכביש ריק. בירידות מצומת עמיעד לכיוון כנרת הכביש פשוט שבור, בורות ענק, אספלט שבור וסכנה של ממש, בטח בלילה ללא תאורה מספיקה. הפסקה ראשונה להחלפת בגדים, מילוי מים ואוכל לאחר כ-100 ק"מ.

לאחר כ-220 ק"מ, לפני העליות של ים המלח, עצרתי לעצירה גדולה ראשונה להפסקת צהריים של פסטה וטונה – אני כמעט ולא צורך מזון טכני, בעיקר אוכל אמיתי. פה כבר התחיל להיות ממש חם, שעות הצהריים התקרבו והקפדתי לסיים בקבוק מים של 700 מ"ל מדי שעה. בכלל אני חושב שמשטר השתייה כאן היה הכי קריטי.

ים המלח

אחרי אזור המלונות בים המלח עצרתי שוב לעצירת מנוחה. החום לא תרם להרגשה רעננה והבנתי שאני צריך לעשות עצירות תכופות יותר. לאחר התרעננות ועיסוי קל המשכנו הלאה. לצערי בשלב הזה כאב לי ההמסטרינג השמאלי ולא יכולתי לייצר וואטים או להיכנס לתנוחת נג"ש, כך שקצב ההתקדמות שלי הואט.

אני רגיל להתמודדויות ומלחמות בין הראש לשאר הגוף, לרוב הראש מנצח וכך גם הפעם. על אף הכאב, המשכתי. לאט יותר, אך מדווש. שמרתי על קאדנס גבוה לאורך כל הדרך. עוד עצירה קטנה קצת לפני צומת עין יהב עם מנוחה במצב מאוזן והרמת רגליים למעלה, כדור נורופן (שלא בדיוק עזר) ויאללה, נשאר עוד קצת!

פונדק כושי רמון ואילת

הגעתי למרחק 101 ק"מ מהיעד לפונדק כושי רמון, עשיתי עצירה טכנית קצרה, החלפתי עוד חולצה כי זו שעליי כבר היתה מלאה מלח ורטובה לגמרי והערב התחיל לרדת. מרגישים את הסוף! יאללה, קיבלתי החלטה לא עוצרים.

הבטן כבר לא עיכלה מזון, גם לא מזון נוזלי. הקפדתי לעשות לגימות קטנות של מים גם כאשר הבטן לא עבדה וכל שלוק ביקש לחזור חזרה. העייפות התגברה, אני כמעט 18 שעות ברוטו כבר בפעילות אינטנסיבית והגוף לא מקבל מספיק אנרגיה. אני מבין שאני חייב להתרכז במטרה. סופר כל 10 קילומטרים שמתקדמים והנה, אילת!
עוד אתגר הסתיים לו.

סטטיסטיקה
480 ק"מ ממטולה ועד אילת
19:30 שעות ברוטו של מסע
16:45 שעות נטו רכיבה
מהירות ממוצעת: 28.6 קמ"ש
והרבה אושר – תכל'ס זה סבל אבל מי יודה

פרופיל המסע בין מטולה לאילת