ההריון שלי התחיל, כמו רבים וטובים, עם פנצ'ר. רק שבמקרה שלי, זה היה פנצ'ר בגלגל, מאלו שהם כל כך גדולים עד ששומעים אותם לפני שרואים אותם. רכיבה עירונית, אני בלי פנימית או משאבה, אז הלכתי עם האופניים הביתה. הייתי רעבה ועייפה, וכדי לעודד את עצמי חשבתי: "לפחות לא יורד עלי גשם". טיפה. ועוד טיפה…
מאת:יעל גורלי
| לא הספקתי להחליף גלגל עד האימון הבא והגעתי אליו בעזרת אויבי המושבע: האוטובוס. שש בבוקר, הרחובות ריקים והאוטובוס דוהר בלי חשבון. מכל הפניות החדות התחילה לי בחילה. הבחילה נמשכה לתוך האימון, וגם אחריו בעצם (כי הרי הייתי צריכה גם לחזור באוטובוס). ובעצם, הבחילה המשיכה גם אחרי שהגעתי הביתה. ואז, אחרי יום שלם של בחילה, מגיע השלב הזה שבו את מבינה: או שמשהו ממש לא בסדר, או שאת בהריון. התמונה שהיתה לי בראש לגבי השליש הראשון היא משהו כזה: לפני ההריון, היה לי ברור שאני אהיה מהנשים האלה
המאגניבות, שרצות עד לחדר הלידה. עכשיו, ברור לי שאני "מאגניבה" מספיק על זה שאני מייצרת ילד. כל השאר זה בונוס. לרוץ?! |
 (צילום אילוסטרציה: Thinkstock) |
היו ימים שבהם לרדת לזרוק את
הזבל נראה לי כמו מרתון. האופניים העלו חלודה, וגם אני, כי הפסקתי להגיע
לאימוני הקונג פו. פתאום אין בגדי דריי-פיט בכביסה, אין בוץ על הנעליים,
שקית המים מחכה יפה בפריזר ולא צריך לחדש את מלאי התמרים.
והקינאה… בכל פעם שאני נכנסת לפייסבוק, אני רואה הזמנות לריצות שטח, תמונות של זריחה, מירוצים נהדרים… אני רוצה לשמור על קשר עם החברצים, אבל אני גם שונאת את כל מי שרץ. בשבת בבוקר אני קמה ביקיצה טבעית במקום להתעורר ב-5, במקום לנסוע לאנשהו ולראות את הזריחה ולקנח בארוחת בוקר של שחיתות. ואתם יודעים איך זה, עם רצים. בזמן הריצה, כולם חברים. ברגע שאת יוצאת מהמעגל, כבר הרבה יותר קשה לשמור על קשר. מה, כאילו, נפגש לקפה ועוגה? למי יש זמן בכלל, צריך לקום מחר מוקדם לאימון.
ובכל זאת, למרות שאולי היה קל יותר אם הייתי מתנתקת, לא בא לי לצאת מהעולם הזה. אז אני ממשיכה לנסות לשמור על קשר, ובאמת לנסות לפרגן. ובגלל זה גם השנה אני מארגנת את "ריצתחפושות", ארוע ריצה (ותחפושות) לכבוד פורים, שכולו מוקדש לתרומה לעמותת "לשובע".
מי שהיה בשנים הקודמות יודע שלא כדאי להפסיד… ניתן למצוא פרטים נוספים – כאן.
אני מקווה שעם הזמן, כמו שכולם מבטיחים, אני ארגיש יותר טוב ואוכל לחזור לרוץ קצת. זה לא יהיה כמו פעם, אבל זה בסדר. כרגע הסטנדרטים שלי לא ממש גבוהים.
19.02.13
יעל סגל – עו"ד בהכשרתה ומתרגמת במקצועה, רצה, מתאמנת בקונג פו שאולין ומדושת.יש לה גם בלוג – רצה על זה
