מאת:יפית גלילי
 
חוק "הכול או לא כלום" הינו חוק מעולם הפיזיולוגיה. מתאמנים רבים פועלים באופן מנטלי על- פי אותו חוק. מתאמנים שאם לא עומדת לרשותם לפחות שעה לאימון לא יתאמנו, כי הם אינם יכולים לסבול את המחשבה על חצי שעה אימון בלבד
חוק "הכול או לא כלום" הינו חוק מעולם הפיזיולוגיה. אסביר בקצרה באופן המפושט ביותר. השריר מחולק לקבוצות תאים (יחידות מוטוריות). כל קבוצה מקבלת עצבוב ממערכת העצבים ואז השריר מתכווץ. זו הדרך בה נוצרת תנועה בשריר. לא יכול להיות מצב בו רק חלק מהקבוצה יתכווץ (יבצע תנועה), או שכל הסיבים באותה קבוצה יתכווצו, או שהגירוי העצבי שעבר אינו מספיק ואז לא יהיה כיווץ שרירי בכלל.
באופן דומה, מתאמנים רבים פועלים באופן מנטלי על- פי החוק "הכול או לא כלום". חוק זה יכול לבוא לידי ביטוי בשני אופנים בקרב מתאמנים. מתאמנים שאם לא עומדת לרשותם לפחות שעה נטו לאימון לא יצאו לרוץ, לשחות או לרכוב לדוגמא, כי הם אינם יכולים לסבול את המחשבה על חצי שעה אימון בלבד, או שיש זמן לרוץ שעה או שלא רצים בכלל, או שעושים אימון כוח של שעה הכולל את כל המכשירים או שמוותרים.
מתאמנים הפועלים על-פי דפוס התנהגות זה, לא רק משך האימון הינו קריטי עבורם אלא גם העצימות. אם הם לא ביצעו אימון עצים (מאיזושהי סיבה) הם לא יחשיבו את זה לאימון. פעמים רבות דפוס חשיבה כזה יוביל את הספורטאי להתאמן בעצימות גבוהה רוב הזמן מבלי לבצע אימונים קלים ההכרחיים על- מנת לשפר ביצועים. דפוס התנהגות זה מעלה את הסיכוי להגיע למצב של תשישות גופנית, היחלשות של מערכת החיסון ואף לאימון יתר (over training) שחלק מסימניו הם: עייפות, חולשת שרירים, ירידה במרכיבי הכושר הגופני, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון ובמשקל, ועוד.
לסוג השני של מתאמנים המקיימים את החוק "הכול או לא כלום" אקרא – המתאמנים התקופתיים, אלו שאם ידברו איתם בזמן מסוים ישמע מהם כי הם מתאמנים כמעט כל יום, מרגישים מעולה עם כך שהם מתמידים, ובתקופה אחרת (בהפרש זמנים שיכול להיות קצר) הם לא מתאמנים בכלל. דפוס התנהגות שמזכיר את אלו שבדיאטה או אלו שזוללים. מתאמנים אלו מתחילים לשמור על משטר אימונים במרץ רב (ולא משנה אם אלו אימונים אירוביים או אימוני כוח) בדרך כלל של 4 פעמים ויותר בשבוע וביום בהיר אחד מפסיקים כלעומת שהתחילו. אם לפחות אחד מדפוסי התנהגות אלו אינו מאפיין אתכם, אני בטוחה כי הדבר מוכר לכם מהסובבים אתכם.
דפוס ההתנהגות על פי החוק יכול לבוא גם לידי ביטוי באכילה. בדרך כלל בתקופה שבה לא מקפידים על משטר אימונים גם לא תהיה הקפדה בנושא התזונה וכשיתחילו את תקופת האימונים החדשה, הם גם יקפידו יותר על התזונה.
דפוס ההתנהגות המאפיין את הספורטאים הפועלים על-פי החוק המדובר הוא ניסיון של קיום משטר אכילה קפדני וברגע נתון אחד אכילת בולמוס. או שאוכלים בסדר או שאם כבר "חטאנו" ואכלנו עוגה אז ממשיכים לאכול ממנה כמה פרוסות. אכילה זו יכולה להיות לדוגמא בשעות הערב מתוך תחושת פיצוי על שמירת סדר יום קפדני שכולל ענייני משפחה, עבודה ואימונים או בסוף שבוע כהתפרקות מהשבוע.
בראש ובראשונה, כמו בכל דבר, צריך להיות מודעים להתנהגות אותה אנו מקיימים ולהבין את הטעות. דבר שני הוא, להרגיל את עצמנו להתנהגות מתונה, לתכנן מראש אימונים שאינם עצימים או שאינם ממושכים כפי שאנו רגילים ואף לוותר על אימון מסוים. הדבר קשה יותר כשמתאמנים בקבוצה או אפילו עם אתלט נוסף אחד בלבד. להיות בשליטה זו הרגשה חשובה אבל לפעמים השליטה היא לדעת לוותר לעצמך. אומנם להישגים אנו מגיעים בזכות כוח רצון אך עודף שליטה יכול להוביל אותנו לנזקים גופניים כמו במקרה של אימון יתר כפי שציינתי.
קשה למצוא את האיזון הנכון עבור כל אחד מאיתנו. מצד אחד מה שמייחד את המתמידים בספורט זו היכולת לעשות למרות הכול, למרות חוסר הזמן, העייפות וכו' ומצד שני כן חשוב לדעת לוותר לעצמנו כשצריך והגוף זקוק לכך.
לאלו מבנינו שסופרים כמה קלוריות הם שורפים באימון, נסו להפסיק להסתכל על נתון זה, לאלו שמסתכלים על תוצאה, נסו לפעמים לבצע אימונים ללא יעדי זמן וקצב, סתם כך בשביל הנפש.
נכון שבקרב רבים מהספורטאים לא תהיה בעיית התמדה כלל כי הם מכורים ועוסקים בספורט באופן רציף במשך שנים, אך יש את אלו שנכנסים למעגל האימונים ויוצאים ממנו במחזוריות של כמה חודשים או שנים.
ברגע שלא תהיו קיצוניים בהתנהגותכם הסיכוי שתפרשו כל פעם ממשטר האימונים הינו נמוך. ולאלו שהתחילו והפסיקו להתאמן, תכננו את חזרתכם בצורה מתונה, לא צריך ישר להתחיל להתאמן 4 פעמים בשבוע שעה כל פעם. אפשר להתחיל 3 פעמים 40 דק' אימון מה שיגביר את הסיכוי שתתמידו לאורך זמן.
בנושא התזונה, נסו לכלול בתכנון התפריט דבר מה שהנכם אוהבים שהינו פחות בריא ונחשב ל"אסור" ואז תפחיתו את הסיכוי לפצות את עצמכם בגלל ששמרתם על משטר תזונה קפדני. בנוסף, חשוב לא להיות במאזן קלוריות שלילי קיצוני מדי עבורכם שלא יאפשר לכם להתמיד בו לאורך זמן.
רבים מהספורטאים החוששים להוריד מתדירות/עוצמת/משך האימונים על-מנת שלא יעלו במשקל. יש להבין כי המאזן הקלורי צריך ברובו להיות תלוי בהכנסה הקלורית ולא בהוצאה הקלורית. אי אפשר להסתמך על אימונים כדרך להוצאה הקלורית. תחילה יש להיות מאוזנים בתזונה ולדעת כיצד להתאים אותה לשינוי במשטר האימונים. גם בקרב אלו שמפסיקים להתאמן ועולים במשקל ומקשרים זאת להפסקה בפעילות, עליהם לדעת לאזן עצמם בתזונה בהתאם לירידה בהוצאה האנרגטית. עליה בשומן אינה הכרחית במקרה של הורדה בפעילות.
לסיכום, למתאמנים המכורים קשה, נסו לראות שאינכם מגזימים ומעמיסים יתרה. אם למרות עליה ברמת האימונים הינכם מרגישים כדורכים במקום או אף ברגרסיה עליכם לבדוק אם משטר האימונים והתזונה שלכם הינו נכון. עבור המתאמנים התקופתיים, גם אתם תכננו משטר אימונים ותזונה מתון יותר מזה בו אתם מתחילים כל פעם. הקפידו לא להעמיס על עצמכם מבחינת תדירות, משך זמן ועצימות אימונים. גם אם יש לכם מוטיבציה מאוד גדולה בתקופה בה אתם מתחילים להתאמן, רסנו עצמכם לעשות פחות ממה שאתם משתוקקים על מנת להבטיח שתתמידו לאורך זמן.
תמונות מטריאתלון אילת 2008 צלמים: עופר ביידה ויאיר שגיא
יפית גלילי – דיאטנית ופיזיולוגית של המאמץ
קליניקה: 03-6992202
נייד: 052-8449358
[email protected]
 
